יום שלישי, 15 במאי 2012

באזז סדרתי מאי

בין ביקורת לביקורת אני רוצה גם לעדכן מה כבר לא רלוונטי, מה עומד לקרות, מה קרה ומה קורה כרגע בעולם הסדרות העשיר. אז פעם בחודש, נעשה פוסט באזז סדרתי קצת לסבר את האוזן, לסדר את הראש, לסגור עניינים וקלישאות נוספות כיד הדמיון הטובה עליכם.


חודש מאי, מעבר לקטע האביבי ושבועות ויום ירושלים, הוא גם החודש בו הרשתות האמריקאיות יוצאות בגאווה למרפסות בהינף ידיים ומספרות להמונים הצובאים על דלתם על לוח השידורים המתוכנן שלהן לקיץ. אני לא מאוד אוהבת לכתוב על סדרה לפני שאני רואה אותה, כי יש מעט מאוד שניתן להבין מתקציר ושחקנים. אז אני רק אתן דגימה קטנטונת.

למשל ABC משוויצה בסדרה החדשה "באנהאדס" (שזה הקוקו המלופף שרקדניות בלט אוספות על הקרקפת) על נערת שעשועים מוגאס שעוברת לעיירה קטנה עם בעלה ומתחילה חיים חדשים כמורה בבית ספר למחול של חמותה. נשמע...eh במקרה הטוב. אבל אז מגלים שחמותה זו השחקנית קלי בישופ (אמלי גילמור, בנות גילמור) וזה פתאום נשמע שווה הצצה. אז אנחנו נאלץ לחכות ליוני בשביל הבלרינה המיועדת.

בקיץ הזה תלבשי לבן...
או לפחות מגפי בוקרים ו-וסט עם גדילים, כי דאלאס חוזרת אלינו ב13 ליוני ברשת TNT! שנים אחרי מה שקרה בעלילה המקורית, בובי, ג'יי אר וכל ה"זקנים" יכבדו אותנו בנוכחותם בפיילוט ונראה מה קורה משם. צפו ביקורת.
מי החזיר את ג'יי אר?

NBC מסתירה בשרוול את כוכב ה"חברים" האחרון שעוד לא קיבל סיטקום, הלא הוא צ'נדלר בינג (חוץ מהסדרה ההזויה שהיתה לו אז שאף אחד לא הבין). הסדרה תחל באוגוסט ותיקרא "גו און" - "נו, תמשיך" על שדרן ספורט מבואס שמצטרף לקבוצת תמיכה לאחר אובדן שחווה בחייו. יש למה לחכות? קשה לומר. ההיסטוריה מספרת לנו ש"חברים" ו"סיינפלד" קורים רק פעם בחיים, ולהתחיל להפריד כוחות כמעט אף פעם לא עובד. אבל נראה.


בית קברות לסדרות

את שם צ'לסי? כבר לא...

זה מירוץ עכברים מטורף אאוט דר והרבה סדרות עד שכבר הצליחו לחדור את מגן הפיילוט הכמעט בלתי אפשרי, מוצאות עצמן עושות הכל כדי לנסות להוכיח את עצמן. לחלקן זה עובד ("נקמה" תמשיך, הארט אוף דיקסי תמשיך, אימה אמריקאית ועוד ) אבל לחלקן הסוף כבר הגיע. איני מבכה על רוב הביטולים שגיליתי עליהם החודש, אבל כן תוהה למה עברו את מבחן הפיילוט מלכתחילה.
להלן הסדרות שמסתיימות/בוטלו לנו השנה, למי שמעוניין להזכר, לחלוק כבוד אחרון - יש גם לינקים המובילים לביקורות.

  • אלקטרז..............הסתיים אחרי עונה אחת במרץ. לא יכולה לומר שלא צפינו את זה
  • אלן גרגורי.......... הסתיים כמעט לפני שהתחיל עוד בדצמבר.
  • את שם, צ'לסי?.....בסוף מרץ, קצת צפוי אבל באמת חבל.
  • ער......................24 למאי פרק אחרון
  • המוצא.................11 למאי פרק אחרון, שוב לא הפתעת המאה.
  • ביצ'יות מבית טוב...6 למאי פרק אחרון (אז בשביל מה יס קנו אותה?)
  • שונאת את בתי הטינאייג'רית.....החזיקה עד מרץ, גם זה כבוד.
  • תהיה גבר!............יוני זה נגמר, חבל.
  • החשוד העיקרי......עוד בינואר הסתיים.
  • רינגר...............נגמר באפריל, וזה הביטול הכי כואב לי. סדרה מעולה.
  • המעגל הסודי.......או. סוף סוף אפסיק לקבל מכתבי נאצה במייל על איזו סדרה מצויינת זו ואיך רצחתי אותה בביקורת. הנה היא בוטלה. 
  • בלתי נשכחת.....מאי. כנראה קצת נשכחת לא? (עדכון 30.6.12, סי.בי.אס החליטה להחזיר מביטול את בלתי נשכחת, ותודה לאורן על הידיעה!)
  • וורק איט.....שקיבל אצלי 0, בוטל אחר שני פרקים בלבד. 
מה חוזר אלינו ולמתי להתכוונן עם הפופקורן?
דם אמיתי - חוזרת בעונה חמישית (ואחרונה?)


