Sullivan & Son - סאליבן ובנו

סיטקום-צחוקים מוקלטים מרשת TBS, החלה שידוריה ממש החודש בארה"ב. סטיב ביירן (שהוא גם יוצר הסדרה) מגלם את סטיב סאליבן, בן לאמא קוריאנית ואבא אירי, עו"ד תאגידים מצליח מניו יורק, מגיע לבקר בביתו שבפיטסבורג לכבוד יום ההולדת של אביו, יחד עם חברתו הנוצצת מחייו בעיר הגדולה. מהר מאוד (ואני מתכוונת מהר מאוד!) סטיב מגלה שהאושר האמיתי שוכן בבר השכונתי של אביו וחברי ילדותו יותר מאשר המשרה הנכספת והקידום הממתינים לו בתפוח הגדול. אביו של סטיב התכוון למכור את הבר ולפרוש לגמלאות, וסטיב רוכש ממנו את הבר ומתחיל לנהל אותו. החברה הנוצצת וההמומה עוזבת את העיר כמעט באותו הרגע ומפנה מקום להידלקותו הנערית והנוסטלגית של סטיב לחובשת המקומית.

נשמע טוב?
זה לא. זה באמת די נורא. בהתחלה האשמתי את תחושת בזבוז הזמן במשחק הנוראי, בטיימינג הקומי הלא קיים, אבל כשעלו כותרות הסיום, נאלצתי להודות באמת הכואבת, שזו גם הכתיבה. ושזה בעצם הכל.

צ'ירז לעניים

דבר ראשון, ההומור מתובלן, לא...מפוצץ בבדיחות גזעניות. כל העלילה גזענית. מה, באמת? האבא אירי אז כמובן שיש לו פאב, והאמא קוריאנית אז מן הסתם היא אשה קטנה וקשוחה שהגיעה ככלה בדואר? המון בדיחות גזעניות, שזה די מובן מאחר וביירן הוא קודם כל סטנדאפיסט, ועוד מעורב אסייתי, והוא חולק את נסיונו בעולם בסדרה הזו. כמו שב'כולם אוהבים את ריימונד' כל הזמן צוחקים על אמהות יהודיות, וכמו שכריס רוק בעצם בנה קריירה מעניין ה"דפקו אותי כי אני שחור". אבל כאן זה לא מרומז ואפילו לא מצחיק בגסותו. זה סתם. קריאות גזעניות לא עטופות בכלום. על שחורים, מקסיקנים, איטלקים, הכל.

דבר שני, ההומור רע. המשחק מזוויע. הבדיחות כל כך צפויות שאפשר לראות אותן עוד בפרסומות שלפני.

דבר שלישי, ואולי הכי חשוב - איו שם אף שחקן עם אופי, מישהו זכיר. למשל בסיטקום 'מלך השכונה' זה גם לא הומור שנון במיוחד, אבל השחקן הראשי הוא חביב, כייפי, מצחיק. סטיב, לפחות פה, בתפקיד שתפר לעצמו, בקושי מעלה חיוך והוא עוד המוצלח שבקאסט.

דבר רביעי  - מאז "חופשי על הבר" לא היתה סיטקום בר מוצלחת, בשנת 1998 ניסתה את מזלה כריסטינה אפלגייט (דאז קלי באנדי מובטלת) בסדרה שנקראה 'ג'ס'. גם סיטקום בר, גם נפל. וזה עוד לפני שהזכרנו את 'צ'לסי' אז אולי...די?

בנוסף, בכל 'פלופ' (כשלון) משתרבב איזה שם אהוב שלא מגיע לו להקשר לסקנדל. בואו נעמוד דקה דומיה לכבד את המוניטין האבוד של הטאלנט האדיר, הכותב, המפיק השחקן וינס ווהן. שמסיבה לא ברורה קשר עצמו בהפקת הסיטקום האומלל הזה.
בשבילו, אני מקווה שהסדרה תמריא. למען שימור רמת הומור בסיסית בתוכניות טלויזיה, אני מקווה שהיא תיפול.

1 מתוך 10 (1 בשבילך, ווהן - תעריך)

Continuum - רצף הזמן

והנה מגיעה אלינו סדרה לחובבי הסיי-פיי (מדע בדיוני) כל הדרך מקנדה, ברשת חמודה שנקראית Showcase. הסדרה אמנם החלה בסוף מאי, והעונה הראשונה מורכבת רק מעשרה פרקים, מה שאומר שבאוגוסט העונה כבר תסתיים, אבל היי, זו קנדה.

