גרים היא סדרת מתח-פשע-פנטזיה שכזו מבית NBC, החלה עונה ראשונה בארה"ב בסוף אוקטובר.
ניק ברקהארדט, בלש במשטרת פורטלנד משחק אותו דיוויד גוינטולי שאני מכירה מסדרה מאוד מתוקה וגם מאוד מבוטלת אחרי עונה אחת שנקראה פריבילג'ד (סדרת בנות מקסימה ששודרה ב2008) אולי אם פעם אני אחליט לכתוב על סדרות פחות חדשות אני אכתוב עליה, אבל נחזור לניק.
אז ניק הוא בחור חמד שחי עם ארוסתו, והוא חונן בכשרון מיוחד לקרוא אנשים. הוא יכול להסתכל על כל אדם זר ברחוב ולנחש במה הוא עובד, מה הוא אוהב, איפה הוא גר מה עבר עליו וכאלה. אבל יום אחד מגיעה דודתו של ניק, שגידלה אותו כבנה כאשר התייתם מהוריו, דודתו בשלבים הסופניים של מחלת הסרטן האיומה, קירחת ומשתנקת, אומרת לו , תשמע ניק לא נשאר לי מלא זמן, הגיע הזמן שאספר לך את האמת.
אתה בעצם צאצא של משפחת גרים. זוכר מהאחים גרים? אז זה לא היה סתם אגדות. בעולם ישנם יצוריים מפלצתיים שחיים ביננו ומתחזים לבני אדם, ומשפחת גרים לדורותיה, וצאצאיה בלבד יכולים לראות את היצור תחת המסיכה. לא זאת ועוד, אנו אלו אשר תפקידנו להגן על האנושות ולהלחם עד חורמה במפלצות האלו. וכעת זה תפקידך כי אני דיי בדרך החוצה.
לא הספיקה דודה גרים לסיים סיפורה הבלתי יאמן והנה קופץ על שניהם מן הצללים יצור אפל ומפחיד שנלחם בדודה וכמעט הורג אותה.
הדודה נכנסת לקומה וניק הגרימי נשאר תוהה ומבולבל מול קראוון שלם שדודה השאירה, מצוייד במיטב הנשקים התקופתיים וספרים עם מידע תיאור ודיוקנים של מפלצות. ניק באמצע חקירה על נערה שלבשה קפוצ'ון אדום והנה נעלמה עוד ילדה עם קפוצ'ון אדום, או כפי שנאמר - כיפה אדומה.
אם יש כיפה אדומה, בטח יש גם זאב לא?
ואז זה נהיה מעניין.
אני לא רוצה להרוס יותר מדי, אז ממש בכלליות, כל פרק עוסק באגדה אחרת (לאו דווקא של האחים גרים...סתם, אגדה), מתחיל בפשע המיוחס, ניק מקבל את החקירה והפרק מסתיים בסוף טוב, ניק פתר הכל, עלה על איזו סוג מפלצת זו היתה והולכים הביתה.
אני די חלוקה לגבי הביקורת. כי כן, הרעיון מעולה! המשחק אחלה, אין תלונות, העלילה מגניבה, השילוב של האגדה ברמיזות שכאילו אתם יודעים למה לצפות כי גדלנו על זה אבל זה הולך לכיוון אחר לגמרי - גם מקסים, הדיאלוגים בסדר גמור, אוירה דרמטית ומותחת בו זמנית, מתובלת ברגעי הומור. מכל הבחינות האלו, הסדרה לא רעה.
אבל...
זה סוג של חוק וסדר פוגש את מכושפות.
סדרת משטרה מהסוג הכי בנאלי, הדמות הראשית עם הסייד קיק האפרו אמריקני ה"קול" שלא באמת פותר שיט ומשאיר את כל הזרקורים לכוכב, רמזים עבים מדי, מעט מאוד נשאר לדמיון הצופה אז אפילו אין פה את אלמנט ה-הו דיד איט, וספר עתיק עם תמונות של יצורים, להקל על התסריטאים לסחוט עוד שש עונות של "וואלה הגיעה מפלצת חדשה בעמוד 81 בספר של הדודה"
אז לוח הסתיו האמריקאי הביא לנו את גרים ואת היה היו פעם, שתי סדרות על אגדות בימינו אנו.
אבל אין השוואה לדעתי, היה היו פעם מצויינת, היא שונה, היא אולי נאיבית אבל לא בנאלית.
גרים, גם עשויה טוב, לי זה הרס שהיא מבוססת על סדרת משטרה, אבל אם אתם בקטע של המנטליסט/CSI/חוק וסדר/המפענחת וחבריהם, אז - תפדל.
6 מתוך 10
אני שונאת את בתי הטינאייג'רית , סדרה חדשה מרשת FOX שהחלה ממש עכשיו, בסוף נובמבר בארה"ב.
אנני ווטסון (ג'יימי פרסלי - שיחקה בהרבה דברים, לאחרונה הכי מוכרת בתור האקסית המרושעת ב "קוראים לי ארל")
וניקי מילר (קייטי פינרן - לא מוכרת מדי, תפקידים קטנים, הופעות אורח), הן שתי אמהות גרושות, שבעברן התיכוניסטי היו מנודות חברתית וכעת מגדלות כל אחת - בת פופולארית ודעתנית. כבר בפרק הראשון אנחנו פוגשים את האבות של הבנות, וגם את הגיס של אנני ג'ק, שאנני קצת דלוקה עליו, והאמת, אם הייתי צריכה לבחור דמות מעניינת בסינריו הזה, זה היה ג'ק (קווין רם שמשחק גם ב'עקרות בית מיואשות' את לי).
אנני היא פקחית, משעשעת, אם עובדת במשרה חלקית, בעלת מבטא דרומי מובהק, נוצריה אדוקה שגדלה לאם עוד יותר אדוקה, וניקי, עקרת בית, האהבלה שבצמד, קולטת דברים קצת מאוחר מדי אם בכלל, סובלת מבעיית אכילה, רכה מדי עם בתה, טראומות עבר רודפות אותה, אבל בעלת לב זהב.
אז הסדרה היא בעיקר על התמודדות האמהות עם הבנות כפי שכבר נרמז מהשם. לקחו נושאים די רגישים, קצת כואבים, כמו ההתרחקות של בת הטיפשעשרה מאמה, הכוח לעמוד מהצד ולתת להן לעשות את השגיאות שלהן בלי לחנוק אותן יותר מדי, ההתמודדות עם האקסים, עם האימהות החד הורית, שמירת האיזון בין הרצון לתת לבנות את כל מה שלהן לא היה, ועדיין לשמור על גבולות.
זו סדרה, שאפילו אם לא היה שום דבר בטלויזיה, אפילו אם לא היתה טלויזיה, אם היתה עלטה וכל מה שהיה לי היה הלפ טופ עם סוללה מספיקה לפרק אחד וכל מה שהיה על הלפ טופ היה פרק אחד של "אני שונאת את בתי הטינאייגרית" הייתי מדליקה נר והולכת לקרוא ספר.
ההומור דלוח, קלישאתי, צפוי מקילומטרים, העלילה הכי מיינסטרים ודההה בעולם, הקהל המתפקע ומשתנק מצחוק המוקלט ברקע על כל משפט ברור שנאמר...מעליבים את האינטיליגנציה ברמה דרסטית. אם זה הקטע בו אני מנסה לנחש מי קהל היעד המצופה, אין לי מושג. חיות בית אולי? חיות משק? תורידו פרק בשביל העז אולי.לא נורא, חשוב לדעת גם על כאלה מראש.
1 מתוך 10
מוארת, דרמה חדשה מבית HBO, התחילה שידוריה באוקטובר, סה"כ 10 פרקים לעונה, לא ברור אם תמשיך לעונה שניה עדיין.
איימי ג'ליקו (לורה דרן, יוצרת הסדרה יחד עם מייק וייט, את דרן כשחקנית אתם מכירים מפארק היורה), היא מנהלת מחלקה באיזו חברת קוסמטיקה/תרופות בסביבות גיל ה-40 ששכבה עם הבוס שלה ומועברת למחלקה אחרת. איימי היא אישה די שרוטה, קצת דפוקה וקצת ביזארית ובעצם, אנושית מאוד. אנו פוגשים את איימי ברגע קשה ביותר, באמצע התמוטטות עצבים, עם מסקרה נוזלת, מבט מוטרף וצווחות מהולות בכי לבוס שלה באמצע המשרד. היא מחליטה לקחת את עצמה בידיים ונוסעת להוואי לסדנאות סטייל איי אם, יו אר, כל הקטע של להשלים עם מי שאתה להתמודד עם האכזבות, עם הכעסים, הרבה מדיטציה, טיפולים, ספרים - בקיצור סדנת בריאות נפש שכזו. היא חוזרת נחושה לא לקחת כלום כמובן מאליו, להשלים עם העולם, לסלוח, לבקש סליחה ובעצם...להתחיל מחדש.
אבל בעולם שלנו זה לא כזה פשוט.