יש עוד הרבה זמזומים ברשתות ופרומואים שימתינו לבאזז סדרתי יוני, זו היתה רק דוגמית קטנה לכבוד מאי.
מקווה שנהנתם,
תגובות/שאלות/דעות/משאלות מתקבלות בברכה 

יום שישי, 11 במאי 2012

The Client List - רשימת הקליינטים


כאשר ריילי הופכת רשמית אם חד הורית, והאיום הכספי הופך עוד יותר ממשי, היא חוזרת , מדשדשת, בעל כורחה למכון ומבקשת כמה קליינטים "מיוחדים" מהרשימה, נו, כאלה שנותנים טיפים יפים. כאלה שצריך לשלוח יד מתחת לסדין. 


סדרה חדשה מבית Lifetime, בכיכובה של ג'ניפר לאב היואיט, מבוססת על סרט הטלויזיה בעל אותו שם ואותה שחקנית ראשית, החלה לפני חודש (אפריל) בארה"ב - עונה ראשונה בת 10 פרקים וכבר הוזמנה עונה שניה בת 13 פרקים.


ריילי פארקס (היואיט) היא אם לשני ילדים חמודים בגילאי גן-יסודי ונשואה לקייל פארקס, שכנראה היה איזה ביג שוט בספורט, משם פנה לעסקי הבנייה ונפצע, ועכשיו מובטל בבית, אכול אשמה ושנאה עצמית. ריילי היא אשה טובה, אמא מסורה, בעלת גישה חיובית לחיים ואהובה על ידי כל.

כשהמצב הכלכלי מתדרדר, והבנק מתחיל להתקשר, ריילי, מוצאת עבודה בעיר שכנה במכון עיסוי אצל אשה שחורה חייכנית ומקסימה ג'ורג'יה קאמינגס (לורטה דיוויין). ריילי היא באמת מעסה ישרה והגונה שיודעת אבנים חמות, עיסוי רקמות והקלה על דלקות ברכיים, אבל היא די מהר מגלה שמעסות הגונות לא עושות את הכסף הגדול במכון הזה. ובשביל טיפים צריך לעשות קצת "אקסטרה". כשקליינט מנסה לתפוס לריילי את הישבן, היא בורחת משם זועמת על שלא ידעה ומה פתאום ולא מתאים והולכת הביתה. בבית היא מגלה את שוק חייה. קייל עזב אותה. בלי פתק, בלי רמז, בלי כלום. קם, ארז ונעלם. השאיר את ריילי לבד עם הילדים, לבד עם המשכנתא, ו...לבד.

סדרת נשים מובהקת. אפילו שהתיאור נשמע קצת מעז, קצת סקסי, קצת מעבר...אז הוא לא 

אז עכשיו שריילי רשמית אם חד הורית, והאיום הכספי הפך עוד יותר ממשי, היא חוזרת מדשדשת בעל כורחה למכון ומבקשת כמה קליינטים "מיוחדים" מהרשימה, נו, כאלה שנותנים טיפים יפים. כאלה שצריך לשלוח יד מתחת לסדין. כמובן הכל בשו שו ואף אחד לא יודע. אז על זה הסדרה.

טיפה על האנשים שמלווים את ריילי אחרי האסון שפקד את חייה.
אוון פארקס (קולין אגלספילד), אחיו הצעיר של הבעל הנוטש קייל. אוון הוא רווק, עובד בניין, חתיך, רגיש, אובבייסלי מאוהב מעל הראש בריילי מזה זמן מה, הגון, חולה על האחיינים שלו ו..אמרתי כבר חתיך? הוא לא מבין למה אחיו עשה מה שעשה ורוצה לעזור לריילי ולילדים כמה שאפשר.

לינט מונטגומרי (סיביל שפרד), אמא של ריילי. היתה נשואה חמש פעמים, נוצריה טובה, מנהלת סלון יופי, מנסה לעודד את ריילי לעלות שוב על הסוס.

לייסי (רבקה פילד), חברתה הטובה ביותר של ריילי. קצת קלת דעת אבל נאמנה.