קירה קמרון (רייצ'ל ניקולס - אין לי מושג מי זו אבל היא קצת מזכירה את ג'ודי פוסטר רק צעירה ופחות מרירה), היא "פרוטקטור", כלומר שוטרת אבל עם כל מני גאדג'טים כמו סריקות מידע ישירות מהעין, כוח של רובוט וקשר עם המפקדה בכל זמן נתון. יש לה בן חמוד ובעל מוצלח והם חיים בשנת 2077. בעתיד, כך מגלים, נפלו כל הממשלות ומה ששולט בעולם הם תאגידי הענק. חבורת מורדים - לוחמי חופש מסוג כלשהו, רוצים לשחרר את העם מאחיזת התאגידים המפלצתיים, אך הם נתפסים ומועמדים לעונש מוות. ומי יהיה איתם שם בהוצאה להורג? קמרון המחשמלת.

 טרמינייטור פוגש את יום במלכודת פוגש את האשה הביונית

רגע לפני ההוצאה להורג חבורת המורדים מצליחים להפעיל איזושהי מכונת זמן וקמרון נשאבת יחד איתם לזמן אחר, לזמן שלנו. שנת 2012. מטרת המורדים היתה לחזור בזמן שש שנים אחורה ולשנות את העתיד, אבל בטעות הם עפו ששים שנה אחורה, ועכשיו אף אחד לא מרוצה. לא המורדים ובטח לא קמרון.
אז המורדים בורחים וקמרון נשארת לבד. בערך לבד.
כי כאן נכנס לתמונה אלק סדלר (אריק קנודסן), גאון מחשבים צעיר שרק עכשיו המציא את "השבב הנוזלי" שזה התדר שמשודר בעתיד הרחוק (הוא יהיה איש חשוב מאוד בעתיד). אלק, יכול לשמוע, לראות ולדבר עם קמרון דרך הצ'יפ שבראשה, הוא אפילו יכול לראות זכרונות שהיא הקליטה. אז לקמרון יש עוזר קטן וחמוד בתוך הראש שבודק לה, פורץ לה, מתקן לה וסולל לה דרך בזמננו אנו. בינתיים המורדים מתחילים לעשות בלאגן. מתחמשים, רוצחים בלי אבחנה, וקמרון ממהרת לעשות את מה שהיא רגילה לעשות. לתפוס את החבר'ה הרעים. לשם כך היא חוברת עם המשטרה, בעיקר עם שוטר אחד, קרלוס (ויקטור וובסטר) החמוד והרווק להכאיב.
קמרון כעת שסועה. מצד אחד היא רוצה להפטר מחבורת הצדק הרצחנית, מצד שני, אם היא אי פעם רוצה לחזור לזמנה היא, לראות את בנה ובעלה, היא חייבת את עזרתם.
סוג של טרמיניייטור פוגש את האשה הביונית פוגש את יום במלכודת.

סדרות סיי פיי הן עולם מאוד טריקי בעיקר כי מאוד קל ללכת לאיבוד בשטויות המתחזות למדעיות והגזמה עד כדי גיחוך. קיימות מעט מאוד סדרות באמת על רמה בז'אנר, ונכון לעכשיו השוק הגיקי צמא לקצת מסעות בזמן, עיר עתידנית ושוטרת קשוחה ויפיפיה בבגד גוף עם לייזר.

אני אהבתי. זה לא מבריק, אבל זה חמוד. זה לא ג'אנק. הסיפור נחמד, הפרקים זורמים, פשטות החבר'ה הרעים מול החבר'ה הטובים, כמו סוג של משחק מחשב מושקע.

אם אתם חובבי הז'אנר, תורידו. גם אם ההתחלה קצת רחוקה מקצה הגיון, זה נהיה טוב יותר, הפרק השני אף מתעלה על הראשון.

8 מתוך 10 בשביל סיי פיי.

Perception - תפישה

עוד דרמת פשע משטרתית מגיעה אלינו, הפעם מבית TNT, החלה ממש החודש בארה"ב, ב7 ליולי אם לדייק.
וכמו כל הסדרות משטרה שזקוקות לאיזה שטיק, לאיזה מומחה חיצוני, כמו ב"שקר לי", "המנטליסט", "בלתי נשכחת", "מספרים" ואפילו "סייק" למרות שזה יותר קליל קומי, עדיין בנוי על אותו בסיס. המשטרה אבודה בלי אותו גיבור אקצנטרי שיודע לשחזר רגעים, לגלות שקרים, להבחין בדברים, לדבר עם מתים וכו'.

אז ד"ר דניאל פירס (אריק מקדורמאק - וויל מ'וויל וגרייס') הוא פרופסור/מדען לחקר המוח מבריק אבל גם קצת קוקו סליחה, הרבה קוקו באיזשהו קולג'. הד"ר גר במגורי הקמפוס יחד עם תלמיד אפרו אמריקאי מבריק ששומר ודואג לו ממש כמו פיליפינית וזקנה. והשוטרת היפה שמוכנה 'לצאת מהקווים' עבורו למען הצדק - קייט מורטי (רייצ'ל לי קוק - 'יש לה את זה'). מורטי הורדה בדרגה במשטרה כי יש לה אובססיה לפתור מקרים שכבר הועברו לרשות אחרת.

