יום שבת, 10 במאי 2014

פארגו - Fargo

פסיכופטים בשלג לא מתים, רק מתחלפים

בשנת 2012, רשת הכבלים האמריקאית FX הכריזה על פיתוח סדרה המבוססת על הסרט "פארגו" של האחים כהן משנת 96'.


מספר מלים על הסרט "פארגו"
מדובר בקומדיית פשע שחורה - המתרחשת בדקוטה הצפונית והמושלגת בעיר בשם פארגו. העלילה מספרת על סוחר מכוניות בינוני (ויליאם אייצ' מייסי) אשר שוכר שני עבריינים (סטיב בושמי ופיטר סטורמר) שיחטפו את אשתו בכדי להתחלק בכופר שישולם ע"י אביה. אחריהם דולקת צ'יף המשטרה המקומית, הריונית ידידותית וחדת חושים (פרנסס מקדורמנד), בדרך מה שיכול להשתבש - משתבש, וגם מה שלא. הכל סוטה מהמסלול בצורה הכי אלימה שניתן. הסרט מאוד אוירתי, הדמויות ייחודיות עד כדי אבסורד והסיטואציות הזויות להחריד.
לשמחתנו, אלו בדיוק הדברים שהצליחו לעבור יפה מאוד לסדרה של FX אשר יצר נוח האוולי והפיקו האחים כהן (יוצרי הסרט), יחד עם אדם ברנסטיין האגדי (שובר שורות, שיימלס) באותו המיקום ממש.

סיטואציות הזויות להחריד


לורן מאלבו (בילי בוב ת'ורנטון) משחק עבריין אשר מגיע (די בטעות) לעיר המושלגת פארגו, שם הוא פוגש (לגמרי במקרה) סוכן ביטוח אומלל בשם לסטר נייגארד (מרטין פרימן - ההוביט, שרלוק), והופך את חייו מאפרוריים ומנומנמים לסאגה בלתי נדלית של אלימות, מתח ופארנויה.
את דמות השוטרת ההוגנת והחכמה סגן מולי סולברסון, מגלמת אליסון טולמן, קולין הנקס (הבן של) משחק שוטר ואב יחיד הנאלץ לבחור בין המשפחה לאכיפת החוק, אוליבר פלאט מפציע בפרק השני, ויש גם כמה הופעות אורח נחמדות כמו למשל גלן הוורטון ("פילדלפיה זורחת").

מה שיכול להשתבש - משתבש


בינתיים שודרו רק שני פרקים, אבל הרשת רוחשת וגועשת בשבחים ושירי הלל להפקה המצויינת הזו, ובצדק.
העלילה נגלית לאט, והסצנות נעות בין "אוי לא!" אחד למשנהו. הקאסטינג גאוני. מרטין פרימן הרי בנוי לתפקיד המסכן הבלתי נראה עוד מימי "המשרד" הבריטי העתיק, ובילי בוב עושה עבודה אדירה בגילום תמצית האכזריות והקור באופן נונשאלאנטי ואמין.
אבל זה לא רק השחקנים הראשיים. זה כולם, הדמויות הסובבות, האוירה, הנופים הלבנים, הדיאלוגים לא פחות ממבריקים, משאירים את הצופה המום וממוסמר למרקע.
בכלל, חווית הצפייה נעה על קשת אמוציונלית רחבה, החל ממצמררת למותחת ומלחיצה ועד לאבסורדית ומשעשעת.


חובה לראות.

"פארגו", ימי חמישי ב Hot 3.

penny dreadful - פני דרדפול

ברדת החשיכה על העיר הגותית הגשומה, מתגלה עולם מצמרר של יצורים אפלים, מכשפות, דלתות סתרים, גופות מבותרות, רוצחים מופרעים, וזה רק בפרק הראשון...


פני דרדפול הינו כינוי לחוברות סיפורי אימה בהמשכים, ספרות זולה אם תרצו, אשר היו מאוד פופולאריות במאה ה-19 בבריטניה. בהיותן מיועדות לצעירי מעמד הביניים, עלו אך פני אחד ומכאן שמן. פני - מחיר גליון, דרדפול (נוראי/אימתני) - התוכן.