דבר ראשון, זו סדרת נשים מובהקת. אפילו שהתיאור נשמע קצת מעז, קצת סקסי, קצת מעבר...אז הוא לא. הסדרה הזו יכולה להיות משודרת במסכי ענק בכנסיה. הכל כל כך מצונזר ונקי, לייףטיים יכול היה להיות ניקולודיאון. ניו יורק טיימז אמרו על כך - "...."רשימת הקליינטים" גורמת אפילו לדג מת כמו "Hung" (מצוייד) להראות לוהט."


בנוסף, הסדרה לא ממש נוגעת במציאות, וגם זה כייף. יש את הנושא הנורא של בעל נוטש, אבל חיי העיסוי מעולם לא נראו טוב יותר. דבר ראשון, הם לעולם לא באמת פירטו מה הטיפול ה"אקסטרה" כולל, (ב"פוסט גאזט פיטסבורג", רוב אוון שואל "לאן קייל עזב? הוא ניהל רומן?יש לו משפחה שניה בחיים כפולים וסודיים? כל פרשיות המסתורין מחוירות לעומת השאלה האמיתית - מה ריילי עושה אקסטרה?..." 


הקליינטים שמגיעים כולם צעירים חתיכים מסוקסים שריריים טובי לב וביישנים. ריילי גם עוזרת בכך שהיא מקשיבה ללקוחות שלה, כפסיכולוגית ומייעצת להם כיצד להייטיב את חייהם. הבנות האחרות בספא, מלבד אחת, כולן מקסימות וחמודות ומתאהבות מיידית בריילי.

אני מודה שאהבתי את הסדרה. ידעתי שאוהב אותה כי אני מכירה בלית ברירה את היואיט עוד מימי פרצוף הכלבלב המאוהב של ביילי ב"שולחן לחמישה" דרך איזו סדרה כושלת שהיא עוברת לניו יורק כסדרת המשך ל"שולחן" דרך "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" ועד הפרוייקט האחרון שלה "גוסט ויספרר" - הלוחשת לרוחות. לא כי חיפשתי אותה, אלא כי היא תמיד היתה שם, לא כי אני חושבת שהיא מריל סטריפ, אבל היא לא רעה. אין לה יותר מדי הבעות אבל איכשהו היא מצליחה לרגש, אפילו אם היא לא באמת מעבירה את תחושת האין אונים שמישהי במצבה, אם חד הורית במכון עיסוי היתה מרגישה. הסדרה בעיקרה עוסקת בעוצמה נשית. כמו באחד הספרים שאופרה אוהבת להשאיר את חותם ההמלצה שלה עליו. גירל פאוור, שאפתנות, אף אחד לא ידרוך עליי...וזה נחמד. לא גאוני, לא שובר גבולות, לא מקורי מדי בטח ובטח שלא מפתיע, אבל זו סדרה קלילה וכייפית שגרמה לי לצפות בחמישה פרקים, כמעט ברצף. בריאן לורי מ"וריאטי" אמר דבר יפה בביקורת ואני נוטה להסכים:

"...."רשימת הקליינטים" אינה "דאון טאון אבי", אבל היא גם לא מנסה להיות. היא אמורה להיות זבל חביב ומהבחינה הזו - הצליח לה"


בהשראת מילותיו של לורי, אני נותנת לסדרה 8 מתוך 10. בעולם שלה, בסטנדרטים שלה כ"זבל חביב" היא כמעט ממכרת. שווה נסיון!




יום שלישי, 8 במאי 2012

Scandal - סקנדל


עוד סדרה טובה של חקירה/פענוח בסלסלה בגובה מטר ליד הקופה. 2 ב-10. אין כאן הפתעות. אין כאן טוויסטים מטורפים. אתם רואים מה עומד לקרות רבע שעה לפני שזה קורה. אז האם "סקנדל" הביאו משהו חדש לעולם הסדרות מתח? לא. 

סקנדל היא סדרת מתח-עורכי דין-פוליטית שהחלה שידוריה באפריל הזה ברשת ABC בארה"ב.

אוליביה פופ, היא דמות המבוססת בחופשיות על ג'ודי סמית', עוזרת התקשורת של ג'ורג' בוש.
אז אוליביה פופ (שחקנית הקולנוע קארי וושינגטון) היא אשה חזקה, חריפה,בעלת חוש צדק, נאמנות והתמדה, יודעת מה היא רוצה ומה שהיא רוצה זה להגן על נפגעי הסקנדלים בארץ החופשיים. פופ עזבה את הבית הלבן בכדי לפתוח משרד עורכי דין, עם צוות מובחר וקטן שמגדיר עצמו כ"גלדיאטורים בחליפות" שאינם ישנים, אוכלים או חיים וכל משאלתם היא להעריץ את האדמה שפופ דורכת עליה, לפתור קייסים ולעשות כדברה.