יש משהו מאוד נוגע ללב בסדרה כזו. ולא מתוך שימוש מוגזם בקיטש וריגוש, אלא פשוט...להראות את העולם כפי שהוא. היו בה רגעים שהזכירו לי את הסרט "אושר". ההתפכחות הזו מן האשליה של עולם ורוד, רגעים חולפים של עצב, שתיקות ארוכות מדי, זו סדרה אנטי הוליוודית. יש בה הרבה מן האמת.
אבל....מאותה סיבה שהיא איכותית, היא גם לא עד כדי כך מושכת.
בחיינו הסוערים והצפופים של לתפוס פרק בין עבודה לילדים למשפחה ללימודים לחברים ולשינה, גם הסיפוק שאנו מצפים לו הוא מיידי. ולשבת מול סדרה סטייל "אושר" שזה יותר כבד, יותר אווירתי יותר דורש ריכוז מאשר נאמר..."נקמה", לא תמיד מסתדר לנו..
הסדרה הזו היא לא גאונית, אבל יש בה איכויות. היא יותר מיועדת לבני ה40 פלוס מאשר הטינאיג'רים שהם קהל היעד הנחשק ברוב הסדרות כיום.
אני ממליצה להוריד לפחות את הפיילוט, לשבת עם כוס תה ושמיכה ולתת צ'אנס. תראו אם זה מדבר אליכם. מה שבטוח, זה לא יהיה זמן מבוזבז.
7 מתוך 10.
ויטני היא סיטקום חדשה מבית NBC, התחילה בשלהי ספטמבר.
את ויטני משחקת הקומיקאית ויטני קאמינגס שהסדרה מבוססת על חייה ועל קטעים מהסטאנד אפ שלה. ויטני קאמינגס גם היתה הכותבת והיוזמת של 2 נערות חסרות כל.
העלילה די בנאלית אז אני לא הולכת לחרוש כל דמות ושחקן, מה גם שאין בשתי הקטגוריות משהו לתפוס את העין, ויטני חיה עם חבר שלה ביחסים מושלמים כבר שלוש שנים, ולמרות הלחץ החברתי אינה מרגישה צורך למסד את הקשר.
ויטני היא חמודה, משונה קצת, חבר'מנית כייפית וצעירה. הסדרה שלה? הרבה פחות.
למרות שויטני התחבבה עליי, האדם ואולי אפילו הדמות, אולי זה כי כתבתי את המילה ויטני כל כך הרבה בבלוג הזה, הסיטקום שלה זועק התיישנות. הנושאים טחונים עד דק, הדיאלוגים קלישאתיים להחריד, אם זו היתה סיטקום של 1990, היא אולי היתה נחשבת למשהו. אבל ב2011-12 אני מצפה ליותר.
קצת אתגר, קצת גיוון, קצת ייחודיות.
זו סדרה שמיועדת לשני סוגי קהל. מעריצי ויטני קאמינגס ופליטי מדינות העולם השלישי שמעולם לא ראו סיטקום ולכן יעריכו את התחכום.
ויטני מתגאה בכך שצחוקי הקהל שלה אינם מוקלטים כי הכל מצולם מול קהל חי. ואני שואלת מה ההתעקשות הזאת על קהל בכלל? עוד לא הפנימו שם באולפנים שזה מוריד את איכות הסדרה באופן דרסטי?
2 מתוך 10
סדרת אנימציה חדשה, שבין יוצריה - ג'ונה היל השמנמן (לשעבר) מהסרט "סופר באד","קח אותו אל היווני" עם ראסל בראנד המדהים, ועוד הרבה מאוד דברים בהפקה העתידים להגיע שגם מדבב את אלן גרגורי.
הסדרה החלה שידוריה בסוף אוקטובר בארה"ב ברשת FOX.
אלן גרגורי דה לומפרי הוא ילד בן שבע, בן מאומץ לאב גיי - ריצ'רד ושותפו לחיים ג'רמי, ואח לעוד ילדה קמבודית שאימצו - ג'ולי, דווקא היחסים איתה הכי שיעשעו אותי.
ריצ'רד דה לומפרי הוא איש מאוד עשיר שחי את החיים הטובים, סנוב מתנשא ומאונפף מהסוג הכי בלתי נסבל של העשירון העליון.
אלן גרגורי למרות גילו הצעיר, מעתיק את התנהגותו של אביו אחד לאחד. הוא חכם הרבה מעבר לגילו, אינטלקטואל, בעל חוש הומור וטעם טוב.
כאשר פוגע השפל הכלכלי במשפחת דה לומפרי, אלן גרגורי נאלץ להתחיל בית ספר יסודי, עם ילדים רגילים, סמכות פדגוגית וכל היוצא בזאת.
אלן גרגורי, כמו אביו ריצ'רד, מתייחס בזלזול לאביו השני - ג'רמי שנמצא שם בעיקר על תקן "תהיי יפה ותשתקי" למרות שבעצם ג'רמי הוא הלב והנשמה שבסדרה.
סוג של ביקורת על המעמד הגבוה, אלן גרגורי שהיה אליל בביתו שלו ובשיעוריו הפרטיים, הופך לעוד ילד מן השורה, להפתעתו המרובה, לא רק שאינו הופך מקובל ופופלרי בן לילה, הוא אפילו די דחוי. ביום הראשון ללימודיו בבית הספר הוא מספיק להתחצף למוריו, לפלרטט עם המנהלת, לנפנף מעליו את החבר היחידי שניגש אליו, ולחרבן במכנסיים מול כל הילדים.
יש לי יחסי אהבה שנאה עם ג'ונה היל. ואני בכוונה מדברת עליו, כי הסדרה היא בדיוק באותו סגנון התפקידים שלו, הסרטים שלו, כנראה האופי שלו.
היל בסרטיו, כמו בסדרה הזו - נע כל הזמן בין הקצוות של - אני נורא רילייטבל חמוד ואמיתי לבין אני כזה אקסטרים שאני מפתיע מגעיל ומדהים בו זמנית. הוא מגזים ומוגזם לטעמי ועדיין קשה שלא לאהוב אותו.
סדרות אנימציה קומיות למבוגרים זה לא עניין חדש. הכי ידועים בז'אנר הם הסימפסונס, איש משפחה, סאות' פארק, אבל יש עוד הרבה. ה"קטע" שמשותף לכולם זה הנסיון לשחק בין מיין סטרים - בדיחות וולגריות וברורות לבין בדיחות פנימיות מעודנות שפונות גם לקהל השוליים. איש משפחה הייטיב לעשות זאת מבין השלושה לטעמי. אבל אלן גרגורי, למרות הקונספט החדשני יחסית, ואני אומרת יחסית כי ה"זקנים" מאיתנו יזכרו את אותו הקונפליקט, המפגש של העשיר המעודן חובב האופרות והקיאנטי עם העמך כבר מנוצל וחרוש היטב בסדרה המנוחה "פרייז'ר" גם אצל פרייז'ר וגם אצל אחיו ניילס.
אז כן, אלן גרגורי גורם לגיחוך פה ושם, אבל בדיוק כמו ג'ונה היל, הוא מוגזם. זו לא סדרה שהייתי ממליצה לבני שלושים פלוס. אולי 18-22.
בסופו של דבר, בשביל סדרה מהנה - לא רע, ובהחלט מגיע פרגון על הפרוייקט, על הרעיון ועל הביצוע. רק הדיאלוגים והעלילה דורשי שיפור, אבל ניתן להם, הם רק התחילו.
4 מתוך 10.
אתם זוכרים את הסדרה הישראלית "חטופים" שכתב גדעון רף? היה סביבה הרבה באז בזמנו, היו הרבה מתנגדים שאמרו מה פתאום להקרין כזו סדרה כשגלעד שליט נרקב בשבי, והיו שאמרו שהסדרה לא ממש זזה ונמרחת, אבל עדיין כל ערב ששודר בו פרק, עם ישראל ישב מרותק למסך מתחילתו עד סופו. ואז נגמרה העונה הראשונה ואבי ניר (מנכ"ל קשת) ורן תלם (מנהל פיתוח תוכניות קשת) הבטיחו תכף עונה שניה ו...השתתקו.
עכשיו הבנתי למה הם השתתקו. כי הם בארצות הברית מפיקים את הגרסא האמריקאית "מולדת".
אז Homeland - מולדת, כרגע פרק שמיני בארה"ב ברשת המעולה ShowTime, מספרת על סוכנת מבצעים של ה-CIA בשם קארי מת'יסון - קלייר דיינס! איזה כייף לראות אותה חוזרת למסך הקטן עם הפרצופים הספק משונים ספק קומיים שלה בסדרה כל כך דרמטית. אז היא מאוד נמרצת ועקשנית שואפת למצויינות, מאשימה את עצמה שלא עלתה על אסון התאומים בזמן ובולעת כדורים לאיזו מחלה מסתורית כאילו היו סוכריות טיק טק, מחליטה להיטפל עם כל האובססיביות שלה והפרעת הנפש דווקא לשבוי אמריקאי (מארינס) שנמצא וחולץ לגמרי במקרה ע"י כוחות אמריקאים באחת ההתקפות.
