יום שבת, 26 באפריל 2014

Intelligence - אינטיליגנציה

ג'וש הולוואי ("אבודים"), משחק את גבריאל ווהן, סוכן ריגול אמריקאי אשר בראשו מותקן מיקרוצ'יפ של מחשב-על, דבר אשר הופך אותו למתנשא ושחצן, אבל גם לרכוש היקר ביותר של ממשלת ארה"ב.

כ"כ יקר, שהאשה אשר נבחרת להגן עליו, מגיעה היישר מהשירות החשאי. מגהאן אורי ("עד עצם היום הזה") מגלמת את ריילי ניל, מאבטחת יפיפיה וסקסית, אף היא מחביאה עבר סודי, אם ב"סודי" אנחנו מתכוונים לעבירה אחת בתיק הפלילי שלה, ואם ב"מחביאה" אנחנו מתכוונים שהיא כבר שופכת הכל בפרק הראשון. אבל ריילי היא מיוחדת, או לפחות כך מעידים עליה, היא אמיצה, הוגנת ומהווה את קול ההגיון השקול אל מול ווהן הפוחז.

יוצר הסדרה הוא מייקל סייצמן, שכתב מספר סרטי טלויזיה לא רעים (אמריקנה, אמפייר סטייט), את הסדרה ביסס באופן מאוד חופשי על הספר "אי הפניקס" מאת ג'ון דיקסון, למרות שהעלילה בספר כבר יותר מזכירה את "רובוקופ" - אדם המגיע על סף גסיסה והדרך היחידה לשקם אותו היא תרכובת אדם ומכונה.


ולביקורת הפחות מוסווית...

לגבי האיכות...אני מאשימה את עצמי, לא, אותנו - חובבי הסיי פיי, שמוכנים לאכול את הסגנונות הרעועים האלו פעם אחר פעם ולבקש תוספת. ולו רק בשביל הקונספט, הרעיון העתידני, הגימיק.
למה לא לעשות סדרה שהיא גם בעלת קונספט מוצלח וגם...לא יודעת, דיאלוגים שנכתבו ע"י אדם בוגר?

אז בואו ננסה רגע לא להסתנוור מהגימיק, מהרובוקופ בן ימינו, מה"וואו איך הוא ידע את זה?" ונדבר עלילתית.
כי הלא סדרות כאלו, שכל פרק הוא תעלומה חדשה - סטייל המנטליסט, סטייל שרלוק האמריקאי, חיות על התוכן פר פרק שהן מצליחות להפיק.
אז מהפרק הראשון לא נפלתי. סינים, חטיפה, בוגד מפתיע...מאוד שבלוני, צפוי, איך אומרים?
שום דבר ששווה לכתוב עליו הביתה.
יש סוג של טוויסט בסוף, אבל גם, אני מאוד נדיבה בהשתמשי במילה "טוויסט".

הדיאלוגים די בסיסיים ולא ממש אמינים בעיניי. מותר לפתח קשר בין שני אנשים, גם אם מדובר בקן וברבי
לאט יותר. יסודי יותר, או פשוט, יותר אמין. אם ניסו לפתח סטייל מתח מיני קייט-סוייר (וניסו. שימו לב כמה מוכר לכם הסוד של ריילי), אז קצת פספסו.

אני מאשימה את הכותבים, המכריחים אותם להיות סופר שנונים בכל רגע נתון, גם אם זה לא שייך או מתאים לרגע. התחושה היא שדחפו את השניים האלו ביחד לחדר ונעלו אותם באמרם:
"ריילי, גבריאל. גבריאל - ריילי - תתחילו להשתובב בעקיצות משעשעות, זוז". זה מרגיש מאולץ.
ועדיין, יכול להיות שיש שם בסיס למשהו, ברגע שהיוצרים יורידו רגל מהגז, יוכלו להתפתח כאן גם סיפור וגם חברות יפה.


ובכל זאת, למה כדאי?

הגימיק כמובן! ופוטנציאל השימוש בו. כי הפוטנציאל הוא אדיר. הדרך שבה גבריאל "בונה"
 סצנות מתוך זכרונו, ומהלך בהן - עשויה מוצלח במיוחד. אפילו די מרהיב מבחינה ויזואלית. מלבד זאת, סוייר שחקן בסדר. לא קנת' בראנה, אבל מי כן. ריילי גם לא רעה. זו סדרה חמודה וקלילה להעביר איתה את הזמן.

רוצה לומר - היא לא מטופשת להחריד