גלדיאטורים בחליפות? אתם עורכי דין!

הפרק הראשון מתחיל בפגישה בבר, בין אחד עורכי הדין מהצוות של פופ ובחורה נחמדה שפופ החליטה לקבלה לעבודה. אם עוד לא הובן שפופ היא אלילה, הרי שהקלוז אפ המוגזם על פניה הנרגשות שלא לומר עיניה הדומעות של הבחורה ששפר מזלה לחלוק חלל משרד עם פופ האגדית, יעשה את העבודה.

פעם ראשונה שאנו פוגשים את פופ על המסך, היא בלווית סטיבן פינץ' (הנרי איאן קוזיק, הסקוטי המקסים שמשחק גם את דזמונד היום "פני?? פני???זאת לא פני" מ"אבודים") ופופ משחררת תינוקת של השגריר הרוסי ממאפיה מפחידה בכך שהיא מסכנת את חייה מאיימת עליהם ומשלמת להם רק מחצית דמי הכופר שביקשו. אז למי שלא הבין כמה היא באד אס - עכשיו זה מתחיל להקלט.

אז אל פופ וקבוצתה מגיעים כל מני מסכנים מיני-סלבס שלא יודעים לאן לפנות וסומכים על הדיסקרטיות, האמינות והיוקרה שפופ מציעה להם.
הפרק הראשון מתפתח יפה כאשר אפילו נשיא ארה"ב נכנס לתמונה, ודברים מתחילים להסתבך. כל פרק מתעסק בשערוריה אחרת ובדרכה המופלאה וללא חת של פופ וצוותה לתקן את עוולות העולם. ואני משתמשת בביטוי "עוולות העולם" בחופשיות רבה מדי. כי סך הכל, הם חברת עורכי דין, גג - יועצי תדמית מפוארים. בפרק הראשון לפחות, ללכת לדבר עם אליבי? או למצוא צילום ממצלמת כספומט? זה מגניב, אבל לא חדשני ובלתי נתפס.

בנוסף, פעם סיפרתי לכם על מייקל קלארק דנקן שחג סביב שרמן ב"המוצא" ומספר לכל מי שמוכן על איזה מגניב שרמן, באותה נשימה ציינתי שאני ממש אלרגית לזה. שזה בזיון, העלבת אינטיליגנציית הצופה. אז כאן, שרמן הוא אוליביה פופ, ומייקל קלארק דנקן הוא...כל מי שבסדרה, כולל אוליביה. "אוליביה אף פעם לא טועה" "אוליביה לא חושבת שככה וככה" "אוליביה גאון" "אוליביה מצפה שתעשי את זה".
תסמכו על הצופים שלכם, לפחות קצת! תסמכו על השחקנים שלכם, שהדיאלוגים, העלילה, הדמות תחשוף את זה בעצמה. ג'יימס בונד לא נהיה "קול" כי מפרפרים סביבו סייד קיקס שלוחשים כל הזמן "איזה מגניב ג'יימס בונד" "ג'יימס בונד שותה מנוער לא מעורבב" "ג'יימס בונד תמיד משיג כוסיות". לא, אנחנו רואים את זה, קולטים, מרגישים. אם השחקן טוב דיו, אם התסריט מוצלח - לא צריך לחשנים מפרפרים. זוכרים כשגיליתם שהאן סולו הוא גבר גבר? הייתם צריכים מישהו שיגיד לכם את זה?
אז בעיני זה רק מוריד מדרגת הסדרה וגם מהפאר של אוליביה פופ. חוץ מהאלרגיה הקשה שיש לי לאקספוזיציה הסייד קיקית, וגיחוך שבורח לי מדי פעם מהרצינות התהומית בה הם מעידים על עצמם שהם "גלדיאטורים בחליפות" אין לי בעיה עם הסדרה.

המשחק בסדר, בחירת השחקנים סבבה, דיאלוגים אוקיי והעלילה באמת מעניינת.
זו סדרה טובה. השאלה מה אתם מחפשים. כי היא לא בולטת, היא לא יוצאת דופן. היא עוד סדרה טובה של חקירה/פענוח בתוך הסלסלה הענקית בגובה מטר ליד הקופה. 2 ב-10. אין כאן הפתעות. אין כאן טוויסטים מטורפים. אתם רואים מה עומד לקרות רבע שעה לפני שזה קורה. אז האם "סקנדל" הביאו משהו חדש לעולם הסדרות מתח? לא.
האם בכל זאת שווה לראות? אפשר. למה לא, זו לא סדרה רעה.
ובגלל שהיא באמת פושרת, לא חמה ולא קרה אני נותנת לה 5 מתוך 10.

