יום חמישי, 27 ביוני 2013

חניבעל - Hannibal

חניבעל ב-יס, פרק ראשון שודר ב- 20/6. הסדרה מספרת על חניבעל לקטר, הדמות הבדיונית הנודעת לשמצה מ"שתיקת הכבשים", הפסיכיאטר. הרוצח סדרתי. הקניבל. הפעם בלי הופקינס, בלי קלאריס ובלי הכבשים. מה אתם אומרים, יצליח להם?



חניבעל לקטר הינו דמות בדיונית בספרי האימה של הסופר והתסריטאי תומאס האריס.  פסיכיאטר מבריק שהוא גם רוצח סדרתי הנהנה לאכול את איבריהם הפנימיים של קורבנותיו. רובנו מכירים את ד"ר לקטר בעיקר דרך גילומו של אנתוני הופקינס הכריזמטי בעל מבטו התכול והמקפיא בסרט "שתיקת הכבשים" שיצא לאקרנים ב1991, עם הכבד והקיאנטי המצוין וקלאריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר האגדית) שעדיין שומעת אותן צורחות בלילה "נכון קלאריס?" אז אחרי "שתיקת הכבשים" שקצר כמה אוסקרים על הדרך, הרבה מעריצים וכמה משפטים קליטים, יצא ב-2001 סרט ההמשך "חניבעל" של רידלי סקוט עם ג'וליאן מור, ב- 2002 יצא עיבוד שני לספר "דרקון אדום" עם אדוארד נורטון בתור וויל גרהאם (העיבוד הראשון היה ב- 86'  - לא בדיוק נחל הצלחה גדולה בקופות) וב- 2007 יצא "חניבעל - מקור הרוע" שעסק באיך בעצם לקטר התחיל. והגענו ל- 2013, לרשת NBC ולעיבודו של הספר "דרקון אדום" לסדרה טלויזיונית בשם "חניבעל".



יש בי פינה חמה בלב ליוצר הסדרה, בריאן פולר, עוד מלפני כעשור כאשר יצר את הסדרה "מתים במשרה חלקית", סדרה שמתה לאחר עונה אחת אבל הצטיינה והבריקה בחייה הקצרצרים. פולר גם כתב לעונה הראשונה של "גיבורים", שהיתה לדעת רבים מן הצופים העונה הטובה ביותר, בקיצור יש על מי לסמוך אז החלטתי לבדוק הכצעקתה או כרציחתה או כאכילת איבריה הפנימיים עם יין טוב.


וויל גרהאם (יו דאנסי) הוא פרופיילר של ה- FBI ואפילו ממש מצטיין בזה, זאת בזכות יכולתו הבלתי רגילה להזדהות עם רוצחים חולי נפש, סוציופתים עד רמת דיוק מדהימה של יודע מה הרוצח אכל ומה לבש והכי חשוב - למה, איפה מי ואיך רצח. כפי שניתן לדמיין, זו עבודה קשה ומתישה והתפקיד דרש קצת יותר מדי מגרהאם שגם ככה על גבול המופרע וסובל מסיוטי לילה, יום ומה שבינהם. אז וויל הולך להרצות באקדמיה של ה- FBI כמובן בתחום הפרופיילר..יות? וככה יעזבו אותו ואת השריטה שלו בשקט. אבל הס. הבט. מי זה מתקרב שם? זהו ג'ק קרופורד, סוכן ה-FBI (לורנס פישבורן, איי.קיי.איי "גלולה אדומה או כחולה?") וכמו בכל פיילוט פשע בעולם - הוא חייב אך ורק את גרהאם. גרהאם היחיד שיצליח לפתור את התיק, ימצא את הרוצח הסדרתי, אמריקה אבודה בלעדיו, אין כמו גרהאם, גרהאם שולתת!
אז גרהאם לא רוצה אבל מסכים ובעודו עובד על פיצוח הקייס, הסוכן קרופורד מביא לוויל עזר כנגדו. פסיכיאטר. רוצח סדרתי. קניבל. אולי אתם מכירים את השם. ד"ר חניבעל לקטר. את לקטר מגלם מאדס מיקלסן, שחקן דני שזכור לנו בעיקר כאיש הרע מג'יימס בונד בסרט "קזינו רויאל", ואז הם נפגשים. וויל גרהאם VS חניבעל לקטר. סייקו לסייקו.
וזאת בעצם ההתחלה.