והנה מגיעה הסדרה, בהפקת שואוטיים (הומלנד, דקסטר, קליפורניקיישן) בשילוב צוות מנצח, יוצר הסדרה - ג'ון לוגאן ("גלדיאטור", "הטייס", "סקייפול") יחד עם המפיק סם מנדז (שביים את "אמריקן ביוטי", "הדרך לפרדישן" וגם "סקייפול"), שניהם אגב עובדים עכשיו יחד על "בונד 24" האמור לצאת לאקרנים ב-2015. כנראה שדניאל קרייג לא דורש יותר מדי הכוונה, כך מוצאים להם מעט זמן עם משקה מנוער, לא מעורבב ביד ויוצרים לנו סדרת אימה תקופתית בת שמונה פרקים.



סר מלקולם (טימותי דלטון) הוא ג'נטלמן מבוגר ועשיר אשר מקדיש את חייו לחפש בחורה אשר אבדה לו, בכדי למצוא אותה הוא נעזר בסוג של מכשפה-ידעונית יפיפיה ונסה אייבס (אווה גרין, "קזינו רויאל". מי אמר בונד ולא קיבל...תפקיד בהפקה?). החיפוש אינו פשוט, ועשוי לגרור את השניים למקומות מסוכנים ביותר, להגנה, איייבס מוצאת את אית'ן צ'נדלר(ג'וש הארטנט), צלף אמריקאי מעולה המופיע ביריד נודד, עם פאה, שפם וכובע מטופש, אבל רואה בו מעבר לכל זה. היא מזהה את הפוטנציאל שבו. וזה בדיוק מה שצ'נדלר זקוק לו. הרפתקה ומישהו שיאמין בו. אייבס מציעה לצ'נדלר עבודה של לילה אחד בלבד, תמורת תשלום, ומחר יוכל להמשיך עם היריד שלו לפריז.

ואכן מתבהר גם לצ'נדלר וגם לנו די מהר למה הוא נדרש להיות שם. בלילה הלונדוני של פעם, עם הסמטאות הצרות, יצורי האופל המפחידים ותמונות זוועה של ספק מציאות ספק פנטזיה ודם, מוצאת עצמה השלישיה הלא ממש עליזה זקוקה נואשות לעזרתו של סטודנט צעיר, מבריק ומתנשא אותו משחק הארי טרדאוואי. מה קורה בלילה הזה, וכיצד הוא מסתיים, אני אשאיר לכם לגלות לבד


טימותי דלטון שזרקה השיבה בשערו, עדיין מגלם נפלא את תפקיד האדון הרדוף, מלא חרטה וכמיהה בו זמנית. אווה גרין מצויינת בתור המסתורית, קשה לפענוח בעלת המבט המקפיא, הארי טרדוואי משחק מאוד מיוחד, והארטנט, לא רע.

בצפייה בפרק הראשון, אני יכולה להבין מדוע ניתן לסדרה שמה. ההרגשה הכללית היא אכן ספרות ריגוש אימתני לעניים. הרבה טקטיקות הפחדה, הבהלה וגועל שכבר ראינו בעבר, ואולי אף מיצו את עצמן - חוזרות כאן בגדול. והרבה. המנגינה המותחת, הצילום של מעבר לכתף, אפילו הברקים והרעמים ותמונות זוועה, אין חידוש. מבחינת האימה - זה יכול להיות באותה מידה גם סרט מ-1980, כמעט ואין משהו שלא ראינו. זה פשוט, זה טהור וזה קלאסי.
האוירה הגותית מצמררת, התלבושות, התפאורה, הרחובות באמת נראים גזורים מתמונה ישנה של המאה ה-19 בלונדון. ההצצה המתונה לעולם שמעבר, לעולם הפנטזיה, משאירה אותנו מתוחים ועל קצה הכסא בחלקים מסויימים, והדיאלוגים, על אף שמעט צפויים, קצרים ומסתירים יותר מאשר מגלים. בהתחלה, אייבס אומרת לצ'נדלר "אתה יותר מסובך מכפי שאתה נראה", ונדמה שזה נכון כלפי כל אחת מהדמויות הראשיות, שאינן בדיוק כפי שהן מציגות את עצמן. אני לא רוצה לספיילר, אבל חלק מהקונספט של הסדרה, הוא להביא לחיים דמויות שאנחנו כבר מכירים מהספרות האנגלית, אז צפו להפתעות.

לסיכום,

לפי הפרק הראשון, זו סדרה אשר תפורה למי שאוהב אימה ועל טבעי. לשם כיוונו לדעתי. למכורי הזוועות והמתח.
לעומת נאמר, "סיפור אימה אמריקאי", שמשך הרבה צופים שלאו דווקא העריצו את הז'אנר, רק בגלל החדשנות שבו, ההפתעות והטוויסטים. אבל "סיפור אימה אמריקאי" פישל ובגדול בעונה האחרונה והשאיר חלל רייק מאחוריו.

