יום שני, 2 בדצמבר 2013

טוויסטד - Twisted

לאחר הצלחת הסדרה "שקרניות קטנות ויפות", ודשדושה של אחותה הצולעת "משחק השקרים", רשת ABC Family ממשיכה באותו קו נוער-מסתורין עבור אותו קהל צעיר והורמונלי והפעם - טוויסטד.

דני דסאי, ג'ו ולייסי הם חבורת בי אף אף עוד מינקותם. בגיל 11, דני רוצח את דודתו (הסיבה אינה ידועה) ונשלח למוסד לעבריינים צעירים לחמש שנים הבאות, משאיר את חברותיו הטובות לייסי וג'ו בטראומת חייהן. לייסי מתמודדת על ידי התרחקות מכל דבר שהזכיר לה את דני, כולל ג'ו המסכנה, והופכת לתיכוניסטית פופולארית עם חבר ספורטאי וחברות לשופינג. ג'ו, לעומתה, נשרה די מוקדם מתחרות הפופולאריות, הפכה לתלמידה טובה אבל שקטה, מופנמת ומבודדת חברתית להוציא את פגישות ה"חרישה" לפני מבחנים עם חברה הטוב ללימודים, ריקו, שהוא עצמו עוף מוזר ומבודד.


כעת לאחר שהרצה את עונשו, חוזר דני לאותה עיירה ולאותם אנשים, יחד עם אמו (אביו נפטר בינתיים) ומנסה למצוא צ'אנס בין כל השיפוטיות ומלמולי השנאה הרוחשים סביבו בכל מקום. תחילה דני זוכה חזרה בחברותה ואמונה של ג'ו, לייסי לעומת זאת נשארת קצת מרוחקת ובדיוק כשנדמה שאולי יש לדני המסכן תקווה לחזור להשתלב, נרצחת נערה בביתה, באופן נוח ביותר, לאחר שאותה הנערה סימסה לדני שהיא יודעת למה הוא הרג את דודתו.

מלכת הכיתה, בת השריף וסוציופת


כמובן שנפתחת חקירה, אך כל אצבע במחוז פונה בהאשמה אל דני וזה הזמן אולי לציין שאבא של ג'ו, הבחורה היחידה בעולם שאולי כמעט מאמינה לו, הוא שריף העיירה הדולק בעקבותיו.


הסדרה מתרכזת בשתי זירות. האחת בתעלומת הרצח, שהיא מאוד נקיה ותמימה, תחשבו פחות דה קילינג ויותר...החמישיה הסודית. חוקר את התעלומה, השריף החביב והילדים מתגייסים לחקור בעצמם בדרכים מאוד ילדותיות ודי טיפשיות, מאוד סטייל "שקרניות" ו"משחק השקרים"רק עם משחק מעט יותר טוב, אבל בואו נאמר ששום אמי לא ממתין בקצה המנהרה עבור איש מהם. הזירה השניה היא בפן הפסיכולוגי של אם ובנה המנסים להשתקם בעיירה שפשוט מסרבת להניח להם. דווקא ההתמודדות וההתאקלמות מצויירים יפה פה, ואפילו מרגשים לעתים. את אמא של דני משחקת דניס ריצ'ארדס, למרות שבאמת, "משחקת" זו מילה כל כך גדולה...


התעלומה בנויה בדיוק כמו ב"שקרניות" ו-"משחק השקרים", כל הפרק משכנעים אותך שאיקס הוא הרוצח ורק בששים שניות הסיום, הופכים את הקערה על פיה. אבל אחרי רבי המכר של שרה שפרד (שאגב, הסדרה הזו דווקא לא מבוססת על ספריה, היא רק מחקה אותם), לא נפלתי מההלם. זה מותח, אין ספק. הייתי מתה לדעת למה דני רצח את דודתו. הוא אומר שרק הוא יודע את הסיבה ושלעולם לא יוכל לחלוק אותה עם איש, מה היא יכולה להיות? מתה לגלות, אבל בינתיים העלילה נופלת לכל גומחה קלישאתית תיכונית שבדרך. דני מנסה להתקבל לקבוצת הפוטבול, לייסי עושה מסיבת פיג'מות ויש הצגה בבית הספר שג'ו בתפקיד ראשי, דוחפים מנת יתר של תיכון ותשובות - אין.