יש לסדרה הזו כמה אישיוז עוד טרם התחילה. דבר ראשון, הטיימינג המשונה של NBC בהצגת סדרת סוכן FBI רודף אחר רוצח סדרתי, כאשר רשת FOX מנגד כבר חידשה עונה שניה לסדרה The Following, שלושה ניחושים במה זו עוסקת...
דבר שני, אתם לא "סתם" מעבדים ספר לסדרה. אתם מעבדים את חניבעל לקטר, שכל כך מזוהה וחקוק אצלנו בראש כאנתוני הופקינס.
אנשים מצפים לרמה מסויימת. אנשים ראו את הסרטים, ובאמת הביקורות הקוטלות בארה"ב לא איחרו להגיע. בוסטון גלוב קרא לסדרה "קריפית ורייקנית", לאס וגאס וויקלי "מעייפת ואיטית" וכתב הניו יורק טיימז הוסיף *"יומרנית" וגם רמז שהייתם צריכים להביא את הופקינס.
אני מודה. אהבתי.
כן, אולי היא קצת יומרנית, אבל מותר לה. היא נשענת על ספר רב מכר, סדרת סרטים מצליחה, דמות שכולם מכירים ואוהבים לשנוא, אז שתתיימר קצת, למה לא?
המשחק - תענוג. דאנסי משחק תפקיד לא קל, ומעביר את תחושות הדיסוננס והקושי החברתי שלו מאוד חלק, יפה ואמין. מיקלסן מעניין אפילו מבחינת חזות וכמובן דרך המשחק, יש בו משהו שמעביר את תחושת ה- "לא בטוחה מה הקטע שלך אבל לא הייתי מתקרבת" או כמו שאני מכנה את זה, ה- WTF Vibe.

הסיפור עצמו, התעלומות, הרוצחים הסדרתיים...זה תחום שכל כך נטחן כבר בכל סדרה אמריקאית אפשרית, עניין הרוצחים הסדרתיים שפשוט כל כך מתים להתפס שחשוב להם להשאיר רמז עוקב בכל זירת רצח ואם השוטרים עדיין סתומים מדי כדי לתפוס אותם אז הם מתחילים לשלוח מכתבים לתחנה או תמונות או פאזל שאם מחברים ייתן כתובת ובעצם עושים כל דבר מלבד להכנס כפות לתחנה ולומר מיהו, ואז הגיבורים בכחול תופסים אותו ו"הו הו הא הא איזו גאונות, איך פיצחתם את המקרה!" וזה נורא חוזר על עצמו. קשה להפתיע אותנו עם סיפורי רוצחים סדרתיים, כבר ראינו הכל. מצד שני לא תמיד צריך ממש לחדש, מספיקה זוית אחרת, דרך סיפור שונה. בואו נגיד שפה זה נסבל פלוס.

קטעי החלומות/מחשבות של גרהאם עשויים בצורה מעניינת. קצת שונה. אפילו מגניבה.

זו סדרה שבא לראות עוד. אולי היא איטית אבל הסודות הכי טובים נגלים לאט.

ב- יס או החל מה- 20.6



הויקינגים - Vikings

בין הסדרות החדשות שיס מגישה לנו לקיץ שכבר כאן, ישנה סדרה קנדית-אירית חדשה הנקראית "הויקינגים".
עונה ראשונה כבר הסתיימה בחו"ל וכבר חתמו על עונה שניה.

נשאלת השאלה, כדאי או לא כדאי?