אם אתם מחובבי הז'אנר, כמוני, אני מאוד ממליצה. פני דרדפול מעניין, זז, בנוי טוב, אבל יותר מותח וקריפי מאשר באמת נוטע פחד.

בכורה - יום א' 11/5 SHOWTIME, ארה"ב.


יום שבת, 26 באפריל 2014

Intelligence - אינטיליגנציה

ג'וש הולוואי ("אבודים"), משחק את גבריאל ווהן, סוכן ריגול אמריקאי אשר בראשו מותקן מיקרוצ'יפ של מחשב-על, דבר אשר הופך אותו למתנשא ושחצן, אבל גם לרכוש היקר ביותר של ממשלת ארה"ב.

כ"כ יקר, שהאשה אשר נבחרת להגן עליו, מגיעה היישר מהשירות החשאי. מגהאן אורי ("עד עצם היום הזה") מגלמת את ריילי ניל, מאבטחת יפיפיה וסקסית, אף היא מחביאה עבר סודי, אם ב"סודי" אנחנו מתכוונים לעבירה אחת בתיק הפלילי שלה, ואם ב"מחביאה" אנחנו מתכוונים שהיא כבר שופכת הכל בפרק הראשון. אבל ריילי היא מיוחדת, או לפחות כך מעידים עליה, היא אמיצה, הוגנת ומהווה את קול ההגיון השקול אל מול ווהן הפוחז.

יוצר הסדרה הוא מייקל סייצמן, שכתב מספר סרטי טלויזיה לא רעים (אמריקנה, אמפייר סטייט), את הסדרה ביסס באופן מאוד חופשי על הספר "אי הפניקס" מאת ג'ון דיקסון, למרות שהעלילה בספר כבר יותר מזכירה את "רובוקופ" - אדם המגיע על סף גסיסה והדרך היחידה לשקם אותו היא תרכובת אדם ומכונה.


ולביקורת הפחות מוסווית...

לגבי האיכות...אני מאשימה את עצמי, לא, אותנו - חובבי הסיי פיי, שמוכנים לאכול את הסגנונות הרעועים האלו פעם אחר פעם ולבקש תוספת. ולו רק בשביל הקונספט, הרעיון העתידני, הגימיק.
למה לא לעשות סדרה שהיא גם בעלת קונספט מוצלח וגם...לא יודעת, דיאלוגים שנכתבו ע"י אדם בוגר?

אז בואו ננסה רגע לא להסתנוור מהגימיק, מהרובוקופ בן ימינו, מה"וואו איך הוא ידע את זה?" ונדבר עלילתית.
כי הלא סדרות כאלו, שכל פרק הוא תעלומה חדשה - סטייל המנטליסט, סטייל שרלוק האמריקאי, חיות על התוכן פר פרק שהן מצליחות להפיק.
אז מהפרק הראשון לא נפלתי. סינים, חטיפה, בוגד מפתיע...מאוד שבלוני, צפוי, איך אומרים?
שום דבר ששווה לכתוב עליו הביתה.
יש סוג של טוויסט בסוף, אבל גם, אני מאוד נדיבה בהשתמשי במילה "טוויסט".

הדיאלוגים די בסיסיים ולא ממש אמינים בעיניי. מותר לפתח קשר בין שני אנשים, גם אם מדובר בקן וברבי
לאט יותר. יסודי יותר, או פשוט, יותר אמין. אם ניסו לפתח סטייל מתח מיני קייט-סוייר (וניסו. שימו לב כמה מוכר לכם הסוד של ריילי), אז קצת פספסו.

אני מאשימה את הכותבים, המכריחים אותם להיות סופר שנונים בכל רגע נתון, גם אם זה לא שייך או מתאים לרגע. התחושה היא שדחפו את השניים האלו ביחד לחדר ונעלו אותם באמרם:
"ריילי, גבריאל. גבריאל - ריילי - תתחילו להשתובב בעקיצות משעשעות, זוז". זה מרגיש מאולץ.
ועדיין, יכול להיות שיש שם בסיס למשהו, ברגע שהיוצרים יורידו רגל מהגז, יוכלו להתפתח כאן גם סיפור וגם חברות יפה.


ובכל זאת, למה כדאי?

הגימיק כמובן! ופוטנציאל השימוש בו. כי הפוטנציאל הוא אדיר. הדרך שבה גבריאל "בונה"
 סצנות מתוך זכרונו, ומהלך בהן - עשויה מוצלח במיוחד. אפילו די מרהיב מבחינה ויזואלית. מלבד זאת, סוייר שחקן בסדר. לא קנת' בראנה, אבל מי כן. ריילי גם לא רעה. זו סדרה חמודה וקלילה להעביר איתה את הזמן.