תפישה - כשהמומחה יותר פסיכי מהפושעים

מאוד בדומה ל'מספרים' ו'המנטליסט', הורגשה עבודת העתקה אחד לאחד, כאשר הפרופסור המבריק שלנו רואה אותיות צפות באויר עד שהוא פותר את האנגראמה, מבחין בקטעי קלוז אפ מוגזמים בניואנסים שאיש רגיל לא יבחין בהם, פתאום הקומקום שמתחיל לשרוק, העט שכותבת וכו'. זה אפילו לא טריביוט, זה אפילו לא הומאז' זו ממש גניבה פרופר.

עשרים דקות ראשונות של הפרק מהוות הוכחה ניצחת למה צריך להרוג כל הוגה רעיונות לדרמות משטרתיות עם מומחה חיצוני לאלתר.
אבל אז, קורה משהו מעניין. המיש מש הדייסתי של מספרים/מנטליסט פוגש את 'נפלאות התבונה'.
ובדיוק כאן, כשעניין הסכיזו' נכנס זה נהיה קצת יותר מיוחד. איך אפשר שלא לאהוב את משחקי ה"הוא באמת קיים או שהוא מדבר לאוויר" האלו?

לסיכום

למה לא?
נו מה, עוד סדרת מומחה משטרה? לא סבלנו די? הפשעים לא מרתקים. נכון, הם טיפה סבוכים ובאמת זה לא היה גנרל חרדל בחדר אורחים עם פמוט כפי שחשבת, אבל היה לנו את זה כבר. מקרי רצח לא פשוטים? אנחנו חווים סדרות כאלו מהסבנטיז עוד. אז הפשעים אותם פשעים, המשטרה אותה משטרה (מה, למה הבאת אותו הוא פסיכי אנחנו נסתדר לבד - לא אתם לא- כן אנחנו כן - לא אתם לא - טוב צדקת הוא גאון הוא פתר הכל, כותרות סיום), הפתרון נחמד אבל לא מחדש הרבה, מומחה זה מומחה זה מומחה. אותיות צפות באויר ומתמזגות למילה חדשה כבר לא מרשימות אותנו עוד מימי בלי סודות.

למה כן?
מקדורמאק משחק מעולה. הפרופסור המבולבל, הממלמל עם הטיקים, הסודוקו והפאטיש לווקמן וקסטות בעולם של אייפודים, הפארנויות שלו מחברות ענק וטכנולוגיה, הוא אמיתי. אפשר להזדהות עם התסכול שלו - הוא לא מאוהב בעצמו כמו טים רות' ב'שקר לי', הוא לא "משחק אותה", כשהוא עולה על משהו, הוא ישר משתף אותנו, לא מתנשא במבטא בריטי רק כדי להפתיע בסוף עם הפתרון. לא הייתי חושבת ללהק את מקדורמאק למשהו כזה אחרי ויל וגרייס, אבל מישהו עשה את זה, וזו היתה בחירה חכמה. גם טוויסט "נפלאות התבונה", הוא דבר יפה, כן, תמיד המומחים החיצוניים בדרמות פשע היו קצת אקצנטרים, אבל שדמות דמיונית תגיע אליו הביתה להתוודות ברצח? זה חדש. וחדש זה כייף. בעיקר בתחום כל כך טחון. רייצ'ל לי קוק, חמודה. לא מעיקה, לא נשפכת עליו על הפרק הראשון וחולצת שד כדי שנבין את העתיד הרומנטי, אלא מתנהגת כמו רייצ'ל לי קוק. מכובדת חמודה ואהובה. הסדרה זורמת. לא טוחנים לנו את אותו הדבר שוב ושוב כמו לאדיוטים וגם לא מצפים מאיתנו ליותר מדי, אם שכחנו מי העיד בהתחלה, נקבל עזרה קטנה מאריק.

הייתי רואה עוד פרק. בואו נגיד 7 מתוך 10

Baby Daddy - בייבי דאדי

סיטקום מבית ABC, החלה שידוריה בארה"ב בסוף יוני.
בן ווילר (ז'אן לוק בילוד) הוא ברמן בשנות ה20 ומשהו, רווק חמוד שגר עם חברו הטוב - טאקר. הסדרה מתחילה בכך שאחיו הבכור של בן - דני, מצטרף לגור איתם בדירה. ואז לפתע, נשמע צלצול פעמון הדלת, הם פותחים את הדלת לגלות סלקל עם תינוקת בפנים ופתק. תעצרו אותי אם זה מתחיל להשמע לכם מוכר.

