המלוק גרוב - תיכון של אנשי זאב, ערפדים, מפלצות ומלאכים
המלוק גרוב היא סדרת מתח-פנטזיה מבית נטפליקס, המבוססת על הספר (הראשון בסדרה?) תחת אותו השם מאת בריאן מקגריבי.
 |
כי להיות טינאייג'ר זה לא קשה מספיק... מדי שלישי, ב- 22:00, yes Oh
|
את לבו הרחום והטוב של רומן ניתן לראות דרך יחסו החם ואהבתו הרבה לאחותו הקטנה שלי (ניקול בויוין), ההולכת לאותו התיכון יחד עם אחיה, אף היא לא בדיוק דוגמא לתיכוניסטית ממוצעת.
בשלב הזה, מגיע פיטר רומאנק (לאנדון ליבוירון, טרה נובה) - נער צועני שרמנטי, יחד עם אמו להתגורר בקראוון חבוט באמצע שומקום די מוזנח, פיטר מגיע עם זיק של ציניות, אדישות מגניבה והרבה מאוד ידע, ידע שהוא לא ממהר לחלוק, מורשת של אלפי שנים, סיפורים, סודות ותגליות שעברו מדור לדור. פיטר אומר לאמו שהוא חושב שרומן הוא יופיר (Upyr) כלומר ערפד, כאשר על פיטר עצמו נרמז די מהר כי הוא בעצם איש-זאב.
עכשיו לנושא אחר לגמרי - באותו הלילה נרצחת נערה בעיירה, לפי הנראה לעין בותרה כמו טרף, בנוסף, הסימנים שעל גופה פוסלים את האפשרות שהרוצח יהיה בן אנוש.
רעיונות, מישהו?
הבעייתיות בה נתקלת סדרה כזו, בראש ובראשונה - הצפה בשוק. כעת הגיע תורה של נטפליקס לנסות להכות בברזל בעודו חם, רק שמרוב מכות ממקומות אחרים, בין דם אמיתי, דמדומים, יומני הערפד וכו' - כבר בקושי נשאר ברזל להכות בו.
זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות חלילה, מה שכן - חשוב להיות טוב. ממש טוב, מעל כולם טוב - שונה מאחרים, מיוחד ואיכותי.
בעיה נוספת היא המבקרים האמריקאים, אשר ברובם קטלו את הפיילוט. מבקר "וראייטי" טען שהסדרה לא מיוחדת, לא נבדלת מהאחרות ונועדה, גג, למעריצי הז'אנר. ב"טלגרף" התבדחו שבטח אפילו לסופר עצמו, שעזר ליצור את הסדרה, אין מושג לאן העלילה חותרת. "סאן פרנסיסקו כרוניקל" פשוט עלב במשחקה של פמקה ג'נסן וקרא לו "איום ונורא".
פמקה באמת משחקת קצת מוזר, הרבה אובר אקטינג ובנוסף היא גם אימצה מן מבטא משונה. בראיון לקרייב אונליין היא נשאלת אם (ומדוע?) היא עושה בסדרה מבטא בריטי, והיא עונה שניסתה להשמע כמו הכוכבות של שנות השלושים. נו שוין (במבטא בריטי-כוכבי).
הרע
בגדול המשחק לא מעולה, להוציא את לאנדון ליבוירון ודוגרי סקוט (המשחק את נורמן גודפרי, דוד של רומן) ששניהם גם אמינים ואפילו מתחבבים על הצופה די מהר. העלילה זורמת לאיטה, ולא חסרים קטעי גלגול עיניים למי שקצת מכיר ואוהב אימה. גם כאן, דחסו הכל מכל: מפלצות, ערפדים, אנשי זאב ומה לא. חלק מהדיאולוגים מאד משונים, בעיקר בין דמויות המשנה. פאוזות ארוכות שנועדו להדגיש את הנאמר, גורמות לכל הסיטואציה להראות מעושה ובאובר אקטינג.
הטוב
האוירה נפלאה. אותה אוירה מיוחדת, שונה, מצמררת, פלורסנט-מהבהבים-במסדרון-בית הספר, טירה עתיקה מול קראוון תקוע, משהו פוסט אפוקליפטי, סטייל דוני דארקו אבל בסיקסטיז. מאוד השקיעו באוירה, במוזיקה ובאפקטים (למי ששרד את הפיילוט והמשיך).
הידידות הקסומה הנרקמת בין רומן ופיטר, הפגיעות והבלבול הטינאייג'רי שמפציעים מדי פעם בין כל הסמים, אלכוהול, סקס, הפיכה למפלצות וכו'. בניית הדמויות נעשית לאט אבל בצורה מעניינת וטובה.
לסיכום,
לא רע ולא טוב. ונילי. זה לא דם אמיתי ולא יומני הערפד, אין כל שניה דם וניבים או פרווה מוכתמת, הפנטזיה מתקיימת לצד העלילה, מתלווה לצד הדמויות, היא תמיד שם, בין הצללים, שזורה יפה באירועים אבל לא תופסת פוקוס כל הזמן - שזה מצויין, מצד שני, יש לצלוח הרבה דיאלוגים משונים ושחקני תאטרון שנה שניה כדי להגיע לבשר.
ממליצה בחום להגיע לסוף הפרק השני לפני שמרימים ידיים.
