אמי שרמן פלאדינו, יוצרת הסדרה שגם יצרה את 'בנות גילמור' סיפרה באיזה ראיון ל'הוליווד ריפורטר' (בנוגע להשוואה בין הסדרות) ש'באנהדס' הרבה יותר קרובה אל המציאות שלה שכן אף היא עצמה - היתה רקדנית. אולי. אבל שתי דקות לתוך הפיילוט כבר ניתן להבין שהדבר הכי בולט בבאנהדס, זה הדמיון האדיר לבנות גילמור. זו פשוט אותה הסדרה.
 |
| לרגעים נדמה - כאשר בישופ מדברת עם פוסטר שלא סיפרו להן שהסדרה הקודמת בוטלה |
העלילה מספרת על מישל סימס (סאטון פוסטר, שאני לא ממש מכירה, מגיעה אלינו אל המסך הקטן בעיקר מעולם התאטרון) שהיא רקדנית "שואו גירל" שכזו בווגאס, עם הבגדי גוף והנוצות והנצנצים שמחפשת משהו קצת יותר מכובד לעשות עם כשרון הריקוד שלה, כאשר ברקע יש לה מחזר - האבל פלאוורס (אלן ראק החביב שאנחנו מכירים עוד מה-80' כקמרון, החבר הלחוץ עם האוטו של אבא ב"דפקתי ברז למורה", מאז ככל שהוא מאפיר הוא רק נהיה יותר ויותר לייקאבל). האבל (הדמות) גם הוא חביב ביותר. הוא מנומס, ג'נטלמן מושלם, כל מטרתו היא לבלות זמן איכות עם סימס שממשיכה לדחות אותו ולהמציא תירוצים.
אז ערב אחד, אחרי דחייה אכזרית באודישן חשוב, מישל סוף סוף נכנעת לקסמו של האבל, לזר הפרחים וקופסאת התכשיט הקטיפתית ויוצאת איתו לדרינק קטן. מישל, המיואשת מחייה העמוסים, מוגאס המנוכרת ומהאורות הנוצצים, נופלת שבי בתיאוריו הפסטורלים של האבל על ביתו אי שם, בעיירה קטנה ורדומה בשם "פרדייז", על הים התכול הנשקף מחלון חדר השינה, השקט והשלווה שרק מחכים לה אם תסכים להנשא לו. האבל מבטיח לדאוג לה, לטפל בה ולתמוך בה, ואלו בדיוק מילות הקסם שמישל השיכורה והמבולבלת היתה צריכה לשמוע כדי לאסוף את הדברים ולטוס לפרדייז של האבל, עם הים, עם האנשים עם כל השלווה המקומית הזו שהוא מדבר עליה.
ובאמת מישל באה איתו לפרדייז, ופוגשת כל מני אנשים בחייו, כולל אמא שלו פאני (קלי בישופ המדהימה המוכרת לנו מבנות גילמור) שמנהלת סטודיו לבלט לנערות צעירות, ומה שקורה להם אחר כך וכו' וכו'.
אמי שרמן פלאדינו, יוצרת הסדרה שגם יצרה את בנות גילמור אמרה באיזה ראיון ל'הוליווד ריפורטר' שבאנהדס הרבה יותר קרוב אל המציאות שלה שכן אף היא היתה רקדנית. אולי. אבל שתי דקות לתוך הפיילוט כבר להבין שהדבר הכי בולט בבאנהדס, זה הדמיון האדיר לבנות גילמור. זו פשוט אותה הסדרה. אולי לא עלילתית, אבל הדיאלוגים המהירים, הדרמומדיה, לרגעים נדמה - כאשר בישופ מדברת עם פוסטר שלא סיפרו להן שהסדרה הקודמת בוטלה. אז פוסטר היא אכן חיקוי (מאוד מוצלח! אבל חיקוי) של לורליי. ברונטית עם רגליים עד השמיים, מתחכמת וחכמה, אהובה על כולם ואם לא - מתחבבת בשניות, פרדייז היא אחת לאחת - סליפי הולו, העיירה המנומנמת עם התושבים המגוחכים והדיאלוגים ההזויים, ואפילו יש את הצעירות הבלט עם בעיות גיל ההתבגרות עבור חיקוי-לורליי בכדי למלא את חסרונה של רורי. אפילו הסאונד טראק בטיול בפרדייז הוא בסגנון הלהלהלהלה של גילמור גירלז. אז מקורית היא לא. אבל באמת שאני לא מאשימה אותה, אם זה עובד אז למה לתקן, נכון? וחוצמזה יש עכשיו דור שלם שלא ידע את פרעה שהולכות לעוף על הסדרה הזו, אז באמת...למה לא.
מה הבוטום ליין? הרי השחקנים - עשר. היוצרת - אנחנו כבר מכירים אותה, עילוי. היא אורגת סיפורים מקסימים, מיני עלילות מרגשות ומשעשעות כאחד והכל על רקע עיירה מנומנמת נאמבר טו.
ממליצה לנסות לפחות את הפיילוט, כמוני. לי באופן אישי, זה בעיקר גרם להתגעגע לסדרה המקורית. אבל גם זה חביב פלוס. 7.5 מתוך 10.