לסינריו של "שלושה גברים ותינוקת" מצטרפת ריילי פרין (צ'לסי קיין) חברת ילדות של האחים לבית ווילר, שהיתה פעם בריונית שמנה שהכתה את בן, וכעת היא חתיכה בלונדינית שהתקבלה לבית ספר למשפטים. וכאן מתגלה לנו גם סוג של משולש אהבה, כאשר ריילי מאוהבת בבן, ודני מאוהב בריילי. וטאקר כמובן לא מאוהב באף אחד כי הוא לטיני, וכידוע בסיטקומים משפחתיים, צריך להיות לבן בשביל לחיות חיים שאינם סיידקיק משעשע ובודד. מצטרפת אל הקאסט המנצח - אמא ווילר, אם הבנים שדווקא מפתיעה בבדיחות.

הכותבים איומים, השחקנים טובים!

אז לבן יש תינוקת. אם התינוקת רוצה למסור אותה לאימוץ ורק צריכה את חתימתו של בן, אך בן מתאהב בתינוקת הקטנה אמה, ומחליט לגדל אותה בעצמו. 

אז מה יש לנו? לא הרבה. העלילה שחוקה, צפויה וקלישאתית בדיוק כמו הבדיחות בה והצחוקים המוקלטים.
אבל. וזה אבל גדול. לפעמים, גם אם העלילה מגוחכת וההומור על הפנים, סיטקום יכולה להנצל על ידי חוש קומי מוצלח בשחקנים, כימיה ופאקטור הלייקאביליטי.

והשחקנים האלו, מעבר לטעותם להבחן ולהסכים לשחק בסדרה הנמוכה הזו, הם באמת טובים! הם טובים אחד עם השני, הם טובים בטיימינג, הם פשוט טובים. אולי הם יצליחו להרים את רמת הכתיבה. אולי כל הכותבים ידבקו במגפה מסתורית, ויחליפו אותם. הכל יכול לקרות.

מצד שני, בניגוד ל"נערה החדשה" אין בי החשק העז להוריד מיד את שאר פרקי הסדרה,
אז הציון הרגיל שלי לסדרות של אם-הן-כבר-משודרות-אני-לא-אחליף-ערוץ
6 מתוך 10

Anger Management - סדנאת ניהול כעסים

רשת FX החלה לשדר לקראת סוף יוני את הסיטקום החדשה של צ'רלי שין. שין, אחרי קצת חלב נמרים, נערות ליווי, סקס ואלכוהול בכמויות שכמעט הרג אותו, הושיט יד לסירת ההצלה FX, והנה קיבלנו את צ'רלי. שחקן בייסבול לשעבר, שמרוב כעס, שבר לעצמו את המחבט על הברך ובכך סיים את הקריירה שלו.
כעת הוא מנהל סדנאות לניהול כעסים לכל מני טיפוסים משונים, למרות שאצלו לא הכל סגור עדיין, גם אצלו בבית, גם באופן התנדבותי לאסירים בבית הכלא. יש לו בת אחת, אשה לשעבר עם חבר מעצבן (בריאן אוסטין גרין), יזיזה לעת צרה (סלמה בלייר) וחברה ברמנית מזדקנת.

כבר לא דורס

אין לצ'רלי יותר מדי לחדש לכם. וגם לי אין. צחוקים מוקלטים על כל שניה, הומור צפוי אם אפשר לקרוא לזה הומור, אין סיפור. אבל משיטוט קצר ברשת אני רואה שהסדרה לצופי "שני גברים וחצי" לא היתה כזו אכזבה. צ'רלי שין נראה זקן יותר, עייף יותר, חולה יותר. הקול המונוטוני שלו כבר לא צרוד-סקסי, הוא כבר צרוד-סבאי. זה כבר לא שין במיטה ב"שני גברים" עם כוסית בת 20 וחזה מגולח ומנופח (של שין, לא של הכוסית). הוא כבר נראה תשוש, כבר לא הדורס אלא הדרוס. מצד אחד הוא איבד את כל אפקט החתיך שהיה לו לפני עשר שנים, מצד שני אין לו מספיק טום סלק-איות, סוג של תבונה בעיניים או נוכחות כריזמטית שעשויה דווקא להועיל בתפקיד מנחה סדנא לניהול כעסים או אפילו אבא. אז נשארנו עם צ'יפאנדייל לשעבר שמדדה בין קאמבקים שזורקות לו הרשתות כקוביות סוכר מול סוס עייף.

ייתכן שהסדרה תזכה לחידוש. לא כי היא טובה, אלא כי הצופה האמריקאי רוצה להיות שם כששין יתמוטט סופית.

אז למי שאהב את "שני גברים וחצי" מוזמן להוריד.
צ'רלי - אתה צריך טיפול, לא עוד סיטקום.
אני לא אהבתי ואני נותנת לנסיון קאמבק האומלל הזה 0 מתוך 10. 

saving Hope - להציל את הופ

דרמת בית חולים עם טוויסט של העל-טבעי, סדרה קנדית שמשדרת NBC החל מיוני 12 (מה שאומר שארה"ב עכשיו בשלהי פרק שבע-שמונה).