יום שני, 7 במאי 2012

Game of Thrones - משחקי הכס


יש מלחמות, תשוקה, עירום, גילוי עריות, רצח, עינויים, דרמות, טרגדיות איומות, הומור, גמד מגניב, הוצאות להורג, מכשפות, דרויאידים ודרקונים, מה עוד צריך בנאדם?


משחקי הכס זו סדרת פנטזיה תקופתית אם יש דבר כזה, כרגע עונה שניה בארה"ב וגם בארץ ב-יס
מבית HBO, מבוססת על סדרת ספרים של ג'ורג' אר אר מרטינז.

למרות שזו סדרה שאני אוהבת, מאוד מפחיד אותי לכתוב עליה, כי באמת קטונתי לספר לכם את העלילה הכל כך מורכבת בעלת כל כך הרבה משתתפים, שאני עצמי חצי פרק מבלה בשאלות "אז מי זה?" אבל זה קטע. זה קטע שגיקים אוהבים (ואני אומרת גיקים בחיבה), כמו שאהבו את ג'ורג' לוקאס על שהמציא זנים חדשים ומשונים בשמות כמו "אי-ווק" ו"דהשייד" ומה לא במלחמת הכוכבים, עם היסטוריה מאיפה הגיעו, ועם מי נלחמו, ועם שפות משלהם, ו...גם כאן זה מסובך. יש מפות דמיוניות עם שושלות מלוכה והיסטוריה והכל, ממש מיתולוגיה דמיונית מגניבה.

החורף מגיע, חבר'ס


אז בהסבר המאוד פשטני שלי (וגם לא הכי מדויק) :

יש מלך. במקום שנקרא "מעלה המלך" שזה שם שעוזר. המלך הזה הוא ממשפחת באראתיון והוא התחתן עם בת לאניסטר. תזכרו את השמות האלה כי הם יחזרו, והרבה. הלאניסטר הזו היא בלונדינית והיא מעצבנת, ויש להם בן, יורש עצר שאפילו יותר מעצבן ממנה, וזה לא קל. יד ימינו של המלך מת (לאו דווקא בדרכים כשרות) והמלך, רוברט באראתיון (רואים כבר השתמשתי בשמו שוב) חסר עוזר נאמן בחיים, פונה לחברו הטוב - נד סטארק (שון בין המופלא - שמשחק גם ב-שר הטבעות), מ-ממלכת הצפון, ומבקש ממנו להיות יד ימינו החדשה.
סטארק אומר סבבה (אני מדלגת פה על הרבה כדי לא להרוס) אבל אני נוסע לבד עם שתיים מהבנות שלי (אחת מיועדת לנסיך המעצבן ואחת סתם כי אני אוהב) ואחר כך נראה. משאיר את אשתו, הבן הגדול, והבן הממש ממש קטן בממלכת הצפון הקרה שמאוד מאוד צפונית ומאוד מאוד קרה (רק שתבינו כמה - המוטו השושלתי של הסטארקים זה "החורף מגיע" - ווינטר איז קאמינג).

אז סטארק מגיע ולא כייף שם במעלה המלך. יש בעיות. כי סטארק חכם. וסטארק מגלה דברים שהמלך לא יודע, שאולי קורים מאחורי גבו, ובלי קשר, אולי יש פה ושם כמה אנשים או אפילו משפחות, שושלות שלמות שלא ממש חושבות שרוברט ראוי לאכלס את כס המלוכה ושאולי נגזל מהם הכס...טוב תעצרו אותי כאן.

יש מלחמות, תשוקה, עירום, גילוי עריות, רצח, עינויים, דרמות, טרגדיות איומות, הומור, גמד מגניב, הוצאות להורג, מכשפות, דרויאידים ודרקונים, מה עוד צריך בנאדם?

מי שנשמע לו מעניין, מאוד ממליצה לצפות. מי שנשמע לו מעניין, לא קרא את הספרים אבל רוצה לגלות עוד, מוזמן לקבל מידע הרבה יותר מדויק ומהימן פה לראות את עצי המשפחה, ההסטוריה, המוטואים המשפחתיים, הסכסוכים, רק אזהרה - זה עשוי להרוס לך את הצפייה.

אהבתי מאוד, אמנם מבולבלת ועדיין לא סגורה מי נגד מי, אבל האנשים, הדיאלוגים, המשחק, ההפתעות בעלילה, ההשקעה בהפקה...החצוצרות המלכותיות/צבאיות בסאונדטרק... זו סדרת חובה.
לגמרי 9 מתוך 10.
ראיתי. התבלבלתי. נהנתי.