רוצה לומר - היא לא מטופשת להחריד

יום חמישי, 23 בינואר 2014

בלש אמיתי - True Detective


מקונוהי והארלסון, מצטרפים גם הם לטרנד החדש הסוחף כוכבי קולנוע גדולים, איי-ליסט, לשוב לבקר במסך הקטן, אלו מביאים עמם את הקסם, האנרגיה, המשחק, וכמובן את אבן היסוד של הסדרה - הכימיה בין השניים.


וודי הארלסון (משחקי רעב) משחק את הבלש מרטין הארט, במשטרת לואיזיאנה. הארט נראה על פני השטח כאדם ידידותי, המשתלב ברקע הלואיזיאני, אם מבחינת המשפחה - אשה ושתי בנות מתוקות, אמונתו הנוצרית, או יחסו לחבר'ה במסוף. נראה בגדול אדם יציב ובדרך להצלחה. הארט מצוות אלמת'יו מקונוהי(הזאב מוול סטריט) - הבלש ראסט קול, זר המגיע מטקסס, איש לא מכיר אותו, אדם מסתורי ומשונה, וככל שקול נפתח בפני הארט, כך הארט נחרד, נבהל ומעדיף לדעת כמה שפחות.
הזוג המוזר נקרא אל זירת רצח משונה, בעצם רוב הזירות הטלויזיונית הן כאלה כיום, לא? ומתחילים לחקור ולחפש אחר הרוצח התיאטרלי.

"אי אפשר לבחור הורים, ואי אפשר לבחור שותפים" - מרטין הארט

על השותפות/חברות בין השניים, אנו שומעים בדיעבד דרך עדויות של השניים, כ-17 שנים לאחר המקרה. הלואיזיאניות מורגשת היטב כמעט בכל סצנה ואולי ניתן לזקוף זאת לזכותו של היוצר - ניק פיזולאטו, שהוא עצמו יליד לואיזיאנה. החום היוקד, הזיעה התמידית המבצבצת על מצח השחקנים, האיזורי קראוונים החצי-נטושים, המבטא הדרומי הכבד, דמויות המשנה, ועד הריהוט, הכל מרגיש מאוד מושקע ומעביר תמונה חלקה ואמינה לצופה.





זה נכון שהעלילה מתפתחת לאט, הדמויות נגלות לאט וגם הדיאלוגים הם בקצב הלואיזיאני העצל. זה רק מוסיף לקסם התוכנית, אבל צריך להכנס לזה מפוכח ומודע. (הווה אומר - לא להתחיל לצפות באחת בלילה אחרי יום ארוך)

העונה הראשונה מורכבת מ-8 פרקים, כאשר הסיפור הנוכחי יסתיים בעונה הזו, ועונה הבאה תציג סיפור חדש. מקווה שיסגרו קצוות יפה, כי בינתיים הסיפור נראה די סבוך.
מלבד זאת, בחירת השחקנים - מעולה, המשחק מצויין, צילום טוב, עלילה מעניינת הנגלית דרך טוויסטים קטנים וגדולים, ללא ספק נראית כמו הסדרה המבטיחה של החורף.

מומלץ בחום.

יום שני, 2 בדצמבר 2013

טוויסטד - Twisted

לאחר הצלחת הסדרה "שקרניות קטנות ויפות", ודשדושה של אחותה הצולעת "משחק השקרים", רשת ABC Family ממשיכה באותו קו נוער-מסתורין עבור אותו קהל צעיר והורמונלי והפעם - טוויסטד.

דני דסאי, ג'ו ולייסי הם חבורת בי אף אף עוד מינקותם. בגיל 11, דני רוצח את דודתו (הסיבה אינה ידועה) ונשלח למוסד לעבריינים צעירים לחמש שנים הבאות, משאיר את חברותיו הטובות לייסי וג'ו בטראומת חייהן. לייסי מתמודדת על ידי התרחקות מכל דבר שהזכיר לה את דני, כולל ג'ו המסכנה, והופכת לתיכוניסטית פופולארית עם חבר ספורטאי וחברות לשופינג. ג'ו, לעומתה, נשרה די מוקדם מתחרות הפופולאריות, הפכה לתלמידה טובה אבל שקטה, מופנמת ומבודדת חברתית להוציא את פגישות ה"חרישה" לפני מבחנים עם חברה הטוב ללימודים, ריקו, שהוא עצמו עוף מוזר ומבודד.