ד"ר צ'ארלס האריס (מייקל שנקס, סטארגייט?), ראש מחלקת הניתוחים בבית בחולים "הופ ציון" בקנדה, מתארס למנתחת יפת המראה וארוכת הרגליים ד"ר אלכס ריד (אריקה דוראנס - לויס ליין מ'סמולוויל'), מצטרף אליהם לצוות הרופאים, הוא  ד"ר ג'ואל גורן (דניאל גיליס - 'יומני הערפד'), האקס החתיך והדון ז'ואן של אלכס. בערב חתונתם של האריס וריד, הם נקלעים לתאונת דרכים נוראית, האריס יוצא מהמונית, מציל את חייה של הנהגת שגרמה לתאונה, מתמוטט ונכנס לקומה.


כאן נכנס הטוויסט העל-טבעי. ריד השבורה חוזרת לבית החולים, והאריס, מתגלה אלינו כנשמה מחוץ לגוף, דמותו מסתובבת בבית החולים עדיין במקטורן החתונה, איש אינו רואה אותו איש אינו שומע אותו, רק אנחנו, ואולי גם על התענוג המפוקפק הזה היינו מוותרים. אבל אני סתם קופצת קדימה. נחזור לעלילה. אז האריס בקומה (וגם חצי-פטריק סווייזי גוסט שכזה) פוגש באנשים במסדרונות  בית החולים שמתו, ואפילו מצליח לקיים איתם שיחות. חוץ ממשולש הקסם, לויס ליין, הארוס בקומה והאקס המיתולוגי, יש עוד כמה דמויות בבית חולים "הופ ציון" רופאה חמודה טום-בויית ופסיכולוג בית החולים שדלוק עליה, כמו גם המחליפה המעט קרירה של האריס.


ראיתי את הפיילוט, ראיתי עוד איזה חצי פרק ונקלעתי לדילמה. טוויסט על טבעי או לא טוויסט, אני לא אוהבת דרמות בית חולים. לא אהבתי ER לא אהבתי את 'האנטומיה' ואפילו זכורים לי מספר רגעי סבל מ'האוס'. דרמות בית חולים הן לא מצרך נדיר.

מקרים רפואיים מוסיפים רקע חיוור למערכת היחסים העוד יותר אנמית שבין הרופאים

אנשים יפים מדי, מטפלים באנשים גוססים מדי, עם קצב תמותה של המאה ה-17, ואז לפני הסוף המרגש, יש ארבע דקות של מתח. "ד"ר ד"ר, היא נכנסה להלם אפילפטי" "מהר! 2 סי סי של אברפיפין" "תייצבו אותה עם פלאיין ריבופול 4 גרם" וסוף טוב הכל טוב. זה פשוט משמר המפרץ, רק עם חלוקים לבנים. תמיד תהיתי אם אוהבי הז'אנר, נוהגים 'לתקן' את הדמויות. למשל צופים שיושבים על הספה, מצמידים כף יד למצח בתסכול וצועקים אל המסך "לא! מה פתאום איבופריפין 3 מיליגרם? השתגעת? זה יציף אותה באנדורפינים לכיס המרה, היא חייבת 2 גרם ביבליופין כדי לצאת מזה. אידיוט! תקרא לד"ר ווייט, הוא כבר ידע מה לעשות"


מה אני מנסה להגיד? שאני לא אובייקטיבית בדרמות בית חולים. אז בדקתי מה אנשים חכמים ממני חשבו, לפני שאני ממטירה את גשם שנאת בתי החולים שלי על קוראים תמימים לגבי סדרה שאולי אולי לא עשתה שום דבר רע.


ב'ניוזדיי' אומרים - למרות שזו אמורה להיות סתם סדרה ששומרת משבצת בלוח שידורים עד שתגיע סדרה יקרה ומושקעת יותר, הרי שהדרמה הקנדית הזו היא דווקא לא רעה, "מפוכחת ואינטיליגנטית" הם אומרים ונותנים לה B+


'שיקאגו סאן טיימז' - קוראים לה 'קשה לבלוע את התרופה בכף מלאה בשמאלץ', הם ממשיכים ומתארים את הסדרה כאובר-סנטמנטלית ודביקה.