The Borgias - הבורג'יאס


דבר אחד בטוח. אף אחד ברומא לא אוהב, ומעטים באמת מכבדים את הפיראט הספרדי שתפס את מקום האפיפיור בדרך לא דרך. אבל כעת כשהוא שם, הוא לא מתכוון לוותר.


הבורג'יאס החלה באפריל עונה שניה בארה"ב, מוקרנת ב- showtime לאחר שעונה ראשונה ארכה תשעה פרקים בלבד, ולדעתי גם נרכשה ושודרה ע"י הוט.

מדובר בסדרה המבוססת על סיפור היסטורי אמיתי, על משפחת מהגרים ספרדים שהגיעו לאיטליה וכבשו את רומא, הותיקן ובעצם קצת את כל אירופה כאשר אב המשפחה (ג'רמי איירונס) זוכה בדרכים עקלקלות ונלוזות בתואר הנכסף - האפיפיור.
קו העלילה הוא, לפחות בינתיים, לעניות דעתי, לא שונה משיר הלימבו "how low can you go".

ממשפחת גנבים קטנים, מוציאים אותם מינימום מוסליני, והם לא

אז יש את בנו הבכור צ'זרה בורג'יאס (פראנסווה ארנו), שכמו אביו, בחר את בגדי הכמורה, וכמו אביו, לא ממש חזק בעניין האתיקה, יושר, צדק או התנהגות אנושית בסיסית. כמובן הכל בקטן, כי באמת אין נוכל כמו אביו, האפיפיור שמנהל לו אורגיות על ימין ועל שמאל ובוגד באלה שהוא בוגד איתן וגונב ומשקר ומסתיר ומה לא. אבל צ'זרה הוא העוגן האנושית במשפחה הקיקיונית הזו. הוא באמת בחר מקצוע לא בשבילו כדי להרשים את אביו, הוא יודע לאהוב, לכבד, להוקיר. והוא חכם. בערך. יותר חכם מחואן.


חואן בורג'יאס (דיוויד אוקס), הבן היותר צעיר שדווקא בחר ללכת בדרך החרב, לוחם. חואן מצליח להיות כל כך נלוז, שצ'זרה נראה צדיק אל מולו. חואן הוא פשוט כבשה שחורה. כלום לא הולך לו. אפילו כלוחם הוא לא איי איי איי. שכל אין שם, אופי של ממש - לוקה בחסר, זה רק מתדרדר לאורך העונה הראשונה, בעונה השניה כבר נשבר ממנו לגמרי.


לוקרציה בורג'יאס (הולידיי גריינג'ר), הבת הענוגה היפה והבאמת ישרה במשפחה. בבת עינו של צ'זרה שדואג להגן עליה מכל משמר (ולפלרטט? מה נסגר עם המתח המיני?), לא שזה עוזר כי ליבה העדין נשבר כל פרק שני. היא אמורה להיות בת 14 בערך, שזה לא אמין בכלל, אבל היא ילדה טובה. גם לא גאון הדור, אבל מי כן בגיל 14?
אז האפיפיור כמו כל בית מלוכה, עסוק באיך ועם מי לכרות בריתות, ממי להתגונן, והחשוב מכל, איך לשמור על אחוריו הקדושים שייוותרו בכס הקטיפה הזה.

העניין הוא, שלמרות שהמשפחה והיחסים שם מעניינים ומשונים, כל האסטרטגיה הצבאית שם...לא הכי קשורה ואפילו קצת אנמית. אולי ההפקה לא מספיק עשירה פה, אבל משהו...בסצנות הסמי-קרב, בלוקיישנים אחרים שהם לא בית האפיפיור, לוקה בחסר. הם גם לא מספיק משקיעים בתוכניות המדיניות כדי לעורר עניין. האפיפיור שוכב עם המאהבת במיטה וממלמל לעצמו מה הוא יעשה למלך צרפת, ואז למחרת מראים את מלך צרפת, זה לא בדיוק מהלכי קרב מבריקים.
עוד ביקורת שיש לי על הדמויות היא שהבורג'יאס, הם לא באמת נראים כאלה אכזריים. אין להם הרבה מהלכים עוצרי נשימה, מקסימום צקצוקי לשון. אז לפעמים נדמה שעושים אובר דרמה מכלום. ממשפחת גנבים קטנים, מוציאים אותם מינימום מוסליני, והם לא.