ניקולאס ברודי, דמיאן לואיס האגדי, אני אומרת האגדי דווקא בגלל התפקיד שלו במיני סדרה "פורסייט סאגה" ולאו דווקא בגלל התפקיד הראשי ההזוי שלו בסדרה "לייף" . אז ברודי ששהה שמונה שנים בשבי, חוזר למשפחתו המפורקת (אשתו שבינתיים סברה שהוא מת, פצחה ברומן סוער עם חברו הטוב ביותר מהצבא, הבת הטינאייג'רית המרדנית ובן שבקושי זוכר מיהו, ברודי כולו מצולק, בפוסט טראומה, בקושי מבין מה קורה סביבו, ובעוד אמריקה מקבלת בידיים פתוחות את שיבת הגיבור הלאומי, קארי מחליטה שהגיבור הזה בעצם הוסב בתקופת השבי לטרוריסט. זאת ועוד, טרוריסט שמתכנן פיגוע על אדמת ארה"ב.
בהתחלה אנחנו די חושבים שאצל קארי, הנורה לא דולקת בפנטהאוס, אבל לאט לאט, כשאנחנו מתחילים להכיר את ברודי אנחנו מתחילים לתהות...
היחיד שאולי איכשהו מוכן להאמין לקארי זה הבוס הקודם שלה והמנטור - סול ברנסון (איניגו מונטויה!! יו קילד מיי פאת'ר, פריפר טו ג'וין אברי ליים טי וי שואו יו קאן פור דה נקסט 20 יירז) שמשחק ממש יפה וגם תפקיד מעניין.
אז הסוכנת קארי, בעזרתו של סול, מאבזרת את בית הגיבור במיטב המצלמות ומכשירי ההאזנה ויושבת לה מבוקר עד ערב ופולשת לחייו הפרטיים. "האח הגדול" רק בדמות סוכנת פסיכוטית.
ומכאן מתחילים לגלות דברים.
סדרה מצויינת, משחק טוב, קאסט כייפי, העלילה מתקדמת מאוד יפה, טוויסטים אבל בגבול האמין, אני צופה אדוקה ולו רק בזכות הגאווה הישראלית!
אחחח הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. (ואז נוסע לארה"ב ועושה מזה קצת ג'ובות)
10 מתוך 10
"הזוג המוזר" רק עם ציצי
מרוששות היא קומדיה חדשה מבית CBS, עונה ראשונה בארה"ב, פרק שביעי היה השבוע.
מקס בלאק היא בחורה סרקסטית ושנונה בשנות העשרים לחייה שחיה וממלצרת בברוקלין בדיינר עלוב למדי.
יום אחד מגיעה לעבוד בדיינר קרוליין צ'אנינג, בת למיליארדר שמעל בכספים ונשלח לכלא והותיר את קרוליין הבלונדה הצפונבונית חסרת כל. מקס וקרוליין, שני עולמות שונים לחלוטין, אך שתיהן בעלות לב זהב למרות נסיונותיה המרובים של מקס להכחיש זאת, מוצאות עצמן מתחברות למרות השוני, ועוברות לגור יחד.
 |
| חצי מצחיק |
מקס שמכינה קאפקייק'ס מדהימים, וקרוליין בעלת הראש העסקי מחליטות להקים מאפייה משלהן...יום אחד. קרוליין אומרת שצריך "רק" 250 אלף דולר להתחיל את העסק, ותוך שנה אם שתיהן תחסוכנה מספיק - החלום עשוי להתגשם.
ועל זה הסדרה. על השוני, על הדמיון, על החלום האמריקאי. סוג של הסרט הקלאסי "הזוג המוזר" רק עם ציצי.
עם כל סלידתי לקומדיית צחוק קהל מוקלט, מקס - השחקנית קאט דנינגס, כבשה אותי עם הקומיק טיימינג שלה והאישיות המתפרצת. די מהר ניתן להבין שהסדרה הזו והתפקיד הזה די "קטנים" עליה, אולי הסדרה תחזיק עונה או שתיים, אבל לקאט לדעתי שווה לשים לב כי היא עוד תגיע רחוק.
ההומור נורא צפוי, הסדרה סכרינית מאוד, מאוד אמריקאית, כולם תמיד עושים את הדבר הנכון, מיינסטרימית מהסוג הגרוע ביותר. יש מיליון כאלו בים. אני רוצה להגיד שהרעיון מגניב, אבל אפילו הוא כבר לעוס מכל הכיוונים.
3 מתוך 10, ושתיים מהנקודות זה בזכות מקס.
בלתי נשכחת, סדרת פשע/מסתורין/מתח חדשה מרשת CBS, כרגע רצה בעונתה הראשונה (בסביבות פרק שמיני) בארה"ב, כי כמובן שאין סוף לסדרות ה-אני עוזר למשטרה כי יש לי כוחות מיוחדים. אני מתחילה לחשוב שעם כל כך הרבה סדרות כאלה שצצות, כמו המנטליסט, סייק, המפענחת, שקר לי, של אנשים מבחוץ שעוזרים למשטרה לפענח פשעים, שאולי אמריקה לא סומכת על המשטרה הנורמלית שלהם שיסתדרו לבד?
אז מה הכוח המיוחד של קארי וולס מעבר לכך שהיא צעירה אדמונית נעימה לעין? יש לה את היכולת/מצב רפואי אשר גורם לה לזכור כל אירוע ופרט בחייה באופן ויזואלי. למצב הרפואי הנדיר הזה קוראים היפרטימסיה, וכן הוא אמיתי, יש אותו לשחקנית מרילו הנר (מהסדרה העתיקה - טקסי) שאף משמשת יועצת לסדרה. אז קארי וולס זוכרת הכל, כל יום. מה היה מזג האויר לפני עשר שנים ובאיזו שעה ואיזה שיר התנגן בבוקר, כל יום ויום חוץ מהיום הכי חשוב. היום בו נרצחה אחותה.
היא מצטרפת לכוחות המשטרה, ואחרי הרבה שנים שלא הצליחה לפתור או אפילו להתקדם בפתירת תיק אחותה, היא נוטשת את המשטרה ואת הבויפרנד לוחם הצדק במדים, ופורשת לחיים מתחת לרדאר בקווינס, את לחמה היא מרוויחה בקזינו שם היא סופרת את הקלפים בעזרת הזכרון בו ניחנה במשחקי הבלאק ג'ק ומבקרת באופן קבוע את אמה בבית האבות, אמה הקשישה אשר באופן אירוני/טראגי - אינה זוכרת כלום.
ואז, כרגיל, יש רצח, וכמובן שהיא עדה, וכמובן שהאקס שלה אחראי על החקירה, וכמובן...שהוא מושך אותה חזרה לעולם פתרון הפשעים וכמובן שהיא פותרת את הפשע, בעזרת כוחה המיוחד.
גלוי נאות - אני לא אוהבת סדרות פשע. מבחינתי לא שינו שום דבר עוד מימי "רצח במשיכת קולמוס" של אנג'לה לנסברי, רק עם חוקרים יותר צעירים וחסרי הצורך בכוס לשיניים בשידת הלילה, הכל תמיד בנוי אותו הדבר, העד הכי נחמד ועוזר לחקירה, הוא תמיד האשם בסוף, והוא תמיד נשבר ומודה בהכל ברגע שזורקים לו משפט מאיים כמו "אולי אתה רוצה לספר לי מי זה ג'ון סמית'?" גם כאן, אין סופים מפתיעים אם אתם מכירים את הז'אנר.
אבל, לשים את סלידתי לסדרות ה-הו דיד איט בצד, יחסית, הסדרה עשויה לא רע. הדיאלוגים יחסית שנונים, השחקנים לא רעים, הפשעים אמנם אותם פשעים, אבל הכוח שלה מוסיף ספין נחמד, גם מראים איך היא נזכרת יפה, קצת כמו סייק רק פחות משעשע וקליל.
בסולם המנטליסט וחבריו? 6 מתוך 10.
לאסט מאן סטנדינג - סיטקום חדשה מבית ABC, כרגע בארה"ב עונה ראשונה פרק 8.
אז טים אלן קיבל עוד קומדיה משלו. "הגבר האחרון" תכל'ס מגיע לו, הוא באמת קומיקאי אדיר. אבל הסדרה הזו היא יותר עונש מאשר פרס.
אז טים משחק את מייק בקסטר, נשוי באושר בעל שלוש בנות. טינאייג'רית שהיא טום בוי כזו, משחקת כדורגל, היא כנראה אמורה להיות השנונה במשפחה, הבת השניה, שהיא עוד טינאייג'רית קלאסית של ליפסטיק ובויפרנד, שטחית ודרמה קווין, ואחותן הגדולה, אם חד הורית שנכנסה להריון בנשף הסיום וחיה יחד עם התינוק בויד אצל הוריה.
מייק בקסטר הוא גבר מאוד אולד סקול, מהסוג שצד, דג, עושה קמפינג, אבל לא מבין בטכנולוגיה מתקדמת, ומזלזל בדור שלנו. סוג של ביל קוסבי בלבן בלי פסים על הסוודר.
אז בקסטר הוא אחראי מכירות בחנות ציוד ספורט שיוצא כל הזמן לצילומי קטלוגים במקומות מרוחקים ולכן נעדר תכופות מהבית. הסדרה מתילה בעצם בכך שהבוס של טים "מקרקע" אותו ומעביר אותו לעבוד על אתר האינטרנט, בעוד אשתו של טים מקבלת קידום בעבודה ונאלצת לעבוד יותר שעות, בכך משאירה את טים להתמודד עם הגהנום הנשי השולט בבית.
הדבר הכי מעניין בסיטקום הזה, זה שבויד - התינוק של הבת הבכורה של מייק, משחק אותו התינוק של דקסטר.
זהו. זה ממש לא מצחיק, אם תהיתם למה אני נגד סדרות-צחוקים-מוקלטים, זו הסיבה.
איום ונורא. צפוי, לא מצחיק בכלל, לא מחדש כלום, אני מתביישת לתת לזה 1 מתוך 10 שלא יבואו אליי ההורים ואני אצטרך להסביר על מה נתתי לה 1.
0 מתוך 10.
.
"תהיה גבר", היא קומדיה חדשה מבית ABC, כרגע פרק רביעי לעונה ראשונה משודר בארה"ב.
הסדרה מספרת על שלושה חברים, גברים מודרנים שהם קצת ילדים שכל פרק מנסים קצת יותר להתבגר ולהיות גברים על אמת.
וויל קין הוא גבר נשוי פלוס שניים עובד כסוכן ביטוח ונהנה ממשחקי וידאו אונליין, הילדים מעריצים אותו, אשתו קצת צוחקת עליו, אבל הרבה אהבה באויר, קוטג' חמוד עם גינה וגדר לבנה, החלום האמריקאי במיטבו.
קני היידן הוא גיסו של וויל (אחיה של אשתו) גרוש מחברתה הטובה ביותר של אחותו ולכן עדיין יש בינהם קשר אהבה-שנאה. קני הוא בחור שמנמוך מזוקן ומצחיק ביותר, הכי ילד שם מכולם, עוד מוקדם להגיד אבל כנראה זה שיחזיק את הסדרה.
קרייג גריפית' הוא רווק רגיש קצת נוירוטי והזוי שעובד במשרד של וויל ועדיין מאוהב באקסית שעזבה אותו והתארסה לאחר.
שלושת החברים משחקים יחד אונליין כל אחד מביתו באקסבוקס ומצ'וטטים תוך כדי על חייהם, חיי הסובבים, וכמובן על הדרך והרצון להפוך לגברים אמיתיים.
לא ציפיתי להרבה ולכן מאוד הופתעתי לטובה כשגיליתי שהיו שם כמה קטעים באמת מצחיקים! אבל בגדול, זה אותו הומור צפוי של "אני הגבר בבית....כן יקירה" של כל סיטקום משפחתי. מה שכן, עלילתית הסדרה הולכת למקומות קצת פחות צפויים לעתים, ושלישיית האידיוטים האלו, מוצאת עצמה במצבים די הזויים. סוף סוף קומדיה שגם גברים יכולים לצפות בה בלי להקיא.
כדי להבין בדיוק את מהות הסדרה, קחו את הסרט "ההאנג אובר" תכצ'ווצ'ו אותו, תכבסו אותו ותתאימו אותו למסך הקטן - וזה בערך זה.
5 מתוך 10
פרסון אוף אינטרסט, מעורב בחקירה, סדרת מתח-פשע מבית CBS, כרגע בארה"ב עונה ראשונה, פרק שביעי.
ג'ון ריס (ג'ים קאביזל מ"תדר גבוה" "עיני מלאך" ולאחרונה גם עשה רימייק מיני סדרה ל"האסיר") הוא סוכן שטח CIA לשעבר וספשל פורסס של הצבא לשעבר, והוא בעיקר לשעברי. נעלם מהרדאר. המדינה מאמינה שהוא מת, והוא באמת רוצה למות. שותה עצמו למוות ומסתובב הומלס וחסר תקווה ברחובות ניו יורק.
לאחר התקלות בסאבווי עם כמה עבריינים צעירים, שהוא כמובן כיסח להם את הצורה, תופס אותו מר פינץ' (מייקל אמרסון - בן ליינוס מ"לוסט") ומציע לו עבודה. מסתבר שפינץ' הוא מדען שאחרי אסון התאומים בנה לממשלה מכונה שסורקת אימיילים/מאזינה לשיחות טלפון/מצלמת את הרחובות, ויודעת להפריד ולמצוא טרוריסטים פוטנציאלים. המכונה הזו גם יודעת למצוא כל מני פשעים אחרים ע"פ מספר ביטוח לאומי, אבל היא לא בדיוק אומרת מה הפשע הולך להיות. היא גם לא ממש יודעת אם האדם שהיא מצאה יהיה הקורבן או התוקף, אבל היא יודעת שמשהו עומד לקרות. עכשיו פינץ' איש מאוד עשיר, שגם נפל מרדאר הממשלה שמאמינה שהוא מת, וכל רצונו כרגע זה להציל את אותם קורבנות שהמכונה שלו מוצאת, למנוע את הפשע לפני שהוא קורה.
אז פינץ' וג'ון ריס סורקים את העיר ובכל פרק מצילים מישהו אחר, פינץ' עם הכסף והידע שלו, וריס עם הצ'אק נוריסיות שלו.
נשמע מעניין?
זה לא.
קודם כל, זה לא אמין בשיט. לפני רגע ריס רצה להתאבד ובפחות משניה הוא נהפך ל"מצאתי את הקורבן, שמתי לה מצלמה בתיק, התחברתי לסלולרי שלה והדבקתי לה טרקר לנעל, עכשיו רק צריך למצוא את ג'יימס לפני שטימי ימצא את קלייר" יאללה יאללה...היית כבר יותר אמין כהומלס.
שנית, זה לא מעניין. אין כאן שום ערך מוסף. כל הפרק נראה כמו סטריט פייטר, ולא הגרסאות המתקדמות.
שלישית, זה עשוי רע. דיאלוגים חרטא, דמויות לא מושקעות, העלילה מאוד פשוטה ו...אמרתי כבר לא אמין? עדיין...למנוע פשעים שעוד לא קרו זה מגניב, אולי יעשו סרט שובר קופות על זה עם טום קרוז...
חבל. עד שכבר מגיעה סדרה לגברים. יכלו להשקיע בכם יותר.
1 מתוך 10, על המאמץ של ליינוס.
.
החשוד העיקרי, סדרה חדשה מבית NBC, כרגע משודר פרק שמיני לעונה ראשונה בארה"ב.
עוד סדרת מתח משטרתית המתרחשת בניו יורק, מבוססת על הסדרה הבריטית זוכת הפרסים הנושאת את אותו שם, רק ששם משחקת את התפקיד הראשי הלן מירן.
ג'יין טימוני היא בלשית שהועברה למחלק הרצח במשטרת ניו יורק לאחר שביקשה העברה, היא מגיעה לצוות עוין שמאמין שהדרך היחידה שסללה דרכה אליהם היא דרך המיטה של רב מעלה בכוח.
ג'יין (מריה באלו - ליל מחופשיות על הבר ועוד הרבה דברים) היא שוטרת קשוחה, חצופה, חדה וממוקדת במטרה. היא בלשית טובה ורצינית הנאלצת להוכיח את עצמה כל פעם מחדש לבויז אין בלו ולצ'יף - אותו משחק איידן קווין (רוחות של תשוקה/בני וג'ון/ סוזאן סוזאן).
סדרה נדושה כמו השם שלה. הדמות של ג'יין באמת מעניינת, וגם מראים לנו קצת את חייה, החבר שלה, אבא שלה, אבל הפשעים אותם פשעים של חוק וסדר, המרדפים אותם מרדפים, האנשים אותם אנשים.
אני אוהבת את מריה באלו, למרות הבלונד, יש בה משהו אחר. היא מכניסה הרבה אופי ונשמה לתפקיד, אבל בואו נודה בזה...היא לא הלן מירן.
פריים סאספקט יו אס עשויה בסדר. אין טוויסטים מטריפים, אין ערך מוסף, פשוט רצח, חיפוש הרוצח ומציאת הרוצח. כרגיל.
רק פעם אחת, פעם אחת אני רוצה למצוא בין כל ערימת ג'אנק הדרמות המשטרתיות האלו משהו שונה. אחר.
אבל הפעם הזו לא תהיה היום
3 מתוך 10
.
יש כאן משחקי מתח, בהלה, יש כאן קו דק בין החיים למתים, שאלות שאין עליהן תשובות, והתשובות שיש, מעולם לא חשבתם שתקבלו, הורור סטורי מחזיר את ה"אייייי" ל"אימה".
עונה ראשונה בעלת שישה פרקים ברשת FX מסתיימת השבוע בארה"ב, עונה שניה כבר נקנתה. לבעלי הסבלנות, יס מתכוונת להתחיל להקרין אותה בינואר.
סרט אימה זה הדבר הכי קל שאפשר ליצור. סרט אימה טוב, אבל באמת טוב, זה הדבר הכי קשה שאפשר ליצור. יצירת סדרת אימה טובה, זה כבר כמעט בלתי אפשרי.
ואני אומרת "כמעט" כי עכשיו ראיתי את אמריקן הורור סטורי.
ויויאן הרמון היא אשה בת 40, אשר נשואה לפסיכולוג ומרצה בן הרמון (דילן מק'דרמוט מהפרקליטים) ואמא לבת טינאייג'רית אאוטסיידרית צינית יפיפייה בשם ויולט. ויויאן בעודה מחלימה מטראומת הלידה השקטה שעברה,תופסת את בעלה באמצע אקט בגידה עם סטודנטית שלו בביתם. בנסיון נואש אחרון להציל את היחסים והמשפחה, הם עוברים לבברלי הילס וקונים בית בשליש ממחיר השוק, בית אחוזה יפיפה ועתיק אך בעל עבר מטריד ומזעזע של רציחות והתאבדויות אשר קרו במרתפו.
הדבר האחרון שויויאן הפגועה, בן מוכה הצער ובתם ויולט הסובלת זקוקים לו, הוא עוד צרות. אבל אלו מגיעות. ובצרורות. השכנים ההזויים שאיכשהו מצליחים להכנס לבית בכל שעות היממה, המטופלים הקריפים של בן, ואפילו עוזרת הבית הזקנה והאקצנטרית (האמא בסיקס פיט אנדר) בעלת עין הזכוכית ומדי המשרתת הצרפתיה ש"הגיעה עם הבית" רק מעלים את רמת המתיחות בין דיירי הבית וגם אצלנו הצופים מן הצד.
ג'סיקה לאנג משחקת נפלא בתור השכנה המבוגרת בעלת המבטא הדרומי והמרמור של כוכבנית שמעולם לא מימשה עצמה, מתעמרת בבתה עם תסמונת הדאון ומשחקת עם דיירי הבית החדשים באכזריות וקור לב.
יש כאן משחקי מתח, בהלה, יש כאן קו דק בין החיים למתים, שאלות שאין עליהן תשובות, והתשובות שיש, מעולם לא חשבתם שתקבלו, הורור סטורי מחזיר את ה"אייייי" ל"אימה".
כשצופים בהורור סטורי, נוצרת איזושהי תחושה שהיוצרים של הסדרה, הם מן חבורת סטודנטים צעירים ומבריקים לקולנוע מלאי תעוזה ותשוקה לאימה. אין את הנפתלין והאבק שמורגשים בסרטי אימה נדושים. הכותב לא יושב לו מתנשא ואומר ככה אני יוצר, תיבהלו. לא. הכל דינמי, ורסטילי. פעם משתמשים בטקטיקת הבילד אפ של היצ'קוק ופעם עושים בדיוק ההפך, כל הזמן משנים, מפתיעים, מנסים, בודקים את המים. כל פרק הוא מעניין, בגובה העיניים, זורם. יש פה גם האק אנ סלאש וגור (הרבה דם ובעעע) וגם את המותחן הפסיכולוגי שעובד עלינו גם ברבדים אחרים. זו סדרת יוניסקס, לאוהבי סרטי אימה בלבד! לא לראות לבד, למרות שזה יותר מרתק וקצת מבהיל מאשר מפחיד.
פולטרגייסט פוגש את דוני דארקו פוגש את "האחרים".
אהבתי מאד!
הסדרה מועמדת לסדרת הדרמה הטובה ביותר בפרסי הגולדן גלוב, וג'סיקה לאנג מועמדת לשחקנית המשנה הטובה ביותר.
קרוס יור פינגרס...
ללא צל של ספק -
10 מתוך 10
סאברגטורי היא סדרה קומית חדשה גם של רשת ABC, עונה ראשונה, פרק שישי עכשיו בארה"ב.
סאברגטורי באנגלית הוא שילוב של המלה סאברבס - פרברים, ופרגטורי, שזה לפי התיאולוגיה הנוצרית איפה שנשמות הולכות לסבול ולטהר עצמן לפני שמותר להן להכנס לגן עדן. אני מעברתת את זה ל"סיוט הפרברים" (נראה איך יעברתו את זה גדולים וטובים ממני אם יקנו אותה לארץ) ) (עדכון: תרגמו ל"פרברי הגיהנום")
ג'ורג' אלטמן (ג'רמי סיסטו, זה ששיחק את אלטון בקלולס) הוא ארכיטקט ואב יחיד לטינאייג'רית מהממת ציניקנית ומגניבה בשם טסה. ג'ורג' וטסה הניו יורקרים עוברים לגור בפרבר שקט ומתקתק לאחר שג'ורג' מוצא חבילת קונדומים במגרה של בתו ומחליט שאלו לא החיים שהוא רוצה עבורה. וכמו שכולם אומרים, המקום הכי טוב לגדל ילדים זה בפרברים.
אבל טסה לא מרוצה מהמעבר. וגם אבא ג'ורג' די מבוהל מהסביבה החדשה.
המון של אמהות פלסטיק שטחיות, עקרות בית נואשות חטטניות ומשועממות, ילדי הקניונים וילדות הבוטוקס שלהם משתלט ובולע את הארכיטקט השקט ובתו.
הסדרה מאוד מתוקה, די הזויה, האוירה מסביב היא מעין סטטפורד וויבס-אדוארד מספריים שכזו, טסה היא סוג של "ג'ונו" בפוטנציה, ההומור הוא די מובן מאליו וצפוי, אבל ההתנהלות של האב והבת האורבניים מול עדר הליפסטיקים הפרבריים משעשע מאוד ורילייטבל.
הקצב מהיר, העלילה זורמת, זה לא ישנה את חייכם, אבל הצפייה כייפית ביותר.
מה שכן הפרק הראשון, לטעמי, טוב יותר מהבאים אחריו.
סדרת פופקורן ולק. 7 מתוך 10
עד עצם היום הזה, סדרת אגדות-מתח חדשה מרשת ABC, כרגע פרק שלישי משודר בארה"ב.
כזכור, שלגיה לא באמת מתה מהרעלת התפוח של המכשפה הרעה. הנסיך נישק אותה בתוך ארון הזכוכית, היא קמה לתחייה והם התחתנו וחיו באושר ועושר.
מה שאנחנו לא ידענו, הוא שביום החתונה, המכשפה חזרה, ואיימה על הזוג המושלם בקללה הנוראית ביותר, שהיא תגנוב מהם את הסוף הטוב. שלגיה, שבינתיים נכנסה להריון, הולכת עם בעלה הנסיך לבקר את האדם היחיד בממלכת האגדות אשר יוכל לספר להם מה עומד לקרות עם הקללה. עוץ לי גוץ לי. עוץ לי גוץ לי אומר שהוא יספר להם בתנאי אחד. שיאמרו לו את שמה של התינוקת שעוד לא נולדה. הוא מספר להם שהקללה עומדת להתרחש, והיחידה שתוכל לשבור אותה היא בתם לכשתגיע ליום הולדתה ה28. שלגיה מספרת לעוץ לי שהיא עומדת לקרוא לבתה "אמה" והזוג המלכותי חוזר הביתה ומתכונן לנורא מכל.
הקללה האיומה אכן מתרחשת,שלגיה והנסיך שחששו לחיי בתם, מחביאים אותה במן עץ קסום (שאח"כ מסתבר הוא פורטל לעולם האמיתי), כל גיבורי האגדות האהובים והלא אהובים, כולל המכשפה הרעה ועוץ לי גוץ לי, נקרעים מהאגדות, מהסופים הטובים, ומועברים אלינו, לעולמנו, לעיירה שהזמן בה עצר מלכת בשם סטוריברוק (נשמע קצת כמו סטורי בוק) במיין, ארה"ב. כל הגיבורים שוכחים מהיכן הגיעו ומי הם היו, וחיים את חייהם באי ידיעה מוחלט, יום אחר יום.
אז אמה סוואן, בתם של הזוג המלכותי (ג'ניפר מוריסון - ד"ר קמרון החמודה מהאוס), גדלה במשפחות אומנות, בודדה בעולם, חוגגת לבדה את יום הולדתה ה-28 בדירתה בבוסטון, זוכה לביקור לא צפוי, מילד חמוד וחכם בן 10 עם ספר אגדות גדול בידו. הנרי, מספר לה שהוא בנה שמסרה לאימוץ, והוא היחיד שפיצח את מה שכל העיירה לא יודעת. שהם כולם מסיפורי אגדות, ואמו המאמצת של הנרי היא לא אחרת מאשר...המכשפה הרעה.
אז אמה מחזירה את הנרי חזרה לסטוריברוק, היא לא מאמינה לדברי ההבל על אגדות ונסיכות, וגם אין בה חשק עז לחזור לחייו של הנרי. אבל הנרי מבקש ממנה רק דבר אחד. תשארי פה בעיירה שבוע אחד, רק שבוע, ותראי שאני צודק.
אז אמה נשארת. מתחילה להכיר את אנשי העיירה, מסתכסכת מאוד מהר עם המכשפה הרעה, מתיידדת עם השריף החתיך, וחוברת עם מורתו של הנרי הלא היא...אתם עוד תגלו.
סדרה מקסימה. בכלל לא קיטש כמו שהיא נשמעת. היא רצינית, מותחת, קודרת וקסומה.
זה לא שרק ולא "מכושפת", היוצרים לא מחפשים להקל את האוירה או לזרוק פה ושם קלישאות משעשעות על עולם הבדיה, ההפך הוא הנכון. האוירה משרה על הצופה תחושה של כבדות ומציאות עגמומית מול תקווה. קלושה, אבל תקווה.
הפעם, זה לא אנחנו שבוחרים לברוח אל הסיפורים הטובים עליהם גדלנו. הפעם הם מגיעים אלינו.
אמנם אנחנו רק בפרק 3, אבל התפתחות העלילה,
השחקנים, איך שהסדרה עשויה, הדיאלוגים, המוזיקה, האוירה האפרורית והכל כך אמיתית...
אין מנוס - אני חייבת לתת לה 10 מתוך 10.
הוחלפו בלידה, סדרה חדשה מבית ABC, כרגע עונה ראשונה משודרת בארה"ב, הם עשו הפסקה באוגוסט וממשיכים את העונה בינואר.
תינוקות אשר הוחלפו בלידה ע"י טעות הצוות הרפואי, פחדה העמוק של כל אם, הוא עניין פחות נדיר משנדמה. מספר סדרות וסרטים נגעו בנושא הזה, בינהם גם ורוניקה מארס.
נושא כל כך טעון רגשית, מסובך וקשה חייב להיות מנוצל, כמובן, ל-איך לא?
עוד דרמת טינאייג'רים מתקתקה.
ביי קאניש (ונסה מוראנו, זו ששיחקה את הבת הדורקית של לוק בבנות גילמור) היא בת למשפחה מאוד עשירה (בריכה-מגרשי טניס וכו') ואחות לטובי (לוקאס גרביל - האח של שארפיי מהיי סקול מיוזיקל), אבל ביי היא קצת אחרת, היא מאד פקחית, יש לה סטריק אומנותי מחתרתי שכזה, קצת מרדנית ושונה. יום אחד חוזרת ביי הביתה לאחר שיעור כימיה/ביולוגיה/מדעים שקר כלשהו עם בדיקת דם שאומרת את סוג הדם שלה. הוריה אומרים לה שזה לא הגיוני שהיא סוג אייבי. עוד ניים דרופינג אחד וסיימנו, אמא שלה (ליה תומפסון - קרוליין בעיר והאמא ב"חזרה לעתיד") היא ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות, וביי מציינת בפניה כמה שהן שונות ומשכנעת אותה ברגע ספונטני לגשת עם האבא לבדיקות גנטיות.
הבדיקות מוכיחות את מה שביי חשדה כל הזמן, קיוותה לו וחששה ממנו ביותר- אלו לא ההורים שלה.
היא הוחלפה כתינוקת בבית החולים. אז איפה ההורים שלה שמגדלים את הילדה הלא נכונה? מסתבר שבסדרה סוכרתית ו-ורודה שכזו, זו לא בעיה למצוא. כמה טלפונים ואנחנו מגלים שהיורשת האמיתית להון הקאנישי היא דפני ואסקז. שגודלה ע"י אמא (של ביי בעצם) ספרית אלכוהליסטית לשעבר, בלי כסף, בלי אבא, אבל עם סבתא פורטיריקנית באיזור הפחות טוב של העיר. אם זה לא מספיק מפתיע אז דפני היא גם...חירשת.
אז מצאנו אחת את השניה, מה עושים עכשיו? הרי אי אפשר אחרי 16 שנה להגיד טוב נתחלף חזרה. כל אחת עם החיים שלה, עם המשפחה והחברים ובית הספר שלה, כל אמא בעצם עכשיו אם לשתי בנות. גם הבת הביולוגית שרק הכירה וגם בתה המוחלפת אותה גדלה 16 שנים.
ועל זה הסדרה. איך מסתדרים מרגע הגילוי, ההורים אחד עם השני, הבנות אחת עם השניה, האח עם אחותו הביולוגית. איך מכירים מחדש. בעצם טוויסט קטן ודי מגניב על עוד סדרת תיכון אמריקאית ממוצעת.
הדיאולוגים חמודים, גם אם לא תמיד מבוססי מציאות. הדמויות מתוקות, לא מסובכות מדי, לא אמיתיות מדי. הנושא, כפי שאמרתי - מגניב, אבל בפועל הסדרה פחות זורמת משזה נשמע.
וואט יו סי איז וואט יו גט. אין פה ביקורת חברתית מוסתרת, רעיונות שמעולם לא נראו על המסך...זו סדרה נחמדה...לא רצתי להוריד את הפרק הבא, אולי אתם כן. בעצם, אתן, כי זו סדרת בנות מובהקת. למי שרואה את משחק השקרים והעזה ובחרה לנסות את הוחלפו בלידה, מצפה הפתעה אינדיאנית ומסוקסת איפשהו באמצע הפיילוט.
4 מתוך 10
.
הארט של דיקסי, סדרת דרמה רפואית של רשת הCW. החלה בארה"ב בספטמבר 2011.
זואי הארט הניו יורקרית ידעה מאז ומתמיד מה היא הולכת להיות. מנתחת לב מצליחה בדיוק כמו אביה. ביום סיום בית הספר לרפואה, ניגש אליה אדם מבוגר ומקסים עם פפיון ועיניים מלאות חמלה בשם ד"ר הארלי וילקס ומציע לה לבוא לעבוד אצלו באיזה חור נידח באלבמה, שם יש לו מרפאה קטנה. הארט מחייכת אך מסרבת בנימוס, החלום שלה זה להיות מנתחת לב, לא רופאת משפחה, ובמנהטן, ניו יורק. לא בעיירה דרומית שכוחת אל.
כשמגיע הרגע הגדול בו היא אמורה לקבל את ההמלצה להתחיל התמחות כמנתחת לב, הממליץ אומר לה שאין לה את הלב למשרה הזו. למרות שהיא מבריקה כרופאה ומאבחנת, אין בה את האכפתיות/אמפתיה הדרושה כלפי הפציינטים. בכדי לקבל את המלצתו, עליה לעבוד שנה כרופאת משפחה.
בלית ברירה, זואי שלנו אוספת את הפקעלך ונוסעת לאלבמה, לעבוד תחת ד"ר פפיון חמוד שהמשיך במשך כל ארבע שנות ההתמחות שלה, לשלוח לה גלויות ידידותיות שמספרות קצת על יומו במרפאה וגם קצת מפצירות שתבוא לעבוד אצלו.
אני לא רוצה להרוס למי שמתכוון לצפות, אז אני אפסיק כאן. אבל בגדול מדובר בחייה החדשים באלבמה עם כל מני טיפוסים דרומיים אקצנטרים ואיך היא מגלה מחדש מה זו חמלה.
שם הסדרה הוא משחק מלים שכזה - "הארט" כי זה השם שלה וגם לב באנגלית - באיות שונה, ו"דיקסי" זה כינוי לכל האיזור הדרומי שם של לואיזיאנה ג'ורג'יה אלבמה וכו'.
את זואי משחקת רייצ'ל בילסון - סאמר רוברטס מהאו.סי. (את הסדרה הזו גם כותבת זו כתבה את האו סי) גם סאמר היתה כזכור כלבה אנוכית, ולקח הרבה מאוד פרקים עד שלמדנו לאהוב אותה ולהבין שהיא אדם אמיתי עם רגשות, ולא סתם הדורשת כאפה הרשמית של האורנג' קאונטי.
אין לי הרבה מה להגיד על הסדרה, מאוד צפויה, הדמויות קלישאתיות עד כדי גיחוך, הדיאלוגים חרושים, סוג של הסרט סוויט הום אלבמה פוגש את פרובידנס (מבחינת הרופאה עם הרבה רגש וחמימות וסוף טוב)
כרגיל, משאירה את העניין להחלטתכם
אני אתן לה 2 מתוך 10.
בארה"ב התחילה דרמת מתח על טבעית , שלדעתי לא תשרוד יותר מדי עונות, אבל הקונספט מעניין.
מדובר בקאסי, נערה טיפוסית בת 16, בלונדינית (השחקנית קצת מזכירה לי את היידן פנטיר, המעודדת ב"גיבורים") שגדלה עם אמה בקליפורניה ולא הכירה את אביה. הסדרה מתחילה בערב גשום אחד, בו קאסי נתקעת עם פנצ'ר באמצע הדרך, ואמה נמצאת לבד בבית. הבית עולה בלהבות ולוקח איתו את אמה של קאסי.
קאסי, מיותמת ומוכת צער, פונה לאדם היחיד שנותר לה, סבתה - בעיר ניו סיילם, ועוברת לגור בחדרה הישן של אמה אשר עזבה את הבית בצעירותה ונשבעה לא לחזור אחרי "התקרית" (שריפה שלקחה את חייהם של מספר אנשים), ומתחילה ללמוד באותו התיכון בה למדה אמה.
התיכון הזה, הוא כמו כל תיכון טלויזיוני אמריקאי. יש את מלכת הכתה שעושה מה שעולה ברוחה, יש את המשתרמטת, הרב שגל הבלונדיני, את החתיך המסוגר והחברה הטובה והחכמה עם לב הזהב. כולם משגעים ביופיים, כמובן.
אבל כאן נגמר הדמיון לכל תיכון אחר בטלויזיה, כי כל האנשים שהרגע תיארתי - הם בעצם מכשפים בעלי כוחות.
בואו נחזור להתחלה. ב1692, היה מאורע היסטורי בארה"ב שנקרא ציד המכשפות בסיילם (מסצ'וסטס). בית המשפט המקומי בעיירה זו, הרשיע והוציא להורג בשישה חודשים 13 נשים ו6 גברים שכביכול עסקו במאגיה שחורה.
הסדרה מספרת על שש משפחות, אשר שושלתן מגיעה עד ליום זה, בניו סיילם, וכך הכוחות עברו מדור לדור עד שהגיעו לתלמידי התיכון המדוברים. בלי קאסי, היו בסיילם רק חמישה. והנה קאסי חוזרת להשלים את מעגל הקסם (שש), ולהעצים את כוחותיהם באלפי מונים. הבעיה היא שקאסי לא יודעת מכל זה. לא על אמא שלה, לא על עצמה ובטח לא על מעגל ששת המשפחות העתיק. היא גם לא יודעת שאותו חתיך כחול עין בעל המראה המלנכולי שפגשה במסדרון בית הספר הבוקר ליד הלוקר, נועד לה מאז ומתמיד, והגורל קשר נפשותיהם זה בזו לעולמים.
אותו חתיך הוא אדם קונאנט (תומאס דקר, האמת אני רוצה רגע להתעכב על בחירת השחקן תומאס דקר, מאחר ואני מוצאת את זה מעניין שב-1995 הוא שיחק ילד קטן ובלונדיני ברימייק לסרט האימה "כפר הארורים", ממש בקצרה, זה סרט על ילדים שנולדו באותו היום באותה השעה בעיירה שכוחת אל לאחר שתשעה חודשים קודם כל העיירה נפלה לבלאק אאוט והנשים התעוררו...בהריון. כל הילדים נולדו והצתמדו, בן ובת, ותומאס היה היחיד שנולד ללא בת זוג מיועדת אשר באופן טרגי, נפטרה בלידה. מעניין שעכשיו, 16 שנים לאחר מכן, הוא משחק את זה שבת הזוג שנועדה לו - חוזרת. בנוסף הוא שיחק עם המעודדת ב"גיבורים" שם הוא מאוהב בה בתיכון, והנה מגיעה רפליקה שלה...טוב, יש פה הרבה משחקים מעניינים בקאסט לדעתי, גם המנהלת, שמשחקת אותה נטשה הנסטרידג' לא טמנה ידה בצלחת מבחינת עולם העל טבעי הקולנועי).
מבחינת עלילה, יש עוד הרבה סודות ותעלומות שאנו הצופים מגלים ככל שהסדרה נמשכת, יש פה הרבה אנגסט נעורים, משחקי כוחות ומתח מיני, מעבר לעניין הכוחות מיוחדים. זה סוג של סברינה המכשפה הצעירה פוגשת את דוסון קריק.
המשחק די רע, הדיאלוגים זוועות. הכימיה בין הצעירים לא ממש מצליחה לחפות על אלו.
בקיצור סדרה פרווה, קצת לכבדי קליטה, כל נושא חוזר ונטחן ושוב חוזר ונטחן, ונטחן שוב למי שפספס, האוירה מאוד טוויילייטית לטוב ולרע. אני מקווה בשביל תומאס דקר שיחתימו אותם גם על עונה שניה, אבל זו תהיה תעודת עניות לאמריקה הצעירה. אני ראיתי עד פרק 5 וזה היה די עינוי. מה גם שהקסמים לא כאלה איי איי איי. אז הם יכולים להצית אש ולהזיז רהיטים בלי לגעת בהם. וואו. ממש נושא לא נגוע בעבר הטלויזיוני...
2 מתוך 10
"מתחזה"
עוד סדרת תאומות/ חילופי זהויות כמו משחק השקרים, רק בוגרת יותר, קודרת יותר, רצינית... ודר איי סיי? טובה הרבה יותר.
שרה מישל גלר שגם מפיקה וגם משחקת תפקיד כפול בסדרת מתח מבית סי וו (כרגע עונה ראשונה בארה"ב), היא כבר לא הבאפי שאנחנו מכירים. ההבעות שלה הרבה יותר מעודנות, יכולות המשחק שלה השתפרו מאוד, אל תתנו לשם לבלבל אתכם.
ציידת הערפדים איננה עוד.
שיבון וברידג'ט הן תאומות זהות בנות 30 פלוס אשר התרחקו בשש השנים האחרונות ונראה שמערכת היחסים בינהן אממ..בעייתית לכל הפחות.
ברידג'ט היא חשפנית לשעבר, אלכוהליסטית בגמילה שהיתה עדה לרצח ומבצעת עסקה עם האף בי איי, להעיד נגד ראש מאפיה בתמורה לניכוי האשמותיה.
שיבון...בעצם אנחנו לא יודעים הרבה על שיבון. רק שהיא עשירה, חיה טוב, נשואה למיליונר, בוגדת בו עם בעלה של חברתה הטובה ביותר, ועוסקת במה שנשות החברה הגבוהה תמיד עוסקות בו....כלום.
יום לפני העדות של ברידג'ט שתכניס את ראש המאפיה לכלא, ברידג'ט חוטפת רגליים קרות וגם את האקדח של השומר מטעם המדינה שמשגיח עליה, תוקפת אותו ובורחת.
בורחת אל אחותה.
שיבון מספרת לברידג'ט שמעולם לא סיפרה לבעלה שיש לה אחות תאומה ובעצם איש לא יודע על קיומה. וזה זמן מצוין לצאת לגמרי לבד בלי להגיד לאף אחד רק שתיהן לשיט עם מסך כחול שמוקרן עליו ים.
ברידג'ט נרדמת בשיט וכשהיא מתעוררת אין שיבון ואין נעליים. אבל יש צעיף...במים. ברידג'ט ההמומה מניחה שאחותה התאבדה ומאחר ורודפים אחריה גם המשטרה, גם האף בי איי וגם טובי וגדולי המאפיה, לא נותר לה אלא להתחזות לאחותה הקלאסה ולקוות לטוב.
כעת ברידג'ט לומדת להכיר את כל האנשים בחייה הסודיים של אחותה שיבון.
בעלה של שיבון - אנדרו, משחק אותו יואן גרופו שחקן אהוב עליי במיוחד, עוד מהמיני סדרה "פורסייט סאגה" וכמובן, האיש האלסטי מהסרט "ארבעת המופלאים", היחסים בינהם מתוחים ומנוכרים, ברידג'ט ואנחנו עוד נגלה למה.
סוכן האף בי איי - ויקטור, השחקן נסטור קרבונל, עוד פנים מוכרות, בתחילת דרכו שיחק בסאדנלי סוזן - הסיטקום של ברוק שילדס, ולאחר מכן בלוסט בתור ריצ'ארד אלפרט, התופעה שלעולם אינו מזדקן. אני חשבתי שבלוסט הוא הלחיץ אותי, אז כאן בכלל.
בדיוק כשנדמה שברידג'ט מצאה את הקאבר המושלם, מסתבר שגם חייה של שיבון, אותה היא מגלמת, שרויים בסכנת חיים.
אני אהבתי. בייחוד בזכות המשחק והכימיה בין השחקנים, אווירתית הם גם הצליחו לתת הרגשה אירופאית כמעט. המתח נבנה יפה בהמשך הסדרה, שווה נסיון!
. 8 מתוך 10.
משחק השקרים, עוד סדרה חדשה שהחלה אוגוסט הזה בארה"ב מרשת ABC (עונה ראשונה של עשרה פרקים הסתיימה החודש, עונה שניה בעלת 12 פרקים תתחיל בינואר 2012)
וגם היא מבוססת על סדרת ספרים מאת שרה שפרד, אותה הסופרת של סדרת הספרים שקרניות קטנות ויפות
(מישהו עולה כאן על תבנית?)
אמה בקר וסאטון מרסר הן תאומות זהות אשר הופרדו בלידתן ונמסרו לאימוץ. בעוד אמה גודלת במשפחה אומנת עניה באיזה חור, עם אח חורג נוראי ואמא אומנת שכל מה שחשוב לה זה הצ'ק שהיא מקבלת מהרווחה על אמה, סאטון מאומצת ע"י משפחה עשירה בפניקס אריזונה, וחיה כנסיכה מפונקת בארמון, עם הבמוו הנפתחת שלה, ארון הבגדים בגודל חדר, מלכת בית הספר עם חבר חתיך וחברות שטחיות וקלולסיות כמוה. בדרך נס, התאומות מגלות אחת על השניה אך שומרות על כך בסוד מכל העולם. סאטון מרגע גילוייה על אחותה התאומה, פוצחת במסע תחקירי לגלות מי מסר אותן ומדוע הופרדו.
הסיפור מתחיל להסתבך כאשר האם האומנת של אמה מאשימה את אמה בגניבת כסף ממנה וקוראת למשטרה. אמה בורחת מהבית ועולה על אוטובוס לבקר את אחותה התאומה, הנסיכה סאטון.
סאטון מצדה, קופצת על ההזדמנות ומבקשת מאמה להחליף אותה בחייה בכדי שסאטון תוכל להמשיך בחקירתה בנושא הוריהן הביולוגים. אמה, שהגיעה מכלום, זוכה להזדמנות לחיות חיי מלכה, עם משפחה אמיתית שאוהבת ודואגת לה, עם אחות קטנה וחברים בילט-אין, למשך יומיים, כי איך הולך המשפט הידוע? הדשא של האחות התאומה שהופרדה בלידתכן, תמיד ירוק יותר...
עוד יומיים, אומרת לה סאטון, ניפגש כאן בכתובת שתופיע לך בג'י פי אס, ונחליף חזרה.
אמה פעורת העיניים וצמאת היחס, נהנית מכל רגע מבלבל חמים, אגדתי ומוזר ביומיים האלו ואז הולכת בלב כבד להחלפה שנקבעה.
אבל איפה סאטון?
"אורה הכפולה" פוגש את "המלך והעני" בדיאלוגי האו.סי. והמסתורין והמתח של שקרניות יפות וקטנות. ביננו, ואני לא הראשונה לספר לכם את זה, תאומות זה כייף.
מגניב שהספרים של שרה שפרד נלקחים לסדרות של בני נוער יפים. לו רק, הו לו רק ידעו גם לשחק.
6 מתוך 10
נקמה היא סדרה חדשה של רשת ABC, כרגע משודרת בארה"ב תחילת העונה הראשונה וכבר הכתה כמה גלים בכך ששובצה מול CSI וחוק וסדר, ונצחה ברייטינג של פלח גילאי 18-34.
הסדרה מבוססת בגדול על הסיפור של הרוזן ממונטה קריסטו אבל לי היא בעיקר מזכירה את השיר "סאני קיים הום" של שון קולבין. אביה של אמנדה קלארק הקטנה, היה לוקח את בתו לנפוש בהמפטונ'ס (רצועת חוף מאוד יוקרתית עם בתים היסטורים לנופש) מדי קיץ עם כמה חבר'ה מהעבודה שלו (קרן גידור, שזה קטע של השקעות, לא נכנס לזה), עד שלילה אחד הכל השתנה. שוטרים פרצו לבית הנופש בהמפטונס ואסרו את אבא. מסתבר שחבריו לעבודה של אביה חברו יחד והאשימו אותו בקשר עם הטרוריסטים שגרמו לאסון התאומים. אביה של אמנדה נשלח לכלא, אמנדה נשלחה לבית מאסר לקטינים וחייה נהרסים.
אמנדה יוצאת מהכלא חסרת כל, מרירה וכעוסה, לגלות שאביה, שהיה כל עולמה, נפטר בכלא לאחר שלא ראתה אותו עשר שנים. הוא משאיר לה סכום כסף אדיר מחברה בה השקיע ששגשגה מעבר לכל דמיון, והסבר מפורט למה שקרה לו. מעל הכל, הוא כותב לבתו האהובה, הכי חשוב לי שתסלחי להם.
אבל אמנדה לא מתכוונת לסלוח.
היא משנה את שמה לאמילי ת'ורן, חוזרת להאמפטונ'ס, בלי שאיש יוכל לזהות אותה, במטרה לנקום בכל אחד ואחד מאותם סו קולד חברים, שקשור לקונספירציה ששלחה את אביה לכלא.
אמנדה/אמילי היא צעירה בלונדינית יפיפיה, חריפה עם חיוך ממתיק סוד ולב של אבן. המטרה שלה היא אחת ויחידה. הרס מוחלט. עין תחת עין. יש לה תוכנית מחושבת וברורה איך לשרוף את כל הצוות עד עפר, שום דבר לא מאולתר, היא לא צועקת, לא שוברת דברים. דוגמאת מופת למשפט "נקמה היא מנה שעדיף להגיש קרה".
לצד כל אותם רשעים מעברה בהם באה לנקום, היא פוגשת גם את אהבתה הראשונה מהעבר, הבן של בעל הבר המקומי, שידיו לא נכתמו בקונספירציות של שכניה העשירים. הילד גדל להיות בחור חמד, שעוזר לאביו בבר, וחולם להשיט את ספינתו לה קרא באופן רומנטי-טרגי "אמנדה" הרחק לטהיטי ולהתנדב ל"צלב האדום".
אבל אמנדה/אמילי לא הגיעה לנפוש וגם לא להצית מחדש את להבת האהבה הישנה (זו שברחה לי). היא באה לנקום. ומי שיפגע בתהליך, סו בי איט.
הצופה כואב על אמנדה, מזדהה עם אמילי, ומוצא עצמו מנסה לנחש מה הצעד הבא שלה. מי על הכוונת, ואיך הוא ייפול.
שווה נסיון, המשחק לא רע, העלילה מצויינת, סדרה זורמת, מעניינת, קלילה.
אני אתן לה 7 מתוך 10, בתקווה שהיא תמריא לאן שאנחנו חושבים שהיא תמריא.
שובר שורות, כרגע באמצע עונה רביעית בארה"ב, אותה עונה התחילה גם ביס.
זוהי דרמת מתח ייחודית במינה, אשר מגדירה מחדש את גבולות הז'אנר ומציבה רף גבוה מאוד לסדרות טלויזיה איכותיות. וולטר, (בריאן קרנסטון שזכה שלוש שנים רצופות באמי על תפקידו זה) משחק מדען מבריק אשר הפך לאדם שבור ומדוכדך, שקוע בחובות, בגיל ארבעים פלוס מורה לכימיה בתיכון בניו מקסיקו בימים ואחה"צ הולך לעבוד בשטיפת מכוניות. יש לו בן נכה בן 16, ואשתו בהריון מתקדם, אפילו חיי הנישואים שלו - בקאנטים. אם חייו לא היו אפרוריים ומדכאים דיים, וולט מגלה שיש לו סרטן ריאות מתקדם והרופאים נותנים לו הערכה של פחות משנה לחיות.
עכשיו כל שחשוב לו, הוא איך להשאיר את משפחתו לאחר לכתו, עם מעט כסף, בכדי שלא ישקעו.
הוא מוצא תלמיד כושל לשעבר שלו, ג'ס פינקמן, סוג של אמינם לעניים, ילד רע עם לב טוב, משחק אותה באד אס, שכרגע עובד כסוחר סמים קטן, דגיג קלולס וחסר חשיבות בקרטל האדיר של ניו מקסיקו, ו-וולטר מציע לו הצעה:
אני אכין לך עם הידע הנרחב שלי בכימיה, את סם הקריסטל מת' הכי טהור, הכי טוב שיש בשוק כיום. אתה תדאג למכור את זה, ונתחלק ברווחים.
ג'ס לא ממהר לקפוץ על המציאה, אך איכשהו בסופו של דבר, מתרצה והם מתחילים במלאכה.
הקריסטל מת' באמת יוצא טהור ונחשק, אבל לוולט לא נותר מספיק זמן לחיות בכדי לסחור בכמויות קטנות. הוא צריך לעשות את ה"מכה" ועכשיו, להעביר לאישתו, למות בשקט ושלום על ניו מקסיקו.
כאן מתחילות הצרות, ואוהו אוהו אילו צרות! סוחרים אחרים, חשדות של האישה, רדיפות הקרטל, רציחות, גניבות...מה לא, ואם כל זה לא מספיק, גיסו של וולט, הוא חוקר ראשי באגף הסמים של משטרת ניו מקסיקו. מי אמר מלחיץ ולא קיבל?
הסדרה מתקדמת לאט, יש בה הרבה אמינות והרבה מציאות יומיומית, זה לא סרט של ברוס וויליס שאתה רק מחכה שמישהו ישלוף אקדח. זה סיפור שמרגיש אמיתי. וולט, יכול להיות דוד שלך, או השכן מהקומה מעל, ואפילו אתה. הוא לא ברוס. הוא לא מבין באקדחים וסחר סמים ומשטרה רודפת. ובכל זאת הכל קורה לו.
המשחק מצוין, הצילומים יוצאי דופן, קצב העלילה האטי- מהיר משחק תפקיד חשוב בהלחצת הצופה, הכימיה בין ג'ס לוולט מנצחת, זה מסוג הסדרות, שאם תשקיעו את הזמן, ותעברו את הקטעים האפרוריים בשלום, זה ישתלם לכם באלפי מונים. באמת שאם עדיין לא ראיתם, אתם מפספסים ובגדול.
נותנת לזה 10 מתוך 10.
.