'סאן פרנסיסקו כרוניקלז' - אומרים 'מיש-מש מוחצן', "תבשיל פושר של רעיונות גנובים מתוכניות אחרות עם דמויות שמדי פעם מזילים חצי דמעה אבל חסרי כל מקוריות ואמינות"


'לוס אנג'לס טיימז' - מזהירים את NBC שהדרמה הרפואית עם הטוויסט אינה הימור בטוח עבור הרשת


ו'ניו יורק דייליז ניוז' אומרים שלהציל את הופ "משחק יותר כחומר מרגיע מאשר ממריץ"


אבל הכי אהבתי את הביקורת של ה'בוסטון הראלדס' שאומרים, ואני רוצה לצטט לכם:
תחת הכותרת המתחכמת "להציל את 'הופ' ידרוש נס רפואי", הם כותבים
"מה אם מישהו ממש טיפש היה מנסה לאחד את 'האנטומיה של גריי' יחד עם "רוח רפאים"? הו, תראו, NBC ענו על השאלה שאף אחד לא רצה לשאול עם 'להציל את הופ'"


אז נתתי לכם טעימה קטנה של ביקורות אחרות, רק כדי לסבר את האוזן. ועכשיו לדעתי האישית.
זו לא סדרה נוראית. לויס ליין חמודה מאוד, האנשים באמת יפים, והחולים באמת די חולים. הבעיה היא שד"ר האריס המהלך בין החיים ומשחק כסוג של מספר, ולוחש לנו בקולו הרדיופוני כל מני תובנות על החיים דרך החיים שמעבר, מפוספס פה ובגדול. ההערות שלו קלישאתיות, שטחיות. הוא לא מביא שום דבר חדש למסך. המקרים הרפואיים משחקים רקע חיוור למערכת יחסים עוד יותר אנמית המתקיימת בין הרופאים.


לסיכום - אם אתם ממש חולי סדרות רפואה, אפשר להוריד. זו לא סדרה קטסטרופלית, אבל להגיד שתצאו ממנה עם משהו אקסטרה, אני לא אוכל להגיד.
3 מתוך 10

באזז סדרתי - יולי 2012

אז הרשתות הגדולות פרשו בפנינו את לוח השידורים המתוכנן לעונת הסתיו, הבאה עלינו לטובה. יש המון סדרות, הרוב לא נשמע מאוד מבטיח, אבל קצת שתדעו מה מצפה לנו, הנה טעימה מהעתיד הלא ממש ורוד ונתחיל ב...

CBS


קומדיה אחת נקראית Friend Me -  על שני חברים הכי טובים שעוברים יחד מאינדיאנה ללוס אנג'לס לעבוד בחברה "גרופון" שכן, היא די כמו הגרופון שאנחנו מכירים. השחקנים הם ניקולאס בראון (המקום היחיד שהוא בערך מוכר לי ממנו זו סדרת הכשל "עשרה דברים שאני שונאת בך" שגם שם הוא היה בתפקיד משני - הידיד-של-האחות-הפחות-מרכזית בסדרה), וכריסטופר מינץ-פלאס (מייקלאבינ' מ"סופרבאד", וכן זה אחלה סרט, אבל אם נודה על האמת - הוא לא היה התורם העיקרי בפקטור ה"אחלאיות" של הסרט) אז העלילה מספרת על שני החברים שהאחד מאוד בקטע של להתערב בחברה המאגניבה הלוס אנג'לסית, המסיבות והבחורות, והשני חננה שרוצה להשאר בבית ולשחק במחשב. אם נשמע שזלזלתי בקאסט, טוב זה די נכון, אבל אם נשמע שזלזלתי ברעיון, אז לא. פשוט לא מאמינה בסיטקומים, מאז 'המפץ הגדול', לא הרבה סיטקומים המריאו ואפילו 'המפץ' החל צניחה חופשית לקראת העונה הנוכחית.

עוד קומדיה נקראת Partners - שותפים (שמועות מספרות על בכורה ב24.9, לא סגור) - שני ארכיטקטים, חברים הכי טובים לואיס וג'ו, מאז ומתמיד עשו הכל יחד והכל משתנה כשג'ו מתארס. ג'ו זה השחקן הראשי מ'מספרים' ולואיס אני אפילו לא מכירה. ניתן לשמוע את הצחוקים המוקלטים והקלישאתיים עד לכאן. הסיבה שאני אתן לזה צ'אנס? סופיה בוש. ברוק דיוויס, האשה והאגדה שהחזיקה את 'מגרש ביתי' באויר בזכות חוש ההומור והיופי המדהים שלה, אולי תצליח 'להרים' גם במשחקה כאן. נחכה ונראה.

'שותפים' - שומעים את הצחוקים המוקלטים עד לכאן

הגענו ל- Elementary. ואני יודעת מה אתם עומדים להגיד. סדרה על שרלוק הולמס בימינו וחיכית שתי קומדיות מזופתות לפני שסיפרת עליה? ובכן, חבריי היקרים, אפתור לכם את הדילמה במשפט אחד.
את ווטסון? (אלמנטרי, מיי דיר ווטסון?) משחקת לוסי לו (המלאכיות של צ'רלי, קיל ביל, אלי מקביל).
אני לא אומרת שלא תקבלו על הסדרה הזו ביקורת, אבל...קאם און...לא צריך לדחוף מתח מיני לכל סינריו אפשרי. מה יהיה הדבר הבא? באטמן ורובין כאשר את רובין תגלם בלייק לייבלי? 

לוסי לו כ'דיר ווטסון'? רילי?