כעת לאחר שהרצה את עונשו, חוזר דני לאותה עיירה ולאותם אנשים, יחד עם אמו (אביו נפטר בינתיים) ומנסה למצוא צ'אנס בין כל השיפוטיות ומלמולי השנאה הרוחשים סביבו בכל מקום. תחילה דני זוכה חזרה בחברותה ואמונה של ג'ו, לייסי לעומת זאת נשארת קצת מרוחקת ובדיוק כשנדמה שאולי יש לדני המסכן תקווה לחזור להשתלב, נרצחת נערה בביתה, באופן נוח ביותר, לאחר שאותה הנערה סימסה לדני שהיא יודעת למה הוא הרג את דודתו.

מלכת הכיתה, בת השריף וסוציופת


כמובן שנפתחת חקירה, אך כל אצבע במחוז פונה בהאשמה אל דני וזה הזמן אולי לציין שאבא של ג'ו, הבחורה היחידה בעולם שאולי כמעט מאמינה לו, הוא שריף העיירה הדולק בעקבותיו.


הסדרה מתרכזת בשתי זירות. האחת בתעלומת הרצח, שהיא מאוד נקיה ותמימה, תחשבו פחות דה קילינג ויותר...החמישיה הסודית. חוקר את התעלומה, השריף החביב והילדים מתגייסים לחקור בעצמם בדרכים מאוד ילדותיות ודי טיפשיות, מאוד סטייל "שקרניות" ו"משחק השקרים"רק עם משחק מעט יותר טוב, אבל בואו נאמר ששום אמי לא ממתין בקצה המנהרה עבור איש מהם. הזירה השניה היא בפן הפסיכולוגי של אם ובנה המנסים להשתקם בעיירה שפשוט מסרבת להניח להם. דווקא ההתמודדות וההתאקלמות מצויירים יפה פה, ואפילו מרגשים לעתים. את אמא של דני משחקת דניס ריצ'ארדס, למרות שבאמת, "משחקת" זו מילה כל כך גדולה...


התעלומה בנויה בדיוק כמו ב"שקרניות" ו-"משחק השקרים", כל הפרק משכנעים אותך שאיקס הוא הרוצח ורק בששים שניות הסיום, הופכים את הקערה על פיה. אבל אחרי רבי המכר של שרה שפרד (שאגב, הסדרה הזו דווקא לא מבוססת על ספריה, היא רק מחקה אותם), לא נפלתי מההלם. זה מותח, אין ספק. הייתי מתה לדעת למה דני רצח את דודתו. הוא אומר שרק הוא יודע את הסיבה ושלעולם לא יוכל לחלוק אותה עם איש, מה היא יכולה להיות? מתה לגלות, אבל בינתיים העלילה נופלת לכל גומחה קלישאתית תיכונית שבדרך. דני מנסה להתקבל לקבוצת הפוטבול, לייסי עושה מסיבת פיג'מות ויש הצגה בבית הספר שג'ו בתפקיד ראשי, דוחפים מנת יתר של תיכון ותשובות - אין.


לסיכום,


הסדרה קלילה וזורמת אבל לא מביאה איתה שום דבר חדש. מורגש זלזול רב בכל הקשור לבניית דמויות, דיאלוגים ואמינות בכדי שיוכלו להתמקד בתעלומה, שהיא משחק מסתורין חביב לכל היותר.
אם אתה בן נוער, או נער בלבך, אם צלחת את "שקרניות" למרות המשחק ואת "משחק השקרים" למרות העלילה, הסדרה הזו בשבילך!


ולכל השאר, אני חושבת שאוכל לסכם את הביקורת הזו במילה אחת. Don't


השבוע התחיל ב-יס.

ברוקלין תשע תשע, בני ערובה ושילד - Brooklyn nine-nine, Hostages & S.H.I.E.L.D

"זאת היא עונה כזאת חבוב, זה רק הסתיו, וזה עובר" המלצות על שלוש סדרות מבטיחות שיעבירו לכם את הסתיו בכייף. דרמת מתח, גיבורי קומיקס וקומדיה קלילה לקינוח.


נתחיל דווקא בקומדיה, כי אומרים תמיד לפתוח במשהו מצחיק.