נתחיל בעלילה. הסיפור עוסק בויקינג ראגנאר המסוקס והקשוח (אותו מגלם טראויס פימל, שחקן ודוגמן עבר אוסטרלי)בתקופת ימי הביניים בסקנדינביה. ראגנאר חי חיים פשוטים באיזה חור נטוש עם בנו הקטן ואשתו היפה והאמיצה (קת'רין ויניק, שחקנית קנדית). הוא עובד בעבור שליט הכפר, הארלדסון (גבריאל ברן) שהוא לא בדיוק שליט נאור או ממש ישר, לפחות במבט ראשון, ראגנאר עובד עבורו יחד עם אחיו רולו (קלייב סטנדן, "קאמלוט", "רובין הוד") בלחקור ולבזוז בגבולות השכנים, אנגליה וצרפת. הוא אפילו מאוד טוב בזה. אבל לראגנאר יש חלום.
חלום לחקור את המערב. (מודה, אצלי במפה זה אומר סתם להתקע בגרינלנד, שהיא הדנה מה"אח הגדול" של היבשות. מדכאת, קרה ומשעממת ברמות) אבל לא! מסתבר שמדובר בחלק הצפוני של אנגליה. לא שואלת שאלות. חזרה לחלום הראגנארוטי, במילותיהם של הפט שופ בויז - לך מערבה! כדי להגשים חלום שכזה, צריך אומץ, צריך ביצים, צריך...אוניה, וצריך רשות. רשות מהשליט הדגול הארלדסון שמעולם לא הפליג מערבה ולא מתכוון להתחיל עכשיו בכדי לעקוב אחר גחמותיו של איזה בוזז משועמם.


ראגנאר - האיש והחלום
את השאר אני אשאיר לכם לגלות לבד, אני כן אספר לכם שהיוצר הוא מייקל הירסט, אותו אחד שיצר את "שושלת טיודור" מה שמבטיח לנו גם הפעם סדרה אפית, עמוסת סקס, אלימות, דרמה, סקס אמרתי?

הרע: הסדרה היא פשוטה. אין פה יותר מדי שטיקים ומורגש כבר מהפרק הראשון שוואט יו סי איז וואט יו גט, אפשר להבין מה הולך לקרות הרבה לפני שזה קורה, הדיאלוגים לא נשמעים ריאליסטים והמבטאים מזעזעים. או שהשחקנים לא שומעים את עצמם בגלל הלוקיישנים הרועשים באירלנד, או שזה להוסיף קמצוץ הומור בסדרה רצינית שכזו. סלט הניבים, בין האוסטרלי לקנדית לבריטים והאמריקאי, נראה כי לאף אחד שם אין מושג ירוק איך נשמעים סקנדינבים אז הם פשוט יורים בחשיכה. למיטיבי הקשב, ניתן לזהות שם בין המבטאים, רוסי, גרמני, פולני ומשהו ממאדים, אה והכל באותה המשפחה. גם בעולם הצילום יש קצת מקום לשיפור. ברור שהקלוז-אפים האלו על פני הדמויות, נועדו להגביר את אפקט הדרמה, אבל זה כבר כמעט מוגזם ומעט מריח כמו חובבי הזום אין של הסדרה סמולוויל, מנוחתה עדן.

הטוב: זה כייף. זה אסקפיזם במיטבו. מה יכול להיות יותר רחוק מאשר ויקינגים קשוחים והחרבות שלהם, הפרוות, סירות העץ החמודות וספלי הבירה העבותים? משחק טוב (סך הכל, בהתעלמות בוטה מהמבטא), נעימות רקע, תפאורה ותלבושות שמושכים אותך פנימה. עוד נקודה לזכות, קתרין ויניק (זוכרים? הלוחמת האמיצה שמשחקת את אישתו) יש בה משהו. היא מעניינת. וכמובן גבריאל ברן שזו סיבה מספיק טובה אז בואו, כן.

אני ממליצה. נו, גם ככה עונת משחקי הכס הסתיימה.