דרמת בית חולים עם טוויסט של העל-טבעי, סדרה קנדית שמשדרת NBC החל מיוני 12 (מה שאומר שארה"ב עכשיו בשלהי פרק שבע-שמונה).
ד"ר צ'ארלס האריס (מייקל שנקס, סטארגייט?), ראש מחלקת הניתוחים בבית בחולים "הופ ציון" בקנדה, מתארס למנתחת יפת המראה וארוכת הרגליים ד"ר אלכס ריד (אריקה דוראנס - לויס ליין מ'סמולוויל'), מצטרף אליהם לצוות הרופאים, הוא ד"ר ג'ואל גורן (דניאל גיליס - 'יומני הערפד'), האקס החתיך והדון ז'ואן של אלכס. בערב חתונתם של האריס וריד, הם נקלעים לתאונת דרכים נוראית, האריס יוצא מהמונית, מציל את חייה של הנהגת שגרמה לתאונה, מתמוטט ונכנס לקומה.
כאן נכנס הטוויסט העל-טבעי. ריד השבורה חוזרת לבית החולים, והאריס, מתגלה אלינו כנשמה מחוץ לגוף, דמותו מסתובבת בבית החולים עדיין במקטורן החתונה, איש אינו רואה אותו איש אינו שומע אותו, רק אנחנו, ואולי גם על התענוג המפוקפק הזה היינו מוותרים. אבל אני סתם קופצת קדימה. נחזור לעלילה. אז האריס בקומה (וגם חצי-פטריק סווייזי גוסט שכזה) פוגש באנשים במסדרונות בית החולים שמתו, ואפילו מצליח לקיים איתם שיחות. חוץ ממשולש הקסם, לויס ליין, הארוס בקומה והאקס המיתולוגי, יש עוד כמה דמויות בבית חולים "הופ ציון" רופאה חמודה טום-בויית ופסיכולוג בית החולים שדלוק עליה, כמו גם המחליפה המעט קרירה של האריס.
ראיתי את הפיילוט, ראיתי עוד איזה חצי פרק ונקלעתי לדילמה. טוויסט על טבעי או לא טוויסט, אני לא אוהבת דרמות בית חולים. לא אהבתי ER לא אהבתי את 'האנטומיה' ואפילו זכורים לי מספר רגעי סבל מ'האוס'. דרמות בית חולים הן לא מצרך נדיר.
 |
| מקרים רפואיים מוסיפים רקע חיוור למערכת היחסים העוד יותר אנמית שבין הרופאים |
אנשים יפים מדי, מטפלים באנשים גוססים מדי, עם קצב תמותה של המאה ה-17, ואז לפני הסוף המרגש, יש ארבע דקות של מתח. "ד"ר ד"ר, היא נכנסה להלם אפילפטי" "מהר! 2 סי סי של אברפיפין" "תייצבו אותה עם פלאיין ריבופול 4 גרם" וסוף טוב הכל טוב. זה פשוט משמר המפרץ, רק עם חלוקים לבנים. תמיד תהיתי אם אוהבי הז'אנר, נוהגים 'לתקן' את הדמויות. למשל צופים שיושבים על הספה, מצמידים כף יד למצח בתסכול וצועקים אל המסך "לא! מה פתאום איבופריפין 3 מיליגרם? השתגעת? זה יציף אותה באנדורפינים לכיס המרה, היא חייבת 2 גרם ביבליופין כדי לצאת מזה. אידיוט! תקרא לד"ר ווייט, הוא כבר ידע מה לעשות"
מה אני מנסה להגיד? שאני לא אובייקטיבית בדרמות בית חולים. אז בדקתי מה אנשים חכמים ממני חשבו, לפני שאני ממטירה את גשם שנאת בתי החולים שלי על קוראים תמימים לגבי סדרה שאולי אולי לא עשתה שום דבר רע.
ב'ניוזדיי' אומרים - למרות שזו אמורה להיות סתם סדרה ששומרת משבצת בלוח שידורים עד שתגיע סדרה יקרה ומושקעת יותר, הרי שהדרמה הקנדית הזו היא דווקא לא רעה, "מפוכחת ואינטיליגנטית" הם אומרים ונותנים לה B+
'שיקאגו סאן טיימז' - קוראים לה 'קשה לבלוע את התרופה בכף מלאה בשמאלץ', הם ממשיכים ומתארים את הסדרה כאובר-סנטמנטלית ודביקה.
'סאן פרנסיסקו כרוניקלז' - אומרים 'מיש-מש מוחצן', "תבשיל פושר של רעיונות גנובים מתוכניות אחרות עם דמויות שמדי פעם מזילים חצי דמעה אבל חסרי כל מקוריות ואמינות"
'לוס אנג'לס טיימז' - מזהירים את NBC שהדרמה הרפואית עם הטוויסט אינה הימור בטוח עבור הרשת
ו'ניו יורק דייליז ניוז' אומרים שלהציל את הופ "משחק יותר כחומר מרגיע מאשר ממריץ"
אבל הכי אהבתי את הביקורת של ה'בוסטון הראלדס' שאומרים, ואני רוצה לצטט לכם:
תחת הכותרת המתחכמת "להציל את 'הופ' ידרוש נס רפואי", הם כותבים
"מה אם מישהו ממש טיפש היה מנסה לאחד את 'האנטומיה של גריי' יחד עם "רוח רפאים"? הו, תראו, NBC ענו על השאלה שאף אחד לא רצה לשאול עם 'להציל את הופ'"
אז נתתי לכם טעימה קטנה של ביקורות אחרות, רק כדי לסבר את האוזן. ועכשיו לדעתי האישית.
זו לא סדרה נוראית. לויס ליין חמודה מאוד, האנשים באמת יפים, והחולים באמת די חולים. הבעיה היא שד"ר האריס המהלך בין החיים ומשחק כסוג של מספר, ולוחש לנו בקולו הרדיופוני כל מני תובנות על החיים דרך החיים שמעבר, מפוספס פה ובגדול. ההערות שלו קלישאתיות, שטחיות. הוא לא מביא שום דבר חדש למסך. המקרים הרפואיים משחקים רקע חיוור למערכת יחסים עוד יותר אנמית המתקיימת בין הרופאים.
לסיכום - אם אתם ממש חולי סדרות רפואה, אפשר להוריד. זו לא סדרה קטסטרופלית, אבל להגיד שתצאו ממנה עם משהו אקסטרה, אני לא אוכל להגיד.
3 מתוך 10
נראלי שהתבלבלת בשם... להציל את הופ זו סדרה אחרת על נער שמכניס להריון רוצחת סדרתית ומגדל את הילדה לאחר שמוציאים להורג את אמא שלה - הרוצחת הסדרתית.
השבמחקאתה מדבר על "לגדל את הופ"?
מחק