ברוקלין תשע תשע היא קומדיית פשע חביבה בכיכובו של אנדי סאמברג מ"סאטרדיי נייט לייב".
העלילה דיי בנאלית, ג'ייק פראלטה הוא בלש מבריק, מצליח, אהוב על כולם, תמיד צעד אחד לפני כל המחלקה, בעל כמות אדירה של מעצרים והכל נעשה בצורה סאמברגית להפליא,  הווה אומר פאנקי מוזר מצחיק שכזה.
לצידו של סאמברג משחקת מליסה פיומרו (איימי סנטיאגו) השותפה החטובה שעדיין לא ממש נכנעת לקסמיו (?) של סאמברג, אבל יום יבוא...יום יבוא. בפרק הראשון, מגיע קפטן חדש, רציני עם אג'נדה לשנות את פני המקום, ולא מקבל את השטויות של פראלטה כמו קודמיו. קפטן ריי הולט (אנדרו בראואר - מ"האוס", בין השאר) מגיע כניגוד מוחלט לקלילות השטותניקית של פראלטה, וההתנגשויות הקטנות האלו מקשטות את המסך, ומוסיפות הרבה עניין וצבע לסדרה.

קלילה וכייפית


למה זה רע?
זה לא רע, אבל זו קומדיה, וקשה לעשות קומדיה טובה ובאמת קורעת, בעיקר לישראלי הממוצע וחמור הסבר לעומת האמריקאי האל או אל. זה גם קצת בנאלי וקצת מזכיר את הסדרה "סייק" (מבחינת - אני כוכב אני עילוי אבל ליצן ומעצבן את כולם בעודי פותר להם את המקרה מול העיניים), אבל אולי זה בעצם דבר טוב.


למה זה טוב?
כי זה אנדי סאמברג. וזה אומר המון. שחקן קומי אדיר שמגיע פעם בעשור, התזמון, ההבעות, פשוט נפלא, והסדרה סובבת אותו אז כנראה שהוא ירים אותה לרמה הקומית שלו, וגם זה, אומר המון. נכון שהעלילה בנאלית, אבל ההומור הוא מהסוג החדש, מהסוג שבודק גבולות, עד כמה ש FOX הקונפורמיסטית מוכנה לבדוק גבולות. הסדרה קלילה וכייפית, הרעים הם רעים, הטובים תמיד מנצחים, אין הייזנברג ואין אבו נזיר לפתל את העלילה, פשוט עשרים ושלוש דקות של פאן טהור.


ימי שלישי, FOX


בני ערובה


אם אמרנו שב"ברוקלין" יש מן הצפוי מראש, והטוב תמיד מנצח, הרי ש"בני ערובה", דרמת מתח מבית CBS, היא ההפך המוחלט. יוצרי הסדרה אלון ארניה, עמרי גבעון ורותם שמיר, יצרו את הסדרה הזו כגרסה לסדרה ישראלית (בעלת אותו השם?) אשר תחל שידוריה בערוץ 10 ב16.10. גאווה ישראלית, גאווה ישראלית, אבל למה הם מקבלים קודם?
קטנוניות בצד, הפרק הראשון מאוד מבטיח.
טוני קולט (חתונתה של מיוריאל, טרה) היא ד"ר אלן סנדרס, רופאה כירורגית מאוד נחשבת שעומדת לבצע ניתוח בנשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו. היא מתראיינת על כך לטלויזיה ונדמה שזהו אחד הרגעים היותר זוהרים בחייה של סנדרס, אם לשני בני נוער: מורגן, הבת השקטה וג'ייק, כוכב הלקרוס. סנדרס היא גם אשה אוהבת לבריאן (טייט דונובן), מנהל הלקוחות המצליח שעדיין מוצא זמן בלו"ז העמוס, לאמן את קבוצת בנו. וכל המשפחה המושלמת הזו גרה בבית מושלם עם כלב מושלם ועומדים לשבת לארוחת ערב משפחתית מושלמת בדיוק כאשר פולשים להם הביתה קבוצת רעולי פנים עם נשקים ומציעים לדוקטור הטובה הצעה שבאמת, לא כדאי לה לסרב לה, את סוכן ה-FBI האמביוולנטי משחק דילן מקדרמוט. המלצה שלי, אל תראו את הטריילר, אל תקראו על הסדרה לפני. יש שם סודות קטנים גדולים שמתגלים ונפרשים על כל שעל בעדינות ובתזמון מצוין, אלו עלולים להרמס על ידי קריאת שתי שורות ב-IMDB. .
?אז מי פה בעצם הבאד גיא

למה זה רע?
המבקרים לא עפו עליה, הדיאלוגים היום יומיים מעט שחוקים והמשחק הלא סופר-אמין של הבת, אבל אלו דברים שעוד עשויים להשתנות בהמשך.