CW


לאור הצלחתו של "החץ הירוק" בסמולוויל, CW החליטו לתת לגיבור העל של DC, הליידיז מאן העשיר ביום והעוטה עור ירוק ואשפת חצים בלילה - סדרה משלו. מה חבל שלא השכילו אותם מפיקים, להבין כי הצלחתו המטאורית של החץ הירוק בסמולוויל היתה הודות לג'סטין הארטלי החתיך ששיחק אותו, ובעבור הסדרה החדשה 'חץ', ליהקו מישהו אחר לחלוטין.
בכל זאת, נאחל בהצלחה ל"חץ" האנונימי ונקווה לטוב.

'חץ' - ספין אוף של סמולוויל

'היפה והחיה' מתחדש, למי שזוכר את סדרת המקור של CBS ב-87' - את היפה הפעם תגלם קריסטין קראוק (לאנה לאנג מסמולוויל) ואת החיה ישחק ג'יי ריאן הניו זילנדי. רגע, ג'יי מי? בדיוק. אבל בהצלחה תמיד אפשר לאחל בעיקר שהסדרת מקור היתה לא רעה בכלל.

'היפה והחיה' - איפה טום וולינג כשצריך?

אז מה היה לנו בינתיים? מה נפל מארנקה של גברת CW עד כה? יש לנו ספין אוף, רימייק אז חסר לנו רק...

פריקוול! שזה למי שלא יודע - העלילה של מה קרה לפני (בניגוד לסיקוול שזה ההמשך, כלומר מה שקרה אחרי).
לסדרה קוראים 'יומני קארי', על חייה של קארי בראדשואו לפני שהפכה ל'סקס והעיר הגדולה'. מגלמת אותה אנה סופיה רוב....בדיוק.  נקודת האור כאן היא שהפריקוול הזה מתרחש בשנתה האחרונה בתיכון, ובCW זה אומר שני דברים
1. סקס (ראה ערך גוסיפ גירל)
2. אנשים יפים באופן יוצא דופן (ראה ערך גוסיפ גירל, סמולוויל, מגרש ביתי, 90210, המעגל הסודי וכמובן - ורוניקה מארס, האל ינקום דמה)

'יומני קארי' - אנשים יפים, תיכון, סקס. סי דאבליו יודעים את הנוסחה

סדרה נוספת מבית CW היא 'כת' (Cult), מאד אהבתי את סיפור העלילה, בואו נקווה לטוב. אז יש סדרת טלויזיה שנקראית 'כת', היא מספרת על כל מני פשעים והיא מאוד מצליחה. ואז מתחילים מקרי פשע שנראה כי הצופים של הסדרה יוצרים במציאות. משחקים שם מאט דיוויס (מיומני הערפדים וגם הארוס של ריס ב"לא רק בלונדינית") כעיתונאי בלוגר, שמאחד כוחות עם ג'סיקה לוקאס (קלוברפילד, 90210) עובדת הפקה בסדרה המצליחה והם יוצאים לחקור. במבט ראשון, לפי בחירת השחקנים, זה לא יהיה כזה אפל ועמוק כמו שנדמה. נאחל בהצלחה.

'כת' - טי באג עוד פעם האיש הרע?

NBC

ל- NBC יש שתי סדרות מבטיחות לדעתי בלוח שידורי הסתיו שלהם,
האחת היא Revolution - 'מהפכה' שתתחיל ב- 17.9.12. בארה"ב, עתיד פוסט-אפוקליפטי, בלי חשמל, תחברו לזה תופעות בלתי מוסברות, תוסיפו את השם ג'יי ג'יי אברהמס (אבודים) ויש לנו משהו ביד. זו סדרה שאני באמת באמת מחכה לה, אברהמס, אני פונה ללב שלך - בבקשה שלא תאכזב כמו 'אלקטרז' הפושרת, והמבוטלת.

'מהפכה' - זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות

הסדרה השניה היא Do No Harm - 'אל תעשה רע' (שבועת היפוקרטס) - מנתח מוח גאוני (סטיבן פאסקל - לא משהו מוכר מדי), הופך בלילה לאלטר-אגו שלו, שהוא כנראה רע ואפל. עלילה נשמעת לכל היותר כד"ר ג'קיל/מר הייד לעניים, אבל יש לי תחושה שעלינו כאן על משהו. שזה הולך להיות באמת מוצלח. בקרוב נדע.

'אל תעשה רע' - מנתח מוח סכיזופרני...עכשיו אן בי סי כבר באמת ניסו הכל

לגבי ביטולי סדרות, לא השתנה הרבה מאז מאי, רק 'בלתי נשכחת' פתאום נשלפה לאחר כבוד מפח הביטול והוחזרה לעונה נוספת. 


נתראה במזגן!