דבר אחד בטוח. אף אחד ברומא לא אוהב, ומעטים באמת מכבדים את הפיראט הספרדי שתפס את מקום האפיפיור בדרך לא דרך. אבל כעת כשהוא שם, הוא לא מתכוון לוותר.

הבגדים מקסימים, הדיאלוגים מסתוריים וממגנטים, המשחק מעולה, של כולם. העלילה...בסדר.

עונה ראשונה התעסקה יותר בפינוק, בתענוגות והתלהבות מהמעמד החדשני, עונה שניה לעומתה קצת מתחילה לצייר את הבורג'יאס כיותר אנושיים. האפיפיור אפילו זרק משהו לגבי לתת חזרה לעם? רחמנא ליצלן.

מאוד אהבתי את העונה הראשונה, השניה פחות. עדיין מקבלת בכייף את ה8 מתוך 10.


Awake - ער


מקסים. הרעיון. הביצוע. מבריק. החידה הזו, ההמצאה אשר על המסך כאילו שולחת יד לא נראית מעבר למסך ושואלת אותך מה אתה היית בוחר? מה המציאות האמיתית? יש מציאות כאן בכלל?


אלוהים אולי מרחם על ילדי הגן אבל סדרות בלשי משטרה וחקירות רצח הוא פשוט מעריץ. אחרת אין שום הסבר הגיוני לרייטינג הגבוה, לסוגים הכל כך מגוונים ורבים שבסופם תמיד אותו הסיפור. יש דיטקטיב. יש רצח. יש חקירה. וזה לא משנה אם הבלש הוא מאגדות ילדים, או זוכר הכל, או בעל כוחות על, העיקר שיש גופה ויש חקירה. אז כן, ניתן לקרוא בין השורות שאני לא מסמפטת סדרות משטרתיות. אבל, פה ושם...יש הפתעות לטובה (ואיך לא יהיו כשמגישים חצי מליון הצעות לסדרות משטרה ברשתות הטלויזיה אחת לשעה?)

אז ההפתעה שלנו לטובה הפעם, היא "ער" או Awake. מבית NBC התחילה במרץ בארה"ב (כרגע משודר פרק 10 מתוך 13).

מה הקטע של "Awake"?
תמיד לחוד. תמיד בשכול. אבל לפחות בחיים
נכון הוא דיטקטיב, אבל זה מאסט, לא? מייקל בריטן (ג'ייסון אייזקס - אני לא אגיד לכם מאיפה הוא כי זה כייף לזהות לבד, אבל הרמז הוא שהוא בריטי ותנסו לדמיין אותו עם שיער ארוך ובהיר), הוא דיטקטיב לאחר טרגדיה נוראית שקרתה למשפחתו. היתה תאונת דרכים. והוא איבד את אשתו. הוא שבור לגמרי ונותר לגדל את בנו בבית אפלולי ומדכא כשהקשר בינהם נחלש ודוהה. קורע לב. באמת.

אבל בעצם, זה לא מה שקרה בכלל.

כי ביום אחר, בריטן מתעורר לדיטקטיביות שלו, לאחר טרגדיה נוראית שקרתה למשפחתו. היתה תאונת דרכים. והוא איבד את בנו. הוא שבור לגמרי, נותר עם אשתו בבית אפלולי ומדכא כשהקשר בינהם נחלש ודוהה. עוד יותר קורע לב. עוד יותר באמת.

אז מה פה האמת? מה החלום? מה באמת קרה?

לבריטן יש פסיכולוגית שאומרת שהעולם השני זה הכל בדמיון.
הפסיכולוג בעולם השני אומר, שהפסיכולוגית היא בכלל פרי דמיונו.
שניהם אומרים לו דבר אחד. תתעורר!

אבל בריטן, כלוא בעולם ההזוי בין מציאות לדמיון, עולם מעוות, קשה ועגום, אך זו דרכו היחידה באמת לבלות זמן עם שני בני משפחתו. תמיד לחוד. תמיד בשכול. אבל לפחות בחיים.
מקסים. הרעיון. הביצוע. מבריק. החידה הזו, ההמצאה אשר על המסך כאילו שולחת יד לא נראית מעבר למסך ושואלת אותך מה אתה היית בוחר? מה המציאות האמיתית? יש מציאות כאן בכלל?
וכן, בינתיים הוא דיטקטיב בשני העולמות, וכל עולם עוזר לו לפתור את הפשע שבעולם השני, אוקיי. בשבילי זה קצת מיותר. כבר יש לכם רעיון חדשני ומיוחד ודרמתי ביד. רק בשביל לא לאבד את הצופה הגברי, אתם מוכרים את עצמכם כסדרת תעלומות זולה? בשביל מה?

