Touch - טאצ'

פעם בכמה חודשים מגיעה פתאום סדרה מצויינת. כזו שמתאהבים בה. כזו שבאמת באמת חייבים לראות את הפרק הבא. אתם יודעים למה אני מתכוונת. 
הסדרה שעשתה לי את זה הפעם היא טאצ'.
'מגע' בעיני, אם לשפוט ע"פ הפרק הראשון, הינה יצירת אמנות. 

קיפר. מירוץ נגד הזמן. בן אילם. וואטס נוט טו לייק?

אני רוצה לספר לכם הכל, אבל יותר חשוב לי לתת לסיפור להפתח לפניכם. רובד אחר רובד, להפתיע אתכם, לרגש אתכם, כפי שקרה לי.
מה בכל זאת אני יכולה לספר?
אז קודם כל זו סדרה שכתב ויצר טים קרינג (יוצר הירוז) עבור רשת FOX. 


טאצ' עוסקת בילד אילם עם רמיזה של אוטיזם בשם ג'ייק אשר אובססיבי לגבי מספרים, הוא משרבט אותם בכל מקום, הוא מוצא שהם אלו ששולטים בעולם. שהכל ידוע מראש, שהם ייצרו את הסדר שכה חסר לו בחייו שלו. את אביו החד הורי מרטין בוהם - משחק קיפר סאתרלנד שהיה פעם עיתונאי וכעת עובד במשרות זמניות כשומר בשדה תעופה וכאלה.
זהו. זה כל מה שאני מוכנה לספר מבחינת ידע. הסדרה עשויה קצת כמו הסרטים התמוטטות או סיפורי ניו יורק, 200 סיגריות, מגנוליה או אפילו לאב אקצ'ואלי - כלומר כל מני אנשים בכל מני מקומות וההקשר בינהם.
רוב הזמן שכחתי שאני צופה בסדרה. זה הרגיש סרט לכל דבר. מדי פעם נזכרתי כשהדגישו משהו יתר על המידה, אבל גם יצירות מופת חוטאות בפאשלות קטנות פה ושם.
הסדרה ענקית. מרגשת, מותחת, סוגרת קצוות יפה, הדמויות, המשחק, הדיאלוגים, אפילו הצילום והנעימות רקע...אין רגע משעמם. 
התחלתי עם ציפיות גבוהות איך שראיתי "טים קרינג" על המסך, וסיימתי - מאוהבת.


קצת טכניקליטיז עבורכם: 
הוזמנו 13 פרקים בינתיים, פרק ראשון שודר ב-25.1.12 פרק הבא...19 למרץ...


10 מתוך 10

Are You There, Chelsea? - את שם, צ'לסי?

אתם זוכרים את מופע שנות ה70? 
הסיטקום על מספר תיכוניסטים בסבנטיז שרוב הזמן דיברו על סקס ועישנו גראס, עם אבא של אריק פורמן שהפאנצ'ים שלו בדרך כלל כללו משהו בסגנון "הרגל שלי בתחת שלך" והקהל היה שואג מצחוק? כמה קל היה לספק לנו בידור בסוף שנות ה90 הא? לכל אחד היה תיכוניסט פייבוריט. זוכרים מי היה שלכם? 

ה"מופע" הסתיים ב-2006, ותוך כדי הציג לעולם מספר כוכבי קולנוע.


קחו לדוגמא את קלסו, הלא הוא אשטון קוצ'ר שכבר עשה שם יפה לעצמו במהלך הסדרה, בין היחסים עם דמי מור, לפאנק'ד תוכנית המתיחות סלבס שלו, הסרט המצליח אפקט הפרפר ומספר בלתי נדלה של קומדיות רומנטיות.
עוד דוגמא טובה היא טופר גרייס, שיכולנו לראות אותו במספר סרטים, בינהם "בחברה טובה" מול דניס קווייד וסקארלט ג'והנסון , ואפילו בספיידרמן 3 בתור הצלם המעצבן שמנסה לגנוב את העבודה של פיטר פארקר.
וכמובן כמובן מילה קוניס שלצד דיבובה הקבוע בפאמילי גאי את מג גם שיחקה מאוד יפה בסרט המשובח "ברבור שחור".
אפילו היומן של הייד - הלא הוא דני מסטרסון, מתמלא יפה. 
אבל רק את הפייבוריטית שלי, דונה לא ראיתי.


 דונה, השחקנית לורה פרפון, מטר שבעים ושמונה של פצצה בלונדינית בעלת עיני החתול, הקול המעט נמוך, ההליכה הרגועה, ההומור המגניב, היא היתה בעיני - שלמות. גם יפה גם אופה גם כריזמטית...פשוט קולית! גם במופע שנות ה70 כשיצא לה לשבת על המרפסת עם קוניס, היא מעולם לא נכנעה לשיחת בנות צפצפנית ורדודה. תמיד היה בה משהו מעבר (ומעבר אני לא מתכוונת ברמת המשחק) אלא כבחורה ממש כייפית זורמת אמיתית, כזו שתמיד עושה את הדבר הנכון, גם כשהוא לא נכון, כזו שתמיד תעדיף חברת בנים ולא מפחדת מכלום.

את שם דונה?

אז סוף סוף דונה קיבלה סיטקום משלה
 NBC כמובן, החלה בינואר, נקראית "את שם צ'לסי?" אשר מבוסס על רב המכר "האם את שם וודקה? זו אני, צ'לסי" מאת צ'לסי האנדלר.


צ'לסי היא בחורה דיי מגניבה, מדברת באופן גלוי עד בוטה על סקס, בחורה משוחררת בעלת בטחון עצמי גבוה שממלצרת בבר, מפלרטטת עם הבוס (זוכרים את אוון צ'יימברס מ"גריק"?) משתכרת בכל הזדמנות ופשוט נהנית מהחיים, זורמת ממש ולא נלחצת מכלום.
תוסיפו לזה זוג רגליים משגעות ועליהן את כוכבת מופע שנות ה70 ויש לכם משהו חמוד ביד.


בין הדמויות הקבועות, כמובן הברמן, אבא של צ'לסי, אחותה הלחוצה והנשואה, חברתה הטובה עוד מימי בית הספר שממלצרת איתה בבר ושותפה הזויה ששומרת עצמה לנישואים, די ההפך מצ'לסי בכל דבר.


הבדיחות רובן לא מפילות למרות שיש כמה הפתעות טובות, אבל לא יכולה להגיד שהמציאו את הגלגל עם הכוכבת הבוטה והצחוקים המוקלטים. רק השנה שחלפה הציגה לנו לפחות שלוש כאלה, בשביל סיטקום, היא ממש מתוקה ונהנתי, ולו רק בזכות התאמת הדמות לשחקנית.
זה הצ'אנס של דונה, והוא מגיע לה! 
אז אולי זה לא ה"חברים" הבא, אבל כייף שהיא ככה חוזרת והלוואי הלוואי שיצליח לה.
אני מוכנה לספוג את הצחוקים המוקלטים וכמה בדיחות ממש נדושות ולתת לה על המאמץ 7 מתוך 10

Smash - להיט

סמאש - הינה סדרה מוזיקלית חדשה שהחלה ממש עכשיו בארה"ב ברשת NBC. בין מפיקיה סטיבן שפילברג, ניל מרון וקרייג זדן. 
סמאש עוסקת בהעלאת מיוזיקל המבוסס על חייה של מרילין מונרו ובאנשים מאחורי הקלעים כמו גם בקדמת הבמה. השחקנים, הכותבים, המלהקים, הכוריאגרף המפיקה וכו'. 

הרבה פרצופים מוכרים כיאה להפקות שפילברג:
דברה מסינג (גרייס מ- ויל וגרייס) משחקת את ג'וליה יוסטון, כותבת השירים של המיוזיקל יחד עם כריסטיאן  בורל בתפקיד תום לוויט הגיי הדרמה קווין שמשחק מדהים כאן! (מעניין שלקחו את דברה מסינג להצמד לגיי כחבר הכי טוב, מאיפה חשבו על זה?) יוסטון ולוויט צמד הכותבים הם אלו בעלי ההשראה לכתוב מחזמר על מרילין ודוחפים את החלום שלהם קדימה, למרות הבלאגנים הנגרמים בדרך, בינהם בעיות של יוסטון עם בעלה (שהבטיחה לקחת שנת שבתון לטובת נסיון אימוץ ילד) ותום שלא אוהב את הבמאי וכן הלאה.


ואם כבר אמרנו במאי, את הבמאי דרק ווילס משחק ג'ייק דאבנפורט הבריטי(המדען מפלאש פורוורד ואפשר לחפור עוד יותר אחורה ולהזכיר לכם אותו מ"הכשרון של מר ריפלי" שהוא שיחק את החבר הגיי באוניה בסוף הסרט) שהוא על אף מצויינותו בתחומו, דיי חלאת אדם רודף שמלות וחסר מצפון.


ואם כבר אמרנו חסר מצפון, מצטרפת כוכבת ענקית לרשימה - אנג'ליקה יוסטון כאיליין ראנד, המפיקה. זו ששמה את הכסף בעצם, שבדיוק במרכז גירושים מכוערים.


ואיך אפשר מיוזיקל על מרילין בלי כוכבות?
יש לנו את קת'רין מקפי שמשחקת את קארן קארטרייט, שחקנית שלא מצליח לה ותקועה בעבודתה כמלצרית עם חבר נשמה בריטי שמאמין בה ומאוהב בה בטירוף, והורים שחושבים שהיא מבזבזת את זמנה ומרצה ברדיפת חלום שלעולם לא יתגשם. קארן היא שחרחורת צנומה, מדהימה ביופיה בעלת קול של מלאך, ופייבוריטית לתפקיד מרילין לדעת הבמאי ווילס.


מייגן הילטי היא אייבי לין, שחקנית במה עם נסיון שרוצה תפקיד סולו, רוצה לפרוץ. אייבי כבר משחקת במחזמר של יוסטון ולוויט אבל לא בתפקיד ראשי. יש לה את הלוק הבלונדיני, הסטייל המריליני, הסקס אפיל וכמובן החזה. גם לה כמובן יש את המשפחה הממש לא תומכת בחלום הברודוויאני.


סמאש שזורה נאמברים, ריקודים, הופעות, תלבושות, זרקורים, הרבה שמייח לעיניים וקטעי הביניים שמראים דווקא כמה הכל לא כל כך זוהר בעולם הבמה. המניפולציות, הבעיות, התחרות האדירה, המלהקים המפהקים.


לשפוט ע"פ הפיילוט, סדרה מדהימה בעיניי. המשחק נהדר, הדו שיח אינטיליגנטי (עד כמה שיש כבר אינטיליגנציה באן בי סי) הדמויות מופלאות, אני כבר התאהבתי בקת'רין מקפי המרגשת והאמיתית. הרבה על החלום וההתפכחות למציאות הקשה.


ניסיתי להמנע מההשוואה, אבל לעומת Glee ולמי שזוכר, "תהילה", סדרות מוזיקליות מאוד פופולאריות כל אחת בדרכה שלה, לא מדובר כאן בבני נוער. לא דוחפים בכוח לפה של הצופה את ההתמודדות עם בעיות חברתיות (סמים/גזענות/הריון/אלימות וכו') זו לא סדרה מחנכת. זו גם לא סדרה מציאותית מדי, יש בה את הפן הסכריני, אבל אין בה את האג'נדה הברורה של Glee ותהילה.
מאוד נהנתי, סדרה שבהחלט תכה גלים ובצדק! 
10 מתוך 10 ללא צל של ספק.