למה זה טוב?
כי זה מותח. דילמות קורעות לב זה מעניין, התפוררות המשפחה המושלמת אל נגד עינינו. היפוך היוצרות, מי הטוב פה ומי הרע? דעתנו משתנה על כל פיסת מידע נוספת הניתנת לנו בקמצנות של מזון לדגים באקווריום קטן.


ימי שני, CBS


סוכני S.H.I.E.L.D, שיתוף פעולה בין ABC, מיוטנט אנמי (חברת ההפקה של ג'וס וידון - שכתב וביים את "הנוקמים")  ו-מארוול, מגיעה סדרה שנקודת התחלתה היא בעצם סיומו של הסרט "הנוקמים" ואיירון מן 3. אז מסתבר שהסוכן פיל קולסון עדיין חי, ואפילו משחק אותו, אותו השחקן - קלארק גרג, אשר מקים צוות מובחר של אנשי S.H.I.E.L.D -
(strategic homeland enforcement logistics division) אשר תפקידם למצוא עוד אנשים בעלי כוחות מיוחדים באשר הם, לבדוק אותם, לעקוב אחריהם ופחות או יותר להשאיר את האילוזיה של סדר והממשלה יודעת מה היא עושה. הצוות מורכב מ- מלינדה מיי (מינג נה וונג) - מומחית נשקים וטייסת בחסד.
גראנט וורד (ברט דאלטון), סוכן חשאי מומחה לחומרי נפץ ולא ממש מסתדר עם אנשים.
פיץ-סימונס - ה"קיו" של השילד, ג'מה סימונס וליאו פיץ הם המוח המדעי הצעיר והמבריק אבל הלא-סותם את הפה שאחראים לכל הגאדג'טים, חידושים, מחקר ובעצם כל דבר שמצדיק מעבדה.
אליהם מצטרפת בפיילוט - סקיי (קלואי בנט), שעד עתה פעלה לבדה כהאקרית מעולה ובכלל מוח חריף למדי, כנגד שילד אך היא מתחילה להבין שיש בחוץ דברים מפחידים יותר מהארגון המדובר, ומסתקרנת.
Marvel? check! Special effects? check! Gadgets? check! what's not to like?


למה זה רע?
המשחק של בנט די מעצבן, היא כמעט הורסת את קטע ההאקרית המגניבה עם כל האובר אקטינג, אבל רק כמעט.


למה זה טוב?
זה קומיקס. גיבורי על, כוחות מיוחדים, אנשים יפים, גאדג'טים, ג'וס וידון, אפקטים, מה יש לא לאהוב?


ימי שלישי, ABC



סיביר - Siberia


מה אם תוכנית הריאליטי “הישרדות” היתה עניין של הישרדות? המנצח היה באמת האחרון ששרד ונשאר בחיים?

סדרה חדשה מבית אן בי סי - "סיביר", עונה על תהייה זו. סדרת אימה, כאילו-ריאליטי, "פאונד פוטאג'" שכזה, סגנון "קלוברפילד", "פעילות על-טבעית" ו"פרוייקט המכשפה מבלייר" פוגשת את "הישרדות" בערבות סיביר האפלות והקטלניות.


הישרדות, אבל על אמת

"סיביר" עוסקת ב- 16 מתמודדים, משתתפי תוכנית ריאליטי ממוצעים, אשר מוטסים לערבות סיביר מלונדון, שם פוגש אותם המנחה, ג'ונתון - סוג של גיא זוארץ האוסטרלי, אשר מספר להם את מה שכבר שמענו וראינו עשרות פעמים רק...עם טוויסט קטן. הכנתם תיק, יאדה יאדה יאדה, לא תקבלו אותו, אתם נשארים פה בלי כלום, שני האחרונים שמגיעים למחנה מודחים מיידית, השורד האחרון יזכה בחצי מליון דולר, נראה אתכם מדליקים אש ובהצלחה.
המטרה - לשרוד עד סוף החורף. זו לא בקשה גדולה מדי, מה זה חורף בכלל ב...סיביר?!
בנוסף, המושבה בה הם יעבירו את זמנם, יאכלו ישנו ובאופן כללי יחיו (אולי) -  מוקפת ב- 500 מילין של יערות צפופים ומנותקת כמעט מכל דרך יבשתית, כך שניתן להגיע לשם רק במסוק. המושבה היתה בעבר נקודת מפגש של סוחרי פרוות, אשר היו מגיעים לשם בכדי...לסחור, כנראה.
אז מה הטוויסט, אתם ודאי שואלים.

יום אחד ב-1908, נעלמו כל 14 תושבי המושבה באופן פתאומי, כשהאוכל עדיין מתבשל בקדירה. עד היום לא נמצאו עקבותיהם. לכאן שולחים את מסכני הריאליטי שלנו והם אכן מסכנים.
ג'ונתון פונה למצלמה ומסביר במבט מצועף וגבות מודאגות שבתוכנית הזאת אין משחקים, אין הדחות ואין חוקים. מי שעוזב, זה רק מי שמוותר ומבקש לעזוב. הו, ג'ונתון, התמימות.




כבר במירוץ למושבה (שתי בקתות עץ קטנות), מתחילים להכיר קצת יותר את המועמדים. את הטיפוסים אנחנו מכירים היטב, אלו תמיד אותן תבניות, על זה בונים יוצרי התוכנית, לחפור עמוק לאותו חלקיק קטן במוח שראה ריאליטי, שאוהב ריאליטי אשר יגרום לנו להאמין שזה לא מבויים. אולי באמת אין תסריט ואלו לא שחקנים, מחשבה אשר תעצים את חווית הצפייה.
למשל ג'וני מדרום קרולינה הוא הטיפוס האגואיסט, התחרותי, זה שבא כדי לזכות לא משנה מה.
אסתר היא דוגמנית אוסטרלית, שהגיעה עם אטיטיוד ודרכים לא תמיד נקיות להגיע אל הסוף.
סבינה היא חיילת מחיפה בישראל, ריספט! או שבעצם לא כל כך לפי הצצה ראשונה.
וטומי שהוא פשוט נשמה טובה, פעיל חברתית מבוסטון. בחור זהב. אם זו היתה השרדות הישראלית הייתם קוראים לו "ראוי".

ביקורת

הטוב - באופן מפתיע, יש הרבה טוב.
במקרה הריאליטי, החיקוי עולה על המקור. צופי ריאליטי ודאי יזדהו עם תחושת הריקנות והתהיה האם באמת בזבזתי עכשיו שעתיים מחיי בשביל לצפות בויכוח בנושא מי יבשל את האורז?
אז כאן שומרים על תחושת הריאליטי, אבל לא בהגזמה. לא כל דבר נאמר כדי לקדם את העלילה כמו בתסריטי סדרות "רגילים", אבל גם לא דשים בטפל כמו בריאליטי אמיתי אשר גוורם לרצות לעקור את העיניים ממקומן.

השחקנים הם די אנונימיים ורבים מהם משחקים דמות בשמם שלהם, שזה גם נחמד וגם מוסיף לאמינות.
בכלל אמינות היא קטע מרכזי כאן. אולי זה בגלל שאמריקאים בריאליטי גם ככה משוחקים להפליא שאין שום הבדל, אולי זה מפני שכל משתתף ריאליטי בכל מקום בעולם אומר תמיד תמיד את אותם הדברים המעייפים והנדושים, כי מי לא מכיר את "אני באתי כדי לנצח", ומאותו מאגר שואבים היוצרים שזה שוב, מוסיף לאמינות.
מבחינת האימה, לא היתה המון אימה בפרק הראשון, אבל ממה שהראו לנו, לא רע בכלל. מינורי, אמין, תגובות אמיתיות, יש עתיד.
בכלל, זוהי יוזמה ברוכה - פאונד פוטאג' הוא ז'אנר נפלא שהחל לצבור תאוצה רק בשנים האחרונות, החל ב"פרויקט המכשפה מבלייר", דרך "פעילות על טבעית" וכלה ב"קלוברפילד".

הרע-

NBC עושה את אותה הטעות שהיא תמיד עושה, שיבוץ גרוע. והפעם מול מתחת לכיפה השקופה.
מול 11.5 מליון הצופים של הכיפה, "סיביר" נאלצה להסתפק ב-3 מליון צופים בלבד.
קצת אתפלא אם יחדשו לעונה שניה.

צריך לאהוב ריאליטי בשביל להנות מהסדרה הזו. אם אתה מגלגל עיניים באח הגדול וקובר פנים בידיים מול המירוץ למליון, יהיה קשה לצלוח את "סיביר". זה ירגיש טרחני לעתים ונו כבר איפה הדם.


בגדול, חמוד מאד. לא איכות בשמיים אבל לא צריך סטייק כל יום, לפעמים בא גם פרגית. התחילה כסדרה קלילה, זורמת ומעניינת. נקווה שתמשיך כך.