אני נותנת לסדרה 7 מתוך 10
מאוד ממליצה לראות פרק אחד, כי זה אחר, לא ראיתם את התפיסה הזו עדיין על המסך הקטן.

Don't Trust the B---- in Apartment 23 -הביצ' מדירה 23


הסדרה מצחיקה ושנונה ואחרת, שלא מחפשת להסביר את עצמה, שלא כושלת באובר פאדחנות. היא לא נותנת לצופה להרגיש כמו דביל. היא מרעננת.


הביצ' מדירה 23, או בתרגום סימולטני "אל תסמכי על הכלבה בדירה 23". כן כן, איך לא, עוד קומדיית מצבים בניו יורק סיטי. התחילה באפריל הזה, ברשת ABC.
טוב, אז בדומה ל"מרוששות", יש לנו כאן רומייטס בעיר התפוח הגדול, כי זה עבד לפרנדז וזה עבד לסיינפלד אז למה לא לטחון את הפואנטה עד דק? שתי בחורות שותפות לדירה שמתחילות כאויבות ומסיימות חברות.
למה זה יותר טוב ממרוששות?

1. כי כל דבר יותר טוב מרוששות. להביט בטחב יותר טוב ממרוששות.
2. אין צחוקים מוקלטים (ביג פלוס!)
3. הרבה פחות צפוי נדוש ומעיק
4. דוסון.

דוסון, אתם שואלים? אז כן. ג'יימס ואן דר ביק, הלא הוא דוסון מסדרת הנעורים "דוסון קריק" משחק כאן תפקיד קומי מצויין, מלא הומור עצמי (את עצמו). אולי הוא לא "קורע" מפיל, אבל הוא טוב. באמת באמת טוב. טוב בסגנון שמאוד נדיר למצוא בקומדיות. הוא יודע להצחיק פשוט כי הוא משאיר את האגו בחוץ ונותן את עצמו אבל בלי להתחנף לצופה. וזה כייף וזה מרענן, ושני אגודלים למעלה לדוסון על כך.

כלבה עם לב זהב וסיידקיק מצויין
קצת על העלילה? למה לא...
אז ג'ון קולברן (דרימה ווקר) היא בלונדינית מתוקה ושאפתנית שבגיל 27 עוברת לעיר הגדולה עם עבודה ב...קרן הון סיכון או משהו בורסאי וול סטריטי כזה, דירה מדהימה וארוס שהוא דוקטור/מדען המאוהב בה מעל הראש. הכל נראה מסתדר לג'ון בחיים עד שבאותו היום בו הגיעה לעיר, היא מאבדת את העבודה הקסומה והדירה הנפלאה. היא מוצאת דירה כשותפה יחד עם קלואי (קריסטן ריטר) שהיא כמובן  הכלבה, וזו הדירה 23.
וקלואי היא אכן ביצ' לא קטנה. היא משקרת ומערימה וגונבת וכל מה שאפשר, אבל הכל בתנאי שאנחנו זוכרים שעמוק בפנים יש לה לב טוב (אחרת אין סדרה נכון?) קלואי היא גם חברה של דוסון הסידקיקי המצויין, ויחד הם שועלי ניו יורק ותיקים ומפוכחים שדופקים את כולם, ליטרלי.

מילה על הביצ' החביבה קלואי, או יותר על השחקנית קריסטן ריטר.

בעצם כמה מלים. היא שחקנית לא רעה בכלל, בעלת מראה מיוחד, את ריטר אנחנו כבר מכירים לפחות משלושה מקומות. חברה של רורי בקולג' ב"בנות גילמור", החברה המסוממת של ג'סי מ"שובר שורות" ואם מאמצים את הזכרון, גם חברתה-הלא-ממש-חברתה, בתו של ראש העיר ב"ורוניקה מארס" עונה שניה אם אני לא טועה. ריטר היא באמת מיוחדת, יש בה משהו אניגמטי, אפל, דרמטי. היא תוססת ומושכת אבל גם מסוכנת להתקרב אליה. כמו ניו יורק עצמה. לא מאמינה שהרגע אמרתי את זה.
הסדרה מצחיקה ושנונה ואחרת, שלא מחפשת להסביר את עצמה, שלא כושלת באובר פאדחנות. היא לא נותנת לצופה להרגיש כמו דביל. היא מרעננת.

אני נותנת לסדרה הזו 8 מתוך 10, וממליצה לכם להוריד...עם טיפ קטן - הפרק השני יותר מוצלח מהראשון. זה נכון שבראשון כבר קולטים את ה"וייב" של הסדרה, אבל הפרק השני באמת מצחיק יותר. הפרק השני הוא זה ששכנע אותי להמשיך לעקוב.