The Newsroom - חדר החדשות

חדר החדשות - פשוט סדרה איכותית. ולא איכותית-משעממת, איכותית, כובשת, מרתקת. זו לא תוכנית לשעת גיהוץ. זו תוכנית לשבת מול הטלויזיה פעור פה ולהקדיש עצמך רק לה.

סדרת דרמה חדשה מבית HBO, החלה שידוריה בארה"ב לקראת סוף יוני.

ג'ף דניאלס משחק עורך ומגיש של תוכנית חדשות הנקראית News Night.

התוכנית עוסקת במאחורי הקלעים של עולם חדר החדשות. ביחסים, בתחקירים ובאנשים.

אם יש משהו שפחות מדבר אליי מאקטואליה ישראלית, זו אקטואליה של ארה"ב. אבל משהו קרא לי לבדוק את הסדרה הזו (שאגב כבר הגיעה ליס לכל מאותגרי ההורדה הרשתית), והמשהו הזה היה שיתוף הפעולה המעניין בין שני הכותבים/במאים, גרג מוטולה שכתב את הפיילוט לסדרה (אשר ביים את הסרט סופרבאד ומספר פרקים של הסדרה "משפחה בהפרעה", הקומדיה הטובה ביותר שאי פעם שודרה) עם יוצר הסדרה – ארון סורקין (התסריטאי של "הרשת החברתית").

הסדרה הטובה ביותר המשודרת כיום בטלויזיה

ואני חייבת לומר – אני מאוהבת! איזו כתיבה משובחת, איזה משחק! לא רק של דניאלס, של כולם סביבו. הצילום מעולה, קצב הדיאלוגים המטורף והתוכחני שמהווה טביעת אצבע לסורקין, פשוט סדרה איכותית. ולא איכותית-משעממת, איכותית, כובשת, מרתקת. זו לא תוכנית לשעת גיהוץ. זו תוכנית לשבת מול הטלויזיה פעור פה ולהקדיש עצמך רק לה.

דווקא אמריקה, במקום לחטוף מיד את סורקין, לשמן אותו בהצעות החתמה לעוד עשר העונות הבאות, לא מגיבה בהתלהבות שציפו. התגובות די פושרות. כל מני קריאות של:

"זה לא אותנטי", ממתי אכפת לאמריקאים מאותנטי? שחדר חדשות לא נראה כך, שאין להם זמן, שהאנשים המאיישים אינם דומים לאופי המאיישים האמיתיים, "הדיאלוגים מהירים מדי ארוכים מדי, יוצרים דמויות לא עגולות ואמינות" נכון, הדיאלוגים מטורפים, אינפורמטיבים מדי, הם אפילו לעתים מזכירים נאום תוכחה ולא שיח, אוקיי. זה כמו להגיד לקדישמן, חלאס עם הכבשים. זה ארון סורקין במלוא גדולתו, הוא גאון הדיאלוגים, עשר הדקות הראשונות של הרשת החברתית, של הדייט? פסגת השלמות. איזו איכות, כמה צבע, כמה אופי, כל כך מרתק. סורקין בניגוד לכותבים השמנמנים והעצלים של הטלויזיה כיום, לא מלטפים את הצופה בהבטחות שווא. בדיחות שכבר שמעת, מצבים שכבר ראית, תוצאות שכבר צפית מראש. הוא לא מחפש לפנק. סורקין מאתגר. מרגיז. מלטף את פרוות החתול לכיוון ההפוך. הוא מכוון לתחושת האי נוחות שלך, הוא רוצה בה. וזה אמריקה לא סובלת. 

הרעיון שיורדים עליהם ומנסים לאתגר אותם בו זמנית. שמנסים להוציא אותם אדיוטים, ולא מהבדיחות העצמיות שהם בדרך כלל מרשים. לי זה אפילו הזכיר פה ושם את "המשרד" הבריטי - בייחוד סיפור האהבה הנרקם בין המפיקים שם, מעודן, יפה, רגיש. אני חושבת שסורקין אם היה בריטי, היו מפסלים שיש בדמותו במרכז לונדון. היו מתים עליו. ביקורת עצמית? ביקורת חברתית? והכל בשנינות? זה הרי אצלם בהמנון הלאומי. חבל, כי הוא באמת מבוזבז על האמריקאים. אוי ואבוי להם אם יבטלו גם את הסדרה הזו.

גילוי נאות - כתבתי את הביקורת המתלהבת הזו, אחרי שראיתי את הפרק הראשון. החלטתי לא לפרסם לפני שאראה את הפרק השני, אולי טעיתי? אולי הם לא הצליחו לשחזר את הקסם? אך ככל שהעונה נמשכת אני פשוט נשבית בקסמה יותר ויותר. בעיני, הסדרה הטובה ביותר המשודרת כיום בטלויזיה. ממתינה לה בקוצר רוח, 60 דקות שבועיות של עונג צרוף.

אל תתנו לביקורת האמריקאית לבלבל אתכם.

חובה לראות!

10 מתוך 10.