לסיכום,


הסדרה קלילה וזורמת אבל לא מביאה איתה שום דבר חדש. מורגש זלזול רב בכל הקשור לבניית דמויות, דיאלוגים ואמינות בכדי שיוכלו להתמקד בתעלומה, שהיא משחק מסתורין חביב לכל היותר.
אם אתה בן נוער, או נער בלבך, אם צלחת את "שקרניות" למרות המשחק ואת "משחק השקרים" למרות העלילה, הסדרה הזו בשבילך!


ולכל השאר, אני חושבת שאוכל לסכם את הביקורת הזו במילה אחת. Don't


השבוע התחיל ב-יס.

ברוקלין תשע תשע, בני ערובה ושילד - Brooklyn nine-nine, Hostages & S.H.I.E.L.D

"זאת היא עונה כזאת חבוב, זה רק הסתיו, וזה עובר" המלצות על שלוש סדרות מבטיחות שיעבירו לכם את הסתיו בכייף. דרמת מתח, גיבורי קומיקס וקומדיה קלילה לקינוח.


נתחיל דווקא בקומדיה, כי אומרים תמיד לפתוח במשהו מצחיק.


ברוקלין תשע תשע היא קומדיית פשע חביבה בכיכובו של אנדי סאמברג מ"סאטרדיי נייט לייב".
העלילה דיי בנאלית, ג'ייק פראלטה הוא בלש מבריק, מצליח, אהוב על כולם, תמיד צעד אחד לפני כל המחלקה, בעל כמות אדירה של מעצרים והכל נעשה בצורה סאמברגית להפליא,  הווה אומר פאנקי מוזר מצחיק שכזה.
לצידו של סאמברג משחקת מליסה פיומרו (איימי סנטיאגו) השותפה החטובה שעדיין לא ממש נכנעת לקסמיו (?) של סאמברג, אבל יום יבוא...יום יבוא. בפרק הראשון, מגיע קפטן חדש, רציני עם אג'נדה לשנות את פני המקום, ולא מקבל את השטויות של פראלטה כמו קודמיו. קפטן ריי הולט (אנדרו בראואר - מ"האוס", בין השאר) מגיע כניגוד מוחלט לקלילות השטותניקית של פראלטה, וההתנגשויות הקטנות האלו מקשטות את המסך, ומוסיפות הרבה עניין וצבע לסדרה.

קלילה וכייפית


למה זה רע?
זה לא רע, אבל זו קומדיה, וקשה לעשות קומדיה טובה ובאמת קורעת, בעיקר לישראלי הממוצע וחמור הסבר לעומת האמריקאי האל או אל. זה גם קצת בנאלי וקצת מזכיר את הסדרה "סייק" (מבחינת - אני כוכב אני עילוי אבל ליצן ומעצבן את כולם בעודי פותר להם את המקרה מול העיניים), אבל אולי זה בעצם דבר טוב.


למה זה טוב?
כי זה אנדי סאמברג. וזה אומר המון. שחקן קומי אדיר שמגיע פעם בעשור, התזמון, ההבעות, פשוט נפלא, והסדרה סובבת אותו אז כנראה שהוא ירים אותה לרמה הקומית שלו, וגם זה, אומר המון. נכון שהעלילה בנאלית, אבל ההומור הוא מהסוג החדש, מהסוג שבודק גבולות, עד כמה ש FOX הקונפורמיסטית מוכנה לבדוק גבולות. הסדרה קלילה וכייפית, הרעים הם רעים, הטובים תמיד מנצחים, אין הייזנברג ואין אבו נזיר לפתל את העלילה, פשוט עשרים ושלוש דקות של פאן טהור.


ימי שלישי, FOX


בני ערובה


אם אמרנו שב"ברוקלין" יש מן הצפוי מראש, והטוב תמיד מנצח, הרי ש"בני ערובה", דרמת מתח מבית CBS, היא ההפך המוחלט. יוצרי הסדרה אלון ארניה, עמרי גבעון ורותם שמיר, יצרו את הסדרה הזו כגרסה לסדרה ישראלית (בעלת אותו השם?) אשר תחל שידוריה בערוץ 10 ב16.10. גאווה ישראלית, גאווה ישראלית, אבל למה הם מקבלים קודם?
קטנוניות בצד, הפרק הראשון מאוד מבטיח.
טוני קולט (חתונתה של מיוריאל, טרה) היא ד"ר אלן סנדרס, רופאה כירורגית מאוד נחשבת שעומדת לבצע ניתוח בנשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו. היא מתראיינת על כך לטלויזיה ונדמה שזהו אחד הרגעים היותר זוהרים בחייה של סנדרס, אם לשני בני נוער: מורגן, הבת השקטה וג'ייק, כוכב הלקרוס. סנדרס היא גם אשה אוהבת לבריאן (טייט דונובן), מנהל הלקוחות המצליח שעדיין מוצא זמן בלו"ז העמוס, לאמן את קבוצת בנו. וכל המשפחה המושלמת הזו גרה בבית מושלם עם כלב מושלם ועומדים לשבת לארוחת ערב משפחתית מושלמת בדיוק כאשר פולשים להם הביתה קבוצת רעולי פנים עם נשקים ומציעים לדוקטור הטובה הצעה שבאמת, לא כדאי לה לסרב לה, את סוכן ה-FBI האמביוולנטי משחק דילן מקדרמוט. המלצה שלי, אל תראו את הטריילר, אל תקראו על הסדרה לפני. יש שם סודות קטנים גדולים שמתגלים ונפרשים על כל שעל בעדינות ובתזמון מצוין, אלו עלולים להרמס על ידי קריאת שתי שורות ב-IMDB. .
?אז מי פה בעצם הבאד גיא

למה זה רע?
המבקרים לא עפו עליה, הדיאלוגים היום יומיים מעט שחוקים והמשחק הלא סופר-אמין של הבת, אבל אלו דברים שעוד עשויים להשתנות בהמשך.


למה זה טוב?
כי זה מותח. דילמות קורעות לב זה מעניין, התפוררות המשפחה המושלמת אל נגד עינינו. היפוך היוצרות, מי הטוב פה ומי הרע? דעתנו משתנה על כל פיסת מידע נוספת הניתנת לנו בקמצנות של מזון לדגים באקווריום קטן.


ימי שני, CBS


סוכני S.H.I.E.L.D, שיתוף פעולה בין ABC, מיוטנט אנמי (חברת ההפקה של ג'וס וידון - שכתב וביים את "הנוקמים")  ו-מארוול, מגיעה סדרה שנקודת התחלתה היא בעצם סיומו של הסרט "הנוקמים" ואיירון מן 3. אז מסתבר שהסוכן פיל קולסון עדיין חי, ואפילו משחק אותו, אותו השחקן - קלארק גרג, אשר מקים צוות מובחר של אנשי S.H.I.E.L.D -
(strategic homeland enforcement logistics division) אשר תפקידם למצוא עוד אנשים בעלי כוחות מיוחדים באשר הם, לבדוק אותם, לעקוב אחריהם ופחות או יותר להשאיר את האילוזיה של סדר והממשלה יודעת מה היא עושה. הצוות מורכב מ- מלינדה מיי (מינג נה וונג) - מומחית נשקים וטייסת בחסד.
גראנט וורד (ברט דאלטון), סוכן חשאי מומחה לחומרי נפץ ולא ממש מסתדר עם אנשים.
פיץ-סימונס - ה"קיו" של השילד, ג'מה סימונס וליאו פיץ הם המוח המדעי הצעיר והמבריק אבל הלא-סותם את הפה שאחראים לכל הגאדג'טים, חידושים, מחקר ובעצם כל דבר שמצדיק מעבדה.
אליהם מצטרפת בפיילוט - סקיי (קלואי בנט), שעד עתה פעלה לבדה כהאקרית מעולה ובכלל מוח חריף למדי, כנגד שילד אך היא מתחילה להבין שיש בחוץ דברים מפחידים יותר מהארגון המדובר, ומסתקרנת.
Marvel? check! Special effects? check! Gadgets? check! what's not to like?


למה זה רע?
המשחק של בנט די מעצבן, היא כמעט הורסת את קטע ההאקרית המגניבה עם כל האובר אקטינג, אבל רק כמעט.


למה זה טוב?
זה קומיקס. גיבורי על, כוחות מיוחדים, אנשים יפים, גאדג'טים, ג'וס וידון, אפקטים, מה יש לא לאהוב?


ימי שלישי, ABC



סיביר - Siberia


מה אם תוכנית הריאליטי “הישרדות” היתה עניין של הישרדות? המנצח היה באמת האחרון ששרד ונשאר בחיים?

סדרה חדשה מבית אן בי סי - "סיביר", עונה על תהייה זו. סדרת אימה, כאילו-ריאליטי, "פאונד פוטאג'" שכזה, סגנון "קלוברפילד", "פעילות על-טבעית" ו"פרוייקט המכשפה מבלייר" פוגשת את "הישרדות" בערבות סיביר האפלות והקטלניות.


הישרדות, אבל על אמת

"סיביר" עוסקת ב- 16 מתמודדים, משתתפי תוכנית ריאליטי ממוצעים, אשר מוטסים לערבות סיביר מלונדון, שם פוגש אותם המנחה, ג'ונתון - סוג של גיא זוארץ האוסטרלי, אשר מספר להם את מה שכבר שמענו וראינו עשרות פעמים רק...עם טוויסט קטן. הכנתם תיק, יאדה יאדה יאדה, לא תקבלו אותו, אתם נשארים פה בלי כלום, שני האחרונים שמגיעים למחנה מודחים מיידית, השורד האחרון יזכה בחצי מליון דולר, נראה אתכם מדליקים אש ובהצלחה.
המטרה - לשרוד עד סוף החורף. זו לא בקשה גדולה מדי, מה זה חורף בכלל ב...סיביר?!
בנוסף, המושבה בה הם יעבירו את זמנם, יאכלו ישנו ובאופן כללי יחיו (אולי) -  מוקפת ב- 500 מילין של יערות צפופים ומנותקת כמעט מכל דרך יבשתית, כך שניתן להגיע לשם רק במסוק. המושבה היתה בעבר נקודת מפגש של סוחרי פרוות, אשר היו מגיעים לשם בכדי...לסחור, כנראה.
אז מה הטוויסט, אתם ודאי שואלים.

יום אחד ב-1908, נעלמו כל 14 תושבי המושבה באופן פתאומי, כשהאוכל עדיין מתבשל בקדירה. עד היום לא נמצאו עקבותיהם. לכאן שולחים את מסכני הריאליטי שלנו והם אכן מסכנים.
ג'ונתון פונה למצלמה ומסביר במבט מצועף וגבות מודאגות שבתוכנית הזאת אין משחקים, אין הדחות ואין חוקים. מי שעוזב, זה רק מי שמוותר ומבקש לעזוב. הו, ג'ונתון, התמימות.




כבר במירוץ למושבה (שתי בקתות עץ קטנות), מתחילים להכיר קצת יותר את המועמדים. את הטיפוסים אנחנו מכירים היטב, אלו תמיד אותן תבניות, על זה בונים יוצרי התוכנית, לחפור עמוק לאותו חלקיק קטן במוח שראה ריאליטי, שאוהב ריאליטי אשר יגרום לנו להאמין שזה לא מבויים. אולי באמת אין תסריט ואלו לא שחקנים, מחשבה אשר תעצים את חווית הצפייה.
למשל ג'וני מדרום קרולינה הוא הטיפוס האגואיסט, התחרותי, זה שבא כדי לזכות לא משנה מה.
אסתר היא דוגמנית אוסטרלית, שהגיעה עם אטיטיוד ודרכים לא תמיד נקיות להגיע אל הסוף.
סבינה היא חיילת מחיפה בישראל, ריספט! או שבעצם לא כל כך לפי הצצה ראשונה.
וטומי שהוא פשוט נשמה טובה, פעיל חברתית מבוסטון. בחור זהב. אם זו היתה השרדות הישראלית הייתם קוראים לו "ראוי".

ביקורת

הטוב - באופן מפתיע, יש הרבה טוב.
במקרה הריאליטי, החיקוי עולה על המקור. צופי ריאליטי ודאי יזדהו עם תחושת הריקנות והתהיה האם באמת בזבזתי עכשיו שעתיים מחיי בשביל לצפות בויכוח בנושא מי יבשל את האורז?
אז כאן שומרים על תחושת הריאליטי, אבל לא בהגזמה. לא כל דבר נאמר כדי לקדם את העלילה כמו בתסריטי סדרות "רגילים", אבל גם לא דשים בטפל כמו בריאליטי אמיