בארה"ב התחילה דרמת מתח על טבעית , שלדעתי לא תשרוד יותר מדי עונות, אבל הקונספט מעניין.
מדובר בקאסי, נערה טיפוסית בת 16, בלונדינית (השחקנית קצת מזכירה לי את היידן פנטיר, המעודדת ב"גיבורים") שגדלה עם אמה בקליפורניה ולא הכירה את אביה. הסדרה מתחילה בערב גשום אחד, בו קאסי נתקעת עם פנצ'ר באמצע הדרך, ואמה נמצאת לבד בבית. הבית עולה בלהבות ולוקח איתו את אמה של קאסי.
קאסי, מיותמת ומוכת צער, פונה לאדם היחיד שנותר לה, סבתה - בעיר ניו סיילם, ועוברת לגור בחדרה הישן של אמה אשר עזבה את הבית בצעירותה ונשבעה לא לחזור אחרי "התקרית" (שריפה שלקחה את חייהם של מספר אנשים), ומתחילה ללמוד באותו התיכון בה למדה אמה.
התיכון הזה, הוא כמו כל תיכון טלויזיוני אמריקאי. יש את מלכת הכתה שעושה מה שעולה ברוחה, יש את המשתרמטת, הרב שגל הבלונדיני, את החתיך המסוגר והחברה הטובה והחכמה עם לב הזהב. כולם משגעים ביופיים, כמובן.
אבל כאן נגמר הדמיון לכל תיכון אחר בטלויזיה, כי כל האנשים שהרגע תיארתי - הם בעצם מכשפים בעלי כוחות.
בואו נחזור להתחלה. ב1692, היה מאורע היסטורי בארה"ב שנקרא ציד המכשפות בסיילם (מסצ'וסטס). בית המשפט המקומי בעיירה זו, הרשיע והוציא להורג בשישה חודשים 13 נשים ו6 גברים שכביכול עסקו במאגיה שחורה.
הסדרה מספרת על שש משפחות, אשר שושלתן מגיעה עד ליום זה, בניו סיילם, וכך הכוחות עברו מדור לדור עד שהגיעו לתלמידי התיכון המדוברים. בלי קאסי, היו בסיילם רק חמישה. והנה קאסי חוזרת להשלים את מעגל הקסם (שש), ולהעצים את כוחותיהם באלפי מונים. הבעיה היא שקאסי לא יודעת מכל זה. לא על אמא שלה, לא על עצמה ובטח לא על מעגל ששת המשפחות העתיק. היא גם לא יודעת שאותו חתיך כחול עין בעל המראה המלנכולי שפגשה במסדרון בית הספר הבוקר ליד הלוקר, נועד לה מאז ומתמיד, והגורל קשר נפשותיהם זה בזו לעולמים.
אותו חתיך הוא אדם קונאנט (תומאס דקר, האמת אני רוצה רגע להתעכב על בחירת השחקן תומאס דקר, מאחר ואני מוצאת את זה מעניין שב-1995 הוא שיחק ילד קטן ובלונדיני ברימייק לסרט האימה "כפר הארורים", ממש בקצרה, זה סרט על ילדים שנולדו באותו היום באותה השעה בעיירה שכוחת אל לאחר שתשעה חודשים קודם כל העיירה נפלה לבלאק אאוט והנשים התעוררו...בהריון. כל הילדים נולדו והצתמדו, בן ובת, ותומאס היה היחיד שנולד ללא בת זוג מיועדת אשר באופן טרגי, נפטרה בלידה. מעניין שעכשיו, 16 שנים לאחר מכן, הוא משחק את זה שבת הזוג שנועדה לו - חוזרת. בנוסף הוא שיחק עם המעודדת ב"גיבורים" שם הוא מאוהב בה בתיכון, והנה מגיעה רפליקה שלה...טוב, יש פה הרבה משחקים מעניינים בקאסט לדעתי, גם המנהלת, שמשחקת אותה נטשה הנסטרידג' לא טמנה ידה בצלחת מבחינת עולם העל טבעי הקולנועי).
מבחינת עלילה, יש עוד הרבה סודות ותעלומות שאנו הצופים מגלים ככל שהסדרה נמשכת, יש פה הרבה אנגסט נעורים, משחקי כוחות ומתח מיני, מעבר לעניין הכוחות מיוחדים. זה סוג של סברינה המכשפה הצעירה פוגשת את דוסון קריק.
המשחק די רע, הדיאלוגים זוועות. הכימיה בין הצעירים לא ממש מצליחה לחפות על אלו.
בקיצור סדרה פרווה, קצת לכבדי קליטה, כל נושא חוזר ונטחן ושוב חוזר ונטחן, ונטחן שוב למי שפספס, האוירה מאוד טוויילייטית לטוב ולרע. אני מקווה בשביל תומאס דקר שיחתימו אותם גם על עונה שניה, אבל זו תהיה תעודת עניות לאמריקה הצעירה. אני ראיתי עד פרק 5 וזה היה די עינוי. מה גם שהקסמים לא כאלה איי איי איי. אז הם יכולים להצית אש ולהזיז רהיטים בלי לגעת בהם. וואו. ממש נושא לא נגוע בעבר הטלויזיוני...
2 מתוך 10
"מתחזה"
עוד סדרת תאומות/ חילופי זהויות כמו משחק השקרים, רק בוגרת יותר, קודרת יותר, רצינית... ודר איי סיי? טובה הרבה יותר.
שרה מישל גלר שגם מפיקה וגם משחקת תפקיד כפול בסדרת מתח מבית סי וו (כרגע עונה ראשונה בארה"ב), היא כבר לא הבאפי שאנחנו מכירים. ההבעות שלה הרבה יותר מעודנות, יכולות המשחק שלה השתפרו מאוד, אל תתנו לשם לבלבל אתכם.
ציידת הערפדים איננה עוד.
שיבון וברידג'ט הן תאומות זהות בנות 30 פלוס אשר התרחקו בשש השנים האחרונות ונראה שמערכת היחסים בינהן אממ..בעייתית לכל הפחות.
ברידג'ט היא חשפנית לשעבר, אלכוהליסטית בגמילה שהיתה עדה לרצח ומבצעת עסקה עם האף בי איי, להעיד נגד ראש מאפיה בתמורה לניכוי האשמותיה.
שיבון...בעצם אנחנו לא יודעים הרבה על שיבון. רק שהיא עשירה, חיה טוב, נשואה למיליונר, בוגדת בו עם בעלה של חברתה הטובה ביותר, ועוסקת במה שנשות החברה הגבוהה תמיד עוסקות בו....כלום.
יום לפני העדות של ברידג'ט שתכניס את ראש המאפיה לכלא, ברידג'ט חוטפת רגליים קרות וגם את האקדח של השומר מטעם המדינה שמשגיח עליה, תוקפת אותו ובורחת.
בורחת אל אחותה.
שיבון מספרת לברידג'ט שמעולם לא סיפרה לבעלה שיש לה אחות תאומה ובעצם איש לא יודע על קיומה. וזה זמן מצוין לצאת לגמרי לבד בלי להגיד לאף אחד רק שתיהן לשיט עם מסך כחול שמוקרן עליו ים.
ברידג'ט נרדמת בשיט וכשהיא מתעוררת אין שיבון ואין נעליים. אבל יש צעיף...במים. ברידג'ט ההמומה מניחה שאחותה התאבדה ומאחר ורודפים אחריה גם המשטרה, גם האף בי איי וגם טובי וגדולי המאפיה, לא נותר לה אלא להתחזות לאחותה הקלאסה ולקוות לטוב.
כעת ברידג'ט לומדת להכיר את כל האנשים בחייה הסודיים של אחותה שיבון.
בעלה של שיבון - אנדרו, משחק אותו יואן גרופו שחקן אהוב עליי במיוחד, עוד מהמיני סדרה "פורסייט סאגה" וכמובן, האיש האלסטי מהסרט "ארבעת המופלאים", היחסים בינהם מתוחים ומנוכרים, ברידג'ט ואנחנו עוד נגלה למה.
סוכן האף בי איי - ויקטור, השחקן נסטור קרבונל, עוד פנים מוכרות, בתחילת דרכו שיחק בסאדנלי סוזן - הסיטקום של ברוק שילדס, ולאחר מכן בלוסט בתור ריצ'ארד אלפרט, התופעה שלעולם אינו מזדקן. אני חשבתי שבלוסט הוא הלחיץ אותי, אז כאן בכלל.
בדיוק כשנדמה שברידג'ט מצאה את הקאבר המושלם, מסתבר שגם חייה של שיבון, אותה היא מגלמת, שרויים בסכנת חיים.
אני אהבתי. בייחוד בזכות המשחק והכימיה בין השחקנים, אווירתית הם גם הצליחו לתת הרגשה אירופאית כמעט. המתח נבנה יפה בהמשך הסדרה, שווה נסיון!
. 8 מתוך 10.
משחק השקרים, עוד סדרה חדשה שהחלה אוגוסט הזה בארה"ב מרשת ABC (עונה ראשונה של עשרה פרקים הסתיימה החודש, עונה שניה בעלת 12 פרקים תתחיל בינואר 2012)
וגם היא מבוססת על סדרת ספרים מאת שרה שפרד, אותה הסופרת של סדרת הספרים שקרניות קטנות ויפות
(מישהו עולה כאן על תבנית?)
אמה בקר וסאטון מרסר הן תאומות זהות אשר הופרדו בלידתן ונמסרו לאימוץ. בעוד אמה גודלת במשפחה אומנת עניה באיזה חור, עם אח חורג נוראי ואמא אומנת שכל מה שחשוב לה זה הצ'ק שהיא מקבלת מהרווחה על אמה, סאטון מאומצת ע"י משפחה עשירה בפניקס אריזונה, וחיה כנסיכה מפונקת בארמון, עם הבמוו הנפתחת שלה, ארון הבגדים בגודל חדר, מלכת בית הספר עם חבר חתיך וחברות שטחיות וקלולסיות כמוה. בדרך נס, התאומות מגלות אחת על השניה אך שומרות על כך בסוד מכל העולם. סאטון מרגע גילוייה על אחותה התאומה, פוצחת במסע תחקירי לגלות מי מסר אותן ומדוע הופרדו.
הסיפור מתחיל להסתבך כאשר האם האומנת של אמה מאשימה את אמה בגניבת כסף ממנה וקוראת למשטרה. אמה בורחת מהבית ועולה על אוטובוס לבקר את אחותה התאומה, הנסיכה סאטון.
סאטון מצדה, קופצת על ההזדמנות ומבקשת מאמה להחליף אותה בחייה בכדי שסאטון תוכל להמשיך בחקירתה בנושא הוריהן הביולוגים. אמה, שהגיעה מכלום, זוכה להזדמנות לחיות חיי מלכה, עם משפחה אמיתית שאוהבת ודואגת לה, עם אחות קטנה וחברים בילט-אין, למשך יומיים, כי איך הולך המשפט הידוע? הדשא של האחות התאומה שהופרדה בלידתכן, תמיד ירוק יותר...
עוד יומיים, אומרת לה סאטון, ניפגש כאן בכתובת שתופיע לך בג'י פי אס, ונחליף חזרה.
אמה פעורת העיניים וצמאת היחס, נהנית מכל רגע מבלבל חמים, אגדתי ומוזר ביומיים האלו ואז הולכת בלב כבד להחלפה שנקבעה.
אבל איפה סאטון?
"אורה הכפולה" פוגש את "המלך והעני" בדיאלוגי האו.סי. והמסתורין והמתח של שקרניות יפות וקטנות. ביננו, ואני לא הראשונה לספר לכם את זה, תאומות זה כייף.
מגניב שהספרים של שרה שפרד נלקחים לסדרות של בני נוער יפים. לו רק, הו לו רק ידעו גם לשחק.
6 מתוך 10
נקמה היא סדרה חדשה של רשת ABC, כרגע משודרת בארה"ב תחילת העונה הראשונה וכבר הכתה כמה גלים בכך ששובצה מול CSI וחוק וסדר, ונצחה ברייטינג של פלח גילאי 18-34.
הסדרה מבוססת בגדול על הסיפור של הרוזן ממונטה קריסטו אבל לי היא בעיקר מזכירה את השיר "סאני קיים הום" של שון קולבין. אביה של אמנדה קלארק הקטנה, היה לוקח את בתו לנפוש בהמפטונ'ס (רצועת חוף מאוד יוקרתית עם בתים היסטורים לנופש) מדי קיץ עם כמה חבר'ה מהעבודה שלו (קרן גידור, שזה קטע של השקעות, לא נכנס לזה), עד שלילה אחד הכל השתנה. שוטרים פרצו לבית הנופש בהמפטונס ואסרו את אבא. מסתבר שחבריו לעבודה של אביה חברו יחד והאשימו אותו בקשר עם הטרוריסטים שגרמו לאסון התאומים. אביה של אמנדה נשלח לכלא, אמנדה נשלחה לבית מאסר לקטינים וחייה נהרסים.
אמנדה יוצאת מהכלא חסרת כל, מרירה וכעוסה, לגלות שאביה, שהיה כל עולמה, נפטר בכלא לאחר שלא ראתה אותו עשר שנים. הוא משאיר לה סכום כסף אדיר מחברה בה השקיע ששגשגה מעבר לכל דמיון, והסבר מפורט למה שקרה לו. מעל הכל, הוא כותב לבתו האהובה, הכי חשוב לי שתסלחי להם.
אבל אמנדה לא מתכוונת לסלוח.
היא משנה את שמה לאמילי ת'ורן, חוזרת להאמפטונ'ס, בלי שאיש יוכל לזהות אותה, במטרה לנקום בכל אחד ואחד מאותם סו קולד חברים, שקשור לקונספירציה ששלחה את אביה לכלא.
אמנדה/אמילי היא צעירה בלונדינית יפיפיה, חריפה עם חיוך ממתיק סוד ולב של אבן. המטרה שלה היא אחת ויחידה. הרס מוחלט. עין תחת עין. יש לה תוכנית מחושבת וברורה איך לשרוף את כל הצוות עד עפר, שום דבר לא מאולתר, היא לא צועקת, לא שוברת דברים. דוגמאת מופת למשפט "נקמה היא מנה שעדיף להגיש קרה".
לצד כל אותם רשעים מעברה בהם באה לנקום, היא פוגשת גם את אהבתה הראשונה מהעבר, הבן של בעל הבר המקומי, שידיו לא נכתמו בקונספירציות של שכניה העשירים. הילד גדל להיות בחור חמד, שעוזר לאביו בבר, וחולם להשיט את ספינתו לה קרא באופן רומנטי-טרגי "אמנדה" הרחק לטהיטי ולהתנדב ל"צלב האדום".
אבל אמנדה/אמילי לא הגיעה לנפוש וגם לא להצית מחדש את להבת האהבה הישנה (זו שברחה לי). היא באה לנקום. ומי שיפגע בתהליך, סו בי איט.
הצופה כואב על אמנדה, מזדהה עם אמילי, ומוצא עצמו מנסה לנחש מה הצעד הבא שלה. מי על הכוונת, ואיך הוא ייפול.
שווה נסיון, המשחק לא רע, העלילה מצויינת, סדרה זורמת, מעניינת, קלילה.
אני אתן לה 7 מתוך 10, בתקווה שהיא תמריא לאן שאנחנו חושבים שהיא תמריא.
שובר שורות, כרגע באמצע עונה רביעית בארה"ב, אותה עונה התחילה גם ביס.
זוהי דרמת מתח ייחודית במינה, אשר מגדירה מחדש את גבולות הז'אנר ומציבה רף גבוה מאוד לסדרות טלויזיה איכותיות. וולטר, (בריאן קרנסטון שזכה שלוש שנים רצופות באמי על תפקידו זה) משחק מדען מבריק אשר הפך לאדם שבור ומדוכדך, שקוע בחובות, בגיל ארבעים פלוס מורה לכימיה בתיכון בניו מקסיקו בימים ואחה"צ הולך לעבוד בשטיפת מכוניות. יש לו בן נכה בן 16, ואשתו בהריון מתקדם, אפילו חיי הנישואים שלו - בקאנטים. אם חייו לא היו אפרוריים ומדכאים דיים, וולט מגלה שיש לו סרטן ריאות מתקדם והרופאים נותנים לו הערכה של פחות משנה לחיות.
עכשיו כל שחשוב לו, הוא איך להשאיר את משפחתו לאחר לכתו, עם מעט כסף, בכדי שלא ישקעו.
הוא מוצא תלמיד כושל לשעבר שלו, ג'ס פינקמן, סוג של אמינם לעניים, ילד רע עם לב טוב, משחק אותה באד אס, שכרגע עובד כסוחר סמים קטן, דגיג קלולס וחסר חשיבות בקרטל האדיר של ניו מקסיקו, ו-וולטר מציע לו הצעה:
אני אכין לך עם הידע הנרחב שלי בכימיה, את סם הקריסטל מת' הכי טהור, הכי טוב שיש בשוק כיום. אתה תדאג למכור את זה, ונתחלק ברווחים.
ג'ס לא ממהר לקפוץ על המציאה, אך איכשהו בסופו של דבר, מתרצה והם מתחילים במלאכה.
הקריסטל מת' באמת יוצא טהור ונחשק, אבל לוולט לא נותר מספיק זמן לחיות בכדי לסחור בכמויות קטנות. הוא צריך לעשות את ה"מכה" ועכשיו, להעביר לאישתו, למות בשקט ושלום על ניו מקסיקו.
כאן מתחילות הצרות, ואוהו אוהו אילו צרות! סוחרים אחרים, חשדות של האישה, רדיפות הקרטל, רציחות, גניבות...מה לא, ואם כל זה לא מספיק, גיסו של וולט, הוא חוקר ראשי באגף הסמים של משטרת ניו מקסיקו. מי אמר מלחיץ ולא קיבל?
הסדרה מתקדמת לאט, יש בה הרבה אמינות והרבה מציאות יומיומית, זה לא סרט של ברוס וויליס שאתה רק מחכה שמישהו ישלוף אקדח. זה סיפור שמרגיש אמיתי. וולט, יכול להיות דוד שלך, או השכן מהקומה מעל, ואפילו אתה. הוא לא ברוס. הוא לא מבין באקדחים וסחר סמים ומשטרה רודפת. ובכל זאת הכל קורה לו.
המשחק מצוין, הצילומים יוצאי דופן, קצב העלילה האטי- מהיר משחק תפקיד חשוב בהלחצת הצופה, הכימיה בין ג'ס לוולט מנצחת, זה מסוג הסדרות, שאם תשקיעו את הזמן, ותעברו את הקטעים האפרוריים בשלום, זה ישתלם לכם באלפי מונים. באמת שאם עדיין לא ראיתם, אתם מפספסים ובגדול.
נותנת לזה 10 מתוך 10.
.
אם כבר בסדרות אמי פריים טיים עסקנו, קשה להתעלם מהסדרה "המפץ הגדול" עונה חמישית כרגע משודרת בארה"ב (עונה רביעית ב-יס)
יש לי וידוי קטן. (אויש איזו התחלה סטייל הכותבות של גרופון "יש לי וידוי קטן אני אוהבת שדגים נושכים לי את הרגל, מניקור דגיגים ב50%) לא, אבל באמת יש לי וידוי קטן. קשה לי עם קומדיות שמשמיעות קהל צוחק ברקע. גם אף פעם לא תשמעו את זה בסדרה שמכבדת את עצמה. כזו שבאמת צריך את ההכוונה המדויקת מתי לגחך ע"פ שמיעת רקע נהימות של המון זר.
אבל, המפץ הגדול היא סידרה חמודה, ושווה התייחסות. אפילו עם צחוקים מוקלטים.
המפץ הגדול היא קומדיית מצבים על ארבעה חברים חנוני-על, ועל הבלונדינית החדשה שהגיעה להפר את האיזון. מדובר בשלושה דוקטורים ומהנדס, מבריקים בתחומם אשר עובדים במחקר באוניברסיטה אחת. מבנה הסדרה קצת מזכיר את "מופע שנות ה-70" זכרונו לברכה. בו העלילה מתמקדת בגיק המסכן, ויש מהגר עם מבטא מצחיק וקצת רומנטיקה באויר. אבל ל"מופע" לא היה את שלדון...
שלדון - (משחק אותו ג'ים פרסון שזכה על הדמות הזו בשני פרסי אמי וגלובוס הזהב אחד, ובצדק), הוא ד"ר לפיזיקה תאורטית (או משהו כזה) שהלך מחשבתו, התמודדותו ואופן התנהלותו יותר דומים לאינטיליגנציה מלאכותית מאשר לאדם אמיתי. שלדון לא מאמין בנהלים חברתיים סטנדרטים, בהפגנת רגש ללא סיבה מוצדקת. הוא אדם של חוקים יבשים, הסכמים חתומים ומסורות קבועות. אם יום חמישי זה "ערב פיצה" אי אפשר להגיד לשלדון בוא ננסה משהו אחר, זה יהפוך את כל עולמו. לשלדון יש את המושב הקבוע שלו על הספה שאסור לאף אחד אחר לשבת שם. האירוניה בשלדון היא שלמרות שהדבר היחיד שהוא מוכן להבין הוא הגיון בריא, אין בו מן השניים. שלדון לא שותה, לא מעשן, לא רוקד, מעולם לא התעניין בבחורות, כאשר אינו בעבודה, הוא נהנה ממשחקי האקסבוקס שלו מבוססי קומיקס ומסע בן כוכבים, משחקי מחשב רבי משתתפים, ובילוי עם חבריו הנרדים האחרים.
לנארד - (ג'וני גאלקי, שיחק ברוזאן ועוד כל מני), שותפו למקום העבודה, הדירה ולמורת רוחו גם חברו הטוב ביותר של שלדון. לנארד הוא בחור נמוך, חסר בטחון מסתתר מאחורי בגדים גדולים ומשקפיים עבות, הוא נהנה מאותם דברים ששלדון נהנה מהם, אוהב את עבודתו, אך בהיותו אנושי, מחפש קשר אנושי חם וכן, גם בחורות. לטעמי, ואני במיעוט כאן, לנארד מחזיק את הסדרה. הוא היחיד שמצליח לתקשר בין שלדון לעולם, בלעדיו שלדון היה אבוד. וחוצמזה, אני מוצאת את חוסר הצ'ארם המובהק שלו...כצ'ארמינג.
ראג' - המהגר המצחיק והמשונה שסיפרתי עליו קודם, ראג' הוא דוקטור הודי חביב ומשעשע, מאוד אנושי אך יש לו בעיה אחת קטנה. הוא לא מסוגל להוציא הגה! ברגע שאשה נכנסת לחדר. ולא, זה לא עובר לו אחרי כמה רגעים, זה ככה, כל חייו. הבעיה הזו יוצרת כמה רגעים מעניינים ביותר בקומדיית המצבים הזו.
הווארד - לי הוא קצת מזכיר את קווגמאייר מ"איש משפחה", המון רוח, המון שואו על מעט מאוד השגים. הווארד בחור קטנטן שמתלבש קצת כמו הביג'יז, חולצות סבנטיז, מכנסיים הדוקים, גר עם אמו היהודיה להחריד ומפנטז על להשיג בחורות. הוא מאמין שהבטחון העצמי המופרז יעזור לו בכך, אבל כמובן שזה בדיוק הסוג שחוטף סטירות ברחוב בגלל משפט פתיחה פוגעני וכוס יין מושפרצת בפנים בבר על הצעות מגונות.
פני - השכנה הבלונדינית שעברה לגור דירה מול שלדון ולנארד. פני היא שחקנית בפוטנציה, שעד שהקריירה שלה תזנק, עובדת כמלצרית בצ'יז פקטורי. עבור לנארד זו אהבה ממבט ראשון, עבורה, לא ממש. פני יוצאת עם שרירנים גבוהים ומאצ'ואיסטים, אך במקביל מתחברת עם חבורת המדענים המשונים והמבויישים מעבר למסדרון. מכל הדמויות, הייתי אומרת שההנחתות של פני הכי צפויות מראש, אבל זה עניין של טעם. היא מוסיפה הרבה עניין להתנהלות החבורה, אפילו אם היא עצמה לא מרתקת כדמות. פני היא מותק שכזו, מן מלכת הכתה מהעיירה הקטנה שממנה באה, חסרת השכלה ממשית, אבל נסיון הרחוב שלה פעמים רבות, מועיל יותר מכל התארים של הנרדים גם יחד.
רוב הסדרה מתרחשת בחמישה מקומות עיקריים.
בדירה של שלדון ולנארד, בקפיטריית האוניברסיטה, במדרגות הבניין, בחנות הקומיקס ובמסעדה שבה פני עובדת. הסדרה קלילה, משעשעת לפרקים, לעולם אינה משעממת, אפילו אם צפויה, עדיין זורמת ופשוט כייפית. המון בדיחות "פנימיות" על תיאוריות פיזיקליות, טריגונומטריה, שר הטבעות, ספיידרמן, ווארקראפט וכו'.
נותנת לסדרה 7 מתוך 10, 8 אם יורידו את הקטע של הצחוקים.
שווה להוריד את הפרק הראשון לבדוק את המים.
דרמה משפחתית המשודרת כרגע ביס בעונתה השניה ותחילת עונה שלישית בארה"ב.
הסדרה פארנטהוד אשר מבוססת על סרט מ-1989 הנושא אותו שם, מספרת על משפחת ברוורמן אשר ראשי המשפחה הם זוג בסתיו חייהם, הורים לארבעה ילדים, ועל הילדים שלהם ומתמקדת בכל הדרמות באספקטים המשפחתיים שיש. אמא ובת. אמא ובן, אח ואחות, סבא ונכד ותמשיכו כיד הדמיון הטובה עליכם. הסדרה מנסה להשאר נאמנה למציאות (מבחינת אירועים בחייהם, לאו דווקא מבחינת דיאלוגים), זו אינה אופרת סבון קורעת לב, למרות שמורגש לעתים שהכותבים פשוט מניחים טישו במרכז שולחן הדיונים ואומרים אוקיי מה יגרום להם לבכות היום?
לי הסדרה קצת מזכירה את הסדרה שלושים פלוס שהיתה פעם, שאולי לא מושכת בשניה הראשונה, אבל נפתחת ומתגלה לך לאט לאט על שלל רבדיה ומתחילה להתחבב על הצופים ככל שהדמויות הופכות מימדיות יותר.
אני לא אפרט כל דמות ודמות, כי זה הרבה אנשים, אבל בגדול, רק אספר על ארבעת הילדים שכבר הורים בעצמם.
זו סדרת אמי מכוונת מתחילתה, עמוסת שחקנים מוכרים שזה בפני עצמו גרויסה מצייה. אז אני אספר לפי שם השחקן, כך שמי שלא ראה יהיה לו יותר קל לזכור (ולהבדיל)
לורן גרהאם - (הלא היא לורליי מגילמור גירלז) משחקת את אותו תפקיד פחות או יותר, אמא יחידה, קצת קורקי משוגעת נורא מצחיקה, נורא לאב-בל, אני מתה עליה, אבל היא הוכחה קיימת למשפט הידוע: אפשר אולי להוציא את האשה מסטארז הולו, אבל אי אפשר להוציא את סטארז הולו מהאשה.
פיטר קראוס - (האח הגדול מסיקס פיט אנדר) ושוב, אף הוא לא טרח לשחק משהו אחר. כמו בסיקס פיט, הוא האח הגדול גם כאן, האחראי, השמרן, הצדקני. הוא נשוי למוניקה פוטר, שהיא הג'וליה רוברטס של מסך הכסף ולהם שני ילדים כאשר כמעט מיד מקבלים את הבום שבנם הקטן מאובחן באספרגר (סוג של אוטיזם).
דקס שפרד - אין לי הרבה מה להגיד על השחקן חוץ מזה שהוא נשוי לקריסטן בל הלא היא ורוניקה מארס, זו שאהבה נפשי, גם ראיתי אותו באיזו סדרת סיטקום כושלת שהוא משחק שותף של השחקן הראשי, אף הוא נשאר באותו אופי - האח הקטן הקליל הזורם שחי לו על יאכטה, לא מחפש שום דבר רציני, עובד באולפן הקלטה, מה שכן הוא הקומיק רליף יחד עם לורליי הם מריצים שם קטעים שלא כדאי לפספס. גם עליו נופל בום לא נורמלי, אני אשאיר לכם לגלות לבד.
אריקה כריסטנסן - השארתי אותה לסוף כי אני קצת מתביישת להזכיר לכם מאיפה היא מוכרת. אני רוצה לעשות כאילו אני מכירה אותה כ-הבת של המושל בטראפיק זו שנגררת לסמים, אבל לא, אני זיהיתי אותה בטראפיק כי ראיתי אותה בסרט שנקרא סווים פאן, שזה סרט אימה-מתח סוג ד' על סטוקרית בתיכון, כאשר הדבר הכי מפחיד בסרט הזה - זה שהרגע הודתי שצפיתי בו. בכל מקרה, היא משחקת עורכת דין מכובדת עם ילדה בכיתה א' שבעלה נשאר לגדל אותה בבית ובכך מוותר על הקריירה שלו כקבלן פרטי, למה הם החליטו לעשות ככה, לא יודעת, לא מתה על הדמות היא קצת מעצבנת, אבל זה טוב, זה אומר שזו סדרה מציאותית. בנוסף, אני לא רוצה לספיילר לכם את זה, אבל היא אחת הדמויות הכי זנוחות בסדרה. בקושי קורה איתה משהו בשתי העונות הראשונות, ממש כאילו הכותבים נזכרו בעצמם בסווים פאן והתפדחו לכתוב לה שורות דרמטיות.
הסדרה היא טובה. באמת. היא לגמרי לנשים (אני אשמח ללחוץ את יד הגבר שצופה בה...בעצם לא) צריך שקט, צריך להכנס אליה, לשבת על הספה עם כוס קפה טוב ואולי ערימת כביסה לקיפול ובאמת להכנס למוד האיטי ולמרקמים בין האנשים, אל תרוצו אחרי הילד בסלון ותצפו לראות פתאום פיצוץ מכונית על המרקע, זה לא יקרה.
זה כן אובר סנטימנטלי, כי כמו שאמרתי איך שהבינו שזה לנשים אמרו יאללה נפתח את הברזים. בסוף כל פרק, בד"כ מראים את המשפחה המורחבת צוחקת ומשחקת פוטבול בחצר, או מקשקשת גביעים בארוחת ערב עם פנים קורנות וחיוכים...לא בטוחה למה, כנראה להזכיר לנו שזו רק סדרה. שלמרות הקשיים שהם עוברים במהלך הפרק, כולם עדיין נורא אוהבים קרובים ומחוזקים.
Awwwww
8 מתוך 10, מוזמנות להוריד, אל תגידו שלא הזהרתי אתכן שזה כבד.
משפחה מודרנית כרגע בעונה השלישית בארה"ב - עונה שניה ב-יס, כרגע אחת הקומדיות המשפחתיות הכי טובות שמשודרות ולכן לא פלא שהיא גורפת פרסים ותשבוחות בכל מקום אליו פונה.
הסדרה מספרת על משפחה אחת שבה אב המשפחה - (אל באנדי מנשואים פלוס) הוא פנסיונר עשיר שהתגרש מאשתו הראשונה אם ילדיו (שלי לונג שמפציעה בתפקיד אורח חמוד לעתים רחוקות) והתחתן עם...סוג של צ'ארו מספינת האהבה. צעירונת קולומביאנית סקסית מטריפה ותוססת, שמגיעה בעצמה עם מטען, ילד משלה, שמנמן גאון ובוגר בצורה מפחידה בכתה ה'.
לבאנדי יש שני ילדים משלו, כבר הורים בעצמם. בת בלונדינית - קלייר, אמא רצינית ומסודרת שתמיד מנסה שהכל יסתדר ותמיד הכל מתחרבש לה בצורה איומה, בדרך כלל בגלל בעלה פיל, סוכן הנדל"ן הליצני, שהוא דווקא סוג של פיטר פן, שובב ונהנתן וממש ילד נוסף לטפל בו בבית. להם שלושה ילדים. הבכורה, היילי, מלכת הכתה השטחית - סוג של קלולס, אלכס, האחות סנדוויץ' ה"חנונה" החכמה עם המשקפיים שאפה תמיד תקוע בשיעורי הבית, ואחיהן הקטן והמוזר, לוק - שתמיד נדמה שאולי הפילו אותו קצת יותר מדי על הראש כשהיה תינוק.
הבן של באנדי הוא מיטשל. מיטשל, גיי ג'ינג'י מזוקן שגר עם אהבת חייו קמרון ומגדלים תינוקת מאומצת אסייתית. מיטשל העורך דין קצת מזכיר את קלייר בפדנטיות ובמיינסטרימיות, למרות שעמוק בלבו הוא רק רוצה לצאת ולפזז במלוא גאוותו וצבעוניותו. את המפלט הוא מוצא בחברו לחיים, אשר בעצמו קצת דרמה קווין, מקסים ואהוב ובהחלט חי את חיי הגיי הססגוני יחד עם היותו עקר בית המטפל בתינוקת האסייתית פול טיים.
הניגודים בכל זוגיות ובכלל במשפחה גורמים לכל מני מצבים מצחיקים, בגדול אין פה שום דבר מופרע מדי, זו סדרה שמתאימה גם לצפייה עם ילדים מתחת לגיל 14, מצבים יומיומיים וההתמודדות המצחיקה - מביכה של המשפחה הזו איתם. בסופו של יום, יש הרבה אהבה במשפחה הזו, וכשכותרות הסיום עולות, אתם תמיד נשארים עם חיוך נחמד על הפנים.
קומדיה שנונה וצינית על החיים כמשפחה, שמשית ומתוקה - אין כאן יותר מדי ביקורת חברתית אפלה ומחתרתית ולא דורש הרבה מחשבה. מומלץ לכולם, כמובן.
נותנת לה 10 מתוך 10.
פילדלפיה זורחת היא כנראה אחת הקומדיות המקוריות והחצופות ביותר שאמריקה מעזה להראות בלוח השידורים. עונה שביעית התחילה בארה"ב, עונה שישית אם אני לא טועה ב-יס.
לאמריקה יש נטייה להדבק למיינסטרים. גם ב"נשואים פלוס" שנחשבה בזמנו שוברת גבולות, כאשר רוב קומדיות ה"משפחה" למרות הכל ואחרי הכל התרכזו באהבה ושוויון, באה דמות בשם אל באנדי, שהצהיר שנישואים זה סיוט, ואשתו בלתי נסבלת. אפילו שם, בסופו של יום, כשמישהו העז לפגוע בה באמת, הוא קם והציל אותה והכל היה חיבוקים ונשיקות וסוף טוב.
בפילדלפיה זורחת אין סופים טובים.
קם אדם אחד בבוקר, נקרא לו רוב מקלהני, ויצר סדרה ח-ו-ל-נ-י-ת.
אין דמויות שהן באמת בסדר. כולם שרוטים והזויים מעבר לכל הגיון. השיחות בינהם הן הגאונות של התכנית. הדרך בה הם מתחילים שיחה הגיונית עם קונספט מובן ומגיעים למקום אחר לגמרי שאף בן אנוש (מחוץ לכלא) לא היה מעלה על דעתו...היא מבריקה.
האנשים בסדרה הם לא דוגמני בועות פלסטיק של מגזינים (אל תטעו, הם עדיין נעימים לעין, אבל זה לא רייצ'ל ומוניקה)
מדובר בחבורה של חמישה אנשים שמנהלים פאב בפילדלפיה, הכי מרוכזים בעצמם מנותקים מהמציאות וסאדיסטים שאתם יכולים לדמיין. בכל תחילת פרק גם אם קצת הרגשתם שהצלחתם להזדהות, קצת מבינים מאיפה הם באים, איכשהו עד אמצע-סוף הפרק נותרים עם פה פעור לא מאמינים לזוועות שקורות שם.
נתחיל עם הדמויות, כי באמת זו סדרה שמגיעה פעם בחיים ואני יכולה לדבר עליה אין סוף.
די ריינולדס - הבחורה היחידה בחבורה, ניתן לה זכות ראשונים. די בלונדינית גבוהה ורזה, יחסית חיה את החיים הכי נורמלים שם כי היא עובדת כמלצרית בפאב ששייך לאביה ואחיה, ויש לה אפילו דירה שכורה משלה אבל פסיכית.
דניס ריינולדס - על אף שהוא אחיה התאום של די, אין בו שום רגש כלפיה. בעל הפאב, אם חייבים לתת לו מעמד, אז הוא די המנהיג של השיגעון שם, אבל לא תמיד, מאוהב בדמותו, מתייחס לבחורות כמו זבל, אבל אל תטעו, הוא לא שוביניסט. הוא נותן זכויות שוות. לכולם הוא מתנהג כמו זבל. חי בעולם משלו.
פרנק ריינולדס - אבא של די ודניס, משחק אותו דני דה ויטו, איש עשיר ומופרע שמבזבז כסף כמו מים על שטויות ואין בו שום תכונה אבהית, גם הוא מרוכז במיוחד בעצמו ופסיכופת, אבל זה לא חוכמה להגיד, הם כולם כאלה. הוא התגרש מאימם של התאומים ועובר לגור עם צ'רלי.
מאק - יוצר הסדרה עצמו, משחק אותו, קצת טיפש יחסית לדניס, בעיקר מושפע מהסביבה, חובב אומנויות לחימה וספורט אקסטרים למרות שבשניהם הוא רע במיוחד.
צ'רלי - בחור די דוחה, איש התחזוקה של הבר. צ'רלי הוא אנאלפבת שמסניף דבק, אוכל מהרצפה, לא מתקלח לעולם, סטוקר, ואם אני חייבת לבחור, הכי מוזר בחבורה.
הסדרה הזו, מתאימה במיוחד לגברים, שאוהבים את המוסר הפרוץ וחוסר כל הגיון או רומנטיקה. אבל עדיין, מרוב ייחוד, הסדרה היא באמת טעם נרכש. יש הרבה קטעים מגעילים מדי, גסים מדי, נוראיים מדי ולא מתאימים ללב החלש. החבורה מסתבכת עם החוק על בסיס קבוע, סמים, פריצות, זנות - יופיעו בכל פרק מן השורה.
סתם דוגמא לפרק ממוצע. יש תוכנית ריאליטי בארה"ב, שמגיעים לבית ועושים לו אקסטרים מייק אובר. שזה גם השם של התוכנית. הורסים את הבית האומלל עד עפר ובונים בית חדש מנצנץ וכייפי לתושביו.
בסוף המייק אובר, מביאים אוטובוס ענק שיעמוד ויסתיר מפני המשפחה את הבית ואז מזיזים אותו לראות את פני המשפחה הזורחים וההמומים.
החבורה התלהבה מהתוכנית והחליטו לעשות מעשה טוב לשם שינוי, הלכו לבית של מהגרים מקסיקנים במורד הרחוב, בית שמבחוץ נראה להם מספיק זנוח ל"תוכנית" שלהם, הביאו מצלמה, ופטיש. הם לא חשו איזשהו צורך להזהיר את המשפחה הגרה שם, ופרצו פנימה. פרנק משיג להם בינתיים אוטובוס לגראנד פינאלה, ממש כמו בתוכנית אותה הם מחקים. הם נכנסים לבית, שורפים, מנפצים, שוברים קירות, עד שלא נשאר מהבית דבר. כאן בעצם מתחילה הבעיה. אף אחד מהם לא באמת יודע לבנות ואין להם את הכסף או הרצון לקנות למשפחת המהגרים המסכנה ריהוט חדש. המשפחה האומללה מגלה את הבית שלהם בהריסות, וזה קצת דופק את התוכנית עבור דניס ומאק שרצו שהמשפחה תופתע. אז הם עושים את הדבר ההגיוני היחיד שעולה בדעתם. וזה חוטפים אותם....
אם נשמע לכם מעניין, תנסו. טעם נרכש, אבל מבטיחה לכם שלא ראיתם סדרה קומית כזו וגם לא תשכחו את חווית הצפייה כל כך מהר. יס לא ידעו מה יש להם ביד ולא שיווקו את התוכנית הזו נכון, והרבה פספסו אותה בגלל זה וחבל.
נותנת לזה 10 מתוך 10.
התחילה עכשיו סדרה חדשה של פוקס, בארה"ב משודר כרגע פרק חמישי לעונה הראשונה של הסדרה "הנערה החדשה"
זואי דשנל היא מהשחקניות האלו שבאות פעם בעשור, מיוחדת ובלתי נשכחת. אם ראיתם את 500 ימים של סאמר, אתם יודעים למה אני מתכוונת. אם לא, תראו. למרות שזה סרט ופה אני לא מדברת על סרטים. עדיין. האופי שלה מוקרן ונוגע דרך המסך. היופי שלה פנומנלי. הקול המעט נמוך ומתוק כדבש, כייף לי שזואי סוף סוף נחטפה לסדרה!
ועוד קומדיה נו לס. אז כפי שבוודאי כבר הבנתם, זואי דשנל היא ג'ס "הנערה החדשה".
ג'ס אף היא יוצאת דופן. הבחורה הכי לא מגניבה ה-בעצם מגניבה שיש. היא אוהבת לשיר לעצמה, סתם כך. להלחין משפט באמצע אמירתו, היא מפדחת ומתפדחת ללא הרף, אומרת דברים לא נכונים, מלכלכת את השמלה, מתקלחת בבגד ים, שואבת מטאפורות משר הטבעות והיא מותק אמיתית. קשה שלא לאהוב את ג'ס. היא כנה, בטוחה בעצמה למרות הכל, חייכנית, אופטימית ומצחיקה בטירוף. ג'ס מגיעה אחרי פרידה קשה מחבר שלה לראיון דרך קרייג ליסט להיות שותפה בדירה עם שלושה גברים רווקים שביחד מרכיבים את הגבר המושלם.
המאמן - מדריך כושר שחום וחתיך חסר סבלנות שלא יודע איך לדבר עם נשים - הוא מייצג את המאצ'ו.
שמידט - שהוא החתיך (שיחק בורוניקה מארס אגב) הטפשון שמזלזלים בגבריות שלו בעבודה ובאינטיליגנציה שלו בבית (יש צנצנת "דוש באג", שהשותפים הכינו במיוחד עבורו, שכל פעם שיהיה לו משפט מטופש, יצטרך לשים דולר בצנצנת)- הוא מייצג כמובן את החתיך השרמנטי, קצת ג'ואי מחברים (גם איטלקי ניו יורקי)
ניק - בדיוק נפרד מחברה שלו (ששיחקה את המלצרית בפילדלפיה זורחת שאכתוב עליה בהמשך), ומתמודד לא מתמודד עם כאב הפרידה. ניק מייצג את הלב. את הרגישות. אין בו את הבטחון של שמידט ולא את הביצים של המאמן, אבל הוא מקסים, טוב לב וחכם.
ברגע של הכרעה גורלית שגויה, הבחורים מסכימים לקבל אותה כשותפה, ובמהירות (אולי יותר מדי במהירות) נוצרת ידידות אמיצה, קצת מפדחת, קצת מיוחדת עם הרבה לב ממש כמו ג'ס, בין הארבעה.
זוהי באמת קומדיה מוצלחת. לא אומרת שכל משפט בה מצחיק, אבל אז פאר אז קומדיות הולכות, זו ומשפחה מודרנית כרגע מובילות מבחינתי בשוק הצחוקים.
אחלה בדיחות, אחלה מצבים, אחלה אופי, לצפות ולצחוק.
מיד ללכת ולראות!
נותנת לזה 9 מתוך 10
זוהי סדרה חדשה (כרגע משודר בארה"ב פרק 6 או 7 של העונה הראשונה),
כריסטינה אפלגייט (הבלונדה האהובה והסתומה קלי מנשואים פלוס), נשואה לוויל ארנט (ג'ואב ממשפחה בהפרעה ואחוזת ווילד, ששודרה לא מזמן ב-יס) הם זוג צעיר בשנות השלושים פלוס לחייהם, נהנתנים, חמודים, אוהבים לשתות ולקלל, שלפתע בלי שום הכנה או בגרות מינמלית הופכים להורים לתינוקת חמודה שמלמדת אותם שיעורים על החיים אחרי הילד הראשון.
נכון, היו כבר קומדיות על וואי יש תינוק. זאת טובה יותר.
כריסטינה עובדת אצל אווה (מאיה רודולף מסטארדיי נייט לייב) שהיא רווקה אגוצנטרית ומפונקת (אפשר פשוט להגיד דיוה) מנחת טוק שואו יומי ידועה שלא מבינה כלום בתינוקות. הסדרה בעצם מתחילה אחרי שלכריסטינה נגמרת החופשת לידה והיא חוזרת לעבוד פול טיים, כשוויל נשאר בבית כעקר-בית לטפל בתינוקת.
סך הכל, בשביל קומדית מצבים, זו לא סדרה רעה. בעיקר להורים טריים, תרגישו הרבה הנהונים ו"וואלה, זה אשכרה ככה" מול המצבים בהם הגיבורים נתקלים מדי יום. למשל, עוברים לגור לידם שכנים ממש מגניבים, הם רוצים למצוא חן בעינהם, להדמות להם, זוג צעיר בלי ילדים עם פורשה שחורה, אבל כאשר השכנים מארגנים מסיבה, הרעש מפריע לתינוקת של וויל וכריסטינה לישון, וברגע של יאוש הם עושים את הנורא מכל, הדבר הכי נרדי ומרובע שאפשר ...ומתקשרים למשטרה. מהפחד שיגלו שהם אלו שהלשינו, הם מתפלחים למסיבה בנסיון אחרון להראות קול ושכאילו לא הם שהלשינו. ואז המשטרה מגיעה.
והערב רק נהיה גרוע מרגע לרגע.
ממש להתפקע מצחוק? לא יכולה להבטיח, אבל אני קצת קשה עם קומדיות. יש אנשים שמתים על איך פגשתי את אמך, או שני גברים וחצי, אלו סדרות שלא אכתוב עליהן כאן כי הן פשוט לא מעניינות אותי (למרות הצלחתן הניכרת בעולם) זו כן סדרה כייפית מבחינת קצב, שחקנים והכימיה בינהם. גורמת לך להרגיש צעיר פלוס, ולא משעממת למרות שגם לא מנצחת.
אני נותנת לה 7 מתוך 10
פה אני קצת יורה לעצמי ברגל. כי "שקרניות יפות וקטנות" זו סדרת בנות מאוד נמוכה, שאני בכל זאת צופה בה. גילטי פלז'ר, איף יו וויל.
מבוסס על סדרת ספרים של שרה שפרד לצעירים, זוהי סדרת מתח טיינאייג'רית חמודה, עם אנשים מאוד יפים, אולי יפים מדי. עכשיו משודרת בארה"ב העונה השניה.
ספנסר, האנה, אמילי ואריה הן תלמידות תיכון משגעות שבעבר היו חבורה מאוד מלוכדת תחת אגודלה הפאשיסטי של בחורה יפיפייה בשם אליסון, מלכת בית הספר המרושעת והמניפולטיבית.
אליסון נרצחת, אף אחד לא יודע מה קרה, והחברות מתפזרות ללא הנהגתה וגם לא הכי רוצות להתראות כי זה מזכיר להן דברים רעים.
קצת על הבנות:
ספנסר - בת למשפחת עשירים מחמירה ושיפוטית שמאוד חשוב להם המעמד וציונים גבוהים, דוחפים אותה להישגיות באופן אגרסיבי, והיא אכן הנשיאה-לעתיד שהם מצפים ממנה. חכמה, מבריקה, סטרייט-איי סטודנט. יש לה אחות גדולה שגם היתה מצטיינת אף יותר ממנה שמתארסת. הסוד הראשון של ספנסר, זה שהיא דלוקה על הארוס של אחותה.
האנה - (היא האהובה עליי, מה, מותר לי להגיד את זה נכון?) היא בחורה מתוקה ובאמת חביבה, שטחית במיוחד, חולת אופנה ועקבים ועגילים. היתה לה בעית משקל כשאליסון היתה בחיים, אבל עכשיו כוסית-על בלונדינית חמודה, שבגדול היא הכי תמימה שם אבל אבא שלה בגד ונטש את אמא שלה, ואמא שלה מתחילה לשתות ולשכב עם בחורים. הסוד הראשון של האנה זה שהיא שופ ליפטינג בגדים בקניון.
אמילי - אבא שלה בצבא, ומגיע פעם ב...אמא שלה בעיקר מטפלת בה, אני חושבת שהם ממוצא לטיני, אבל תתקנו אותי אם אני טועה, אמילי היא בנבחרת השחיה של בית הספר ו...גם לסבית. וכן, זה גם הסוד הראשון של אמילי.
אריה - וואו. טוב אריה היא אימפריה שלמה של סודות. השחרחורת המטר ואצבע המהממת הזו, שומרת בחובה הרבה. היא בת למרצה באוניברסיטה (האח של רוב לאו) ואמא מורה (פייפר ממכושפות) ויש לה אח קטן. היא מצאה את אבא שלה בוגד באמא שלה והוא אמר לה לשמור את זה בסוד מאמא שלה. אבל זה אפילו לא מגרד את כמות הסודות שיש לילדה הזו.
לכולן ביחד יש סוד ענק שמתגלה במהלך העונה הראשונה ומסביר למה הן מהססות עם הקטע של המשטרה.
לפתע פתאום, ביום בהיר אחד, הבנות מתחילות, כל אחת בזמנה, כל אחת אינדיבידואלי לקבל אס אמ אס (ממספר חסוי) שבייסיקלי אומר להן "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" או יותר נכון "אני יודע מה הסוד שלך" הוא חותם כ -
A
יעני אליסון, חברתן המנוחה. דברים שרק אליסון ידעה, דברים שצריך ממש לעקוב אחריהן כדי לגלות. איי מי שזה לא יהיה או תהיה, הוא אדם מרושע ומחפש צרות. מתחיל להפנות אותן אחת נגד השניה, מתחיל לעורר מהומות, בודק אותן, והכל בסחיטה של - או שתעשנה מה שאני אומר או שאגלה את סודכם. ממש משחקי "המסור", אבל לגיל נוער. איי שולט בהן ביד רמה, ומשחק איתן כמו מריונטות כאשר הן תקועות בין הפטיש לסדן. לא יכולות לגשת למשטרה ולא יכולות למצוא מי זה איי.
הסדרה הזו מאוד מתאימה לגיל 14. כל מי שרואה אותה אחרי הגיל הזה, כנראה לא יודה - אבל עשוי להנות. היכולות משחק בקאנטים, כמה שכולם יפים - ככה הם גרועים במשחק. הדיאלוגים מעלים גיחוך במקרה הטוב, אבל אין מה לומר, יש משהו במתח של איי ובקו העלילה שמשאיר אותנו במתח.
עכשיו עונה שניה בארה"ב
אפשר לנסות.
7 מתוך 10. (*כאן היה כתוב 5 מתוך 10, אני מצ'פרת כי זו סדרה כייפית להעביר את הזמן, ולא חלילה כי מישהי שם למדה לשחק)
המשרד זו סדרה פרי מוחו של ריקי ג'ארוויס, הקומיקאי/שדרן/שחקן/סופר ציני מוכשר ומבריק. מדובר על משרד רגיל, למכירת נייר הדפסה, עם שגרת יום מאוד רגילה, עם בוס שהוא אדם שחצן, די בור שוביניסט וגזען להפליא. הפה הגדול שלו מכניס אותו לאין ספור מצבים מביכים ומצחיקים. הסדרה המקורית הינה כשתיים שלוש עונות וכבר נגמרה לפני כמה שנים. אבל הגרסא האמריקנית עוד חיה ובועטת, אותה ג'ארוויס מפיק, וכעת משודרת העונה ה8!
מי שראה את גרסת המופת הבריטית ותוהה אם לראות את האמריקנית....
קצת על ההשוואה בין הבריטי לאמריקאי:
המשרד הבריטי היה אולי 3 עונות, והאמריקאי מתמשך ונמרח כמו מסטיק. שבע עונות ראשונות הבוס היה סטיב קארל (בתול בן ארבעים, והסרט הנורא הזה שהוא משחק את נוח והתיבה)
ואפילו לו נשבר, וכעת העונה השמינית בלעדיו. ההומור הבריטי הוא יותר מתוחכם. הוא כמו המטבח הבריטי, קצת תפל, קצת דורש מחשבה, מעודן אבל איכותי. ההומור האמריקאי הוא כמו הבורגרים שלהם, סיפוק מיידי לא משנה כמה לא בריא ודל ויטמינים. אני אסביר.
במשרד הבריטי יש בחור ששמו טים, הוא עובד שם, בחור מסכן, לא נאה במיוחד אבל לא מכוער, בן שלושים, גר עם אמא שלו ומאוהב בפקידת הקבלה השמנמונת דון (גם יופי מוטל בספק) אשר מאורסת לאיזה זבל לבן שעובד במחסן של החברה. הקשר בינהם כמעט ובלתי מובחן, הסדרה כולה שמשודרת כסדרת תעודה עם מצלמה ידנית, נותנת רמזים דקים שפתאום רואים אותם מחייכים באיזו פינה של המסך, והנה זה עובר. שום דבר בומבסטי. בשביל האמריקאים, הסיפור אהבה העדין טרגי בלתי נראה הזה, הוא מעודן מדי, עצוב מדי, דורש אינטיליגנציה.
קמו האמריקאים ועשו מייק אובר לטים. מייק אובר שאמריקה תוכל לאכול בכפית. שלא יהיה להם עצוב בקומדיה. טים החביב והפאתטי הפך לג'ים, חתיך על כוכב כדורסל אתלטי לשעבר, שגר בדירת רווקים מדהימה עם השותף שלו, דון המבויישת האפרורית והמפוחדת מהצל של עצמה הפכה לפאם, בחורה מהממת לכל הדעות, עם דרך התבטאות, חוש הומור וחיוך מנצח. היחסים בינהם מצולמים, עם קלוז אפ, הבעות, ואפילו מלל, ממש קומדיה רומנטית לעניים. משאירים מעט מאוד לדמיון הצופה.
למרות הכל, זה עדיין ריקי ג'ארוויס, זה עדין מצחיק, זה עדיין קצת הזוי
מי שלא ראה את הבריטי, יכול מאוד להנות מהאמריקאי. מי שכן ראה...טוב זה כמו אלה לידך בקולנוע שקראו את שר הטבעות ובאו לראות את הסרט. הם שילמו, הם חיכו בציפייה לסרט, הם יושבים לצדך בחושך ומפצחים פופקורן בהנאה. אבל במדרגות חירום, אחרי שהסרט נגמר, הם ממלמלים בינהם "אויש....זה כל כך לא כמו בספר!"
שוב, זוהי קומדיית מצבים מביכים בעיקר. הגרסא האמריקאית קצת גנבה מהקסם המשרדי האותנטי של הבריטי שממש הרגשתם שזה משרד לכל דבר. להחלטתכם.
בכל מקרה, יורז טרולי עדיין צופה באדיקות, אז אני נותנת לסדרה הזו 8 מתוך 10
מרלין היא סדרה בריטית שמספרת את עלילות מרלין הקוסם - ידידו של המלך ארתור, אבל כשהיו צעירים. משהו בסגנון סמולוויל הבריטי. בגלל שהיא בריטית, היא גם לא משתוללת על 30 פרקים כמעט לעונה כמו אמריקאים, אלא מצטנעת בכ10-12 פרקים, וכל עונה לוקחת שנה הפסקה. הסדרה החלה בשנת 2008, עכשיו אנחנו באמצע העונה הרביעית המשודרת.
קולין מורגן הוא מרלין הצעיר, קוסם ביישן מתחיל שעוד לא מודע לכוחות האדירים שלו, אשר מגיע לגור עם גאיוס, חבר משפחה מבוגר שישגיח עליו, בעיר הגדולה בקאמלוט. גאיוס הוא רופא המלך אות'ר (שהוא אבא של ארתור, אנתוני הד, הספרן החתיך מ"באפי" וגם מרגליים קרות) ודי מהר משיג למרלין, הגמלוני והפחדן עבודה בשירות הנסיך - הלא הוא ארתור. מרלין מתיידד עם משרתת נחמדה בארמון, גוונביר, או בקיצור גוון. הסיפור מסתבך כאשר אנו מגלים שהמלך אסר שימוש בקסמים בקאמלוט, ומוציא להורג כל מי שאפילו נחשד בשימוש בקסם. מרלין מתחיל לשמוע קול אשר לוחש לו בלילה (ג'ון הארט -סיפורי עמים) ומגלה דרקון אמיתי! מן האחרונים ששרדו, כלוא בצינוקו של המלך. הדרקון מספר לו שגורלו של מרלין קשור לעד בשל ארתור, ושניהם, הנסיך ארתור והשוליה מרלין המשקשק יוצאים להרפתקאות, מסעות,מלחמות, ותעלומות יחד כאשר כל הזמן הזה מרלין מציל את ארתור בעזרת קסם בלי שארתור יידע מזה.
יש משהו מאוד קליל באווירה של הסדרה הזו. קולין מורגן הוא בחור צעיר כחוש עם אוזניים בולטות ולסת מצחיקה, אך חיוך כובש וקשה שלא לאהוב אותו. הרבה נאמר לגבי היחסים על המסך בין ארתור למרלין. רבות נרמז על קטע הומוסקסואלי בין השורות למרות ששני השחקנים נשבעים שאין שום כוונה כזו. האפקטים, לא טובים. מבחינה הסטורית פולקלורית - עשו שם סלט שלם, הסדרה הזו מיועדת למי שאהב את סמולוויל, שגדל על הרקולס וזינה, סדרות מדע בדיוני סלאש אקשן עם הרבה הומור עצמי והומור בכלל.
זו סדרה שנוגעת ללב וגורמת לך לחייך.ובכלל, מי לא אוהב מבטא בריטי?
ממליצה בחום!! למרות האפקטים האיומים, העלילה הכמעט אבסורדית כי לדעתי המשחק המעולה של הקאסט גובר על כל זה.
נותנת לזה 9 מתוך 10.
גוסיפ גירל או כמו שתרגמו בארץ "אחת שיודעת" משודרת עכשיו בארה"ב בעונה החמישית.
זה סיפור על חבורת עשירים יפים ומפונקים שהם בסך הכל תיכוניסטים. לקדירה הקולחת של מזימות תככים ובלאגנים מגיעים אח ואחות בלי כסף. חבורת עשירים מפונקים בתיכון? אתם שואלים? אז זה בטח סגנון בברלי 90210
אז זהו שלא. בבברלי היינו תמימים, בבברלי היו בעיות נורמליות כמו...האם ברנדון יקח סמים, או האם ברנדה תתגנב מהבית ותלך למסיבה. גוסיפ גירל לוקח את זה ללבל אחר לגמרי. השם גוסיפ גירל מגיע מאתר שכותבת מישהי אנונימית שכינויה הוא גוסיפ גירל (נערת הרכילות), שמגלה עליהם סודות ושולחת לכולם עדכונים לסלולרי. אחרי כל פרק, עשוי להתעורר בכם חשק עז למקלחת טובה להתנקות מכל מסכת השקרים, ההתעללויות, הסודות והקונספירציות שרצות שם. זה כבר לא לט דונה מרטין גראדואייט, זה כבר יותר בנוסח...איך בלייר תעשה אאוטינג באסיפה של מכללות לכך שהאח של החברה הכי טובה שלה נמצא בגמילה אחרי נסיון התאבדות, ואיך ההיא שלא רק גנבה לאחרת את החבר, גורמת לו לחשוב שהיא בהריון ממנו. בקיצור, אופרת סבון שמשודרת בערב.
קצת על הדמויות?
בלייר וולדורף - בת לעורכת מגזין אופנה ידועה גרה באחוזה עם משרתת (פולניה או צ'כית, וואלה חמש עונות ועדיין לא הבנתי) מולכת בבית הספר, עם עדת גרופיות שעושות כל שיעלה על רוחה. היא מתעללת, תככנית, ולוקח כמה עונות טובות עד שמגלים באמת שיש לה לב פועם מתחת לכל המפלצתיות הזו.
סרינה ון דר וודסן - בלייק לייבלי(זאת שגנבה לבר רפאלי שלנו את ליאו, כבר סיבה לתיעוב). לא סובלת אותה. אין לי שום דבר טוב להגיד עליה. חיה עם אמא שלה לילי שנשואה כבר בפעם החמישית או השישית, בארמון משל עצמם, סרינה שדיגמנה בעבר, השתכרה בעבר, שכבה עם רוב הגברים בעבר, לקחה סמים היתה ממש נערת מסיבות פרועה ושטחית, עכשיו היא מתבגרת...לא קונה את זה. חברתה הטובה ביותר של בלייר.
צ'אק באס - יורשו היחיד של המליונר באס בעל מלון מאוד ידוע בניו יורק, אבא שלו מתחתן עם לילי, אמא של סרינה. צ'אק הוא הבאד בוי של הסדרה, בחורות, סמים, אלכוהול, נטיות אובדניות, וצורך רציני בכחכוך בגרון וטיפות עיניים, הוא סוג של נחש. התאבון שלו לתככנות מוצא בית חם אצל בלייר.
נייט ארצ'יבלד - האהוב עלי. בחור חמד, גם עשיר בצורה מדהימה, עם עיניים כחולות כובשות מאוד תמים מאוד מתוק, חמש עונות ועוד לא מצאתי דבר שעשה בזדון. פשוט להביא הביתה לאמא. אה, והוא הבויפרנד של האנקונדה הידועה בשמה - בלייר וולדורף. וחבר הכי טוב של צ'אק הנורא.
דן האמפרי וג'ני האמפרי - הברנדון וברנדה של שנות האלפיים. הגיעו בלי כלום לבית ספר שהכוחות ידועים בו. דן מתאהב בסרינה, ג'ני עושה בעיות, אבא שלהם זמר אייטיז לשעבר - רופוס, חמוד ומאוד מוסרי. אולי היחיד בעל המוסר בכל הסדרה הזו, למרות שגם לדן יש רגעים טובים.
בקיצור, הרבה אנשים יפים, הולכים להרבה מסיבות ונשפים ומתלבשים יפה ועושים בעיות רציניות אפילו שזה רק תיכון.
אם מדבר אליכם - שווה נסיון
נותנת לזה 7 מתוך 10 בגלל רגעי מתח טלויזיונים בלתי נשכחים שרק גוסיפ גירל יכולה להעניק.
בואו נחזור להתחלה. ב1692, היה מאורע היסטורי בארה"ב שנקרא ציד המכשפות בסיילם (מסצ'וסטס). בית המשפט המקומי בעיירה זו, הרשיע והוציא להורג בשישה חודשים 13 נשים ו6 גברים שכביכול עסקו במאגיה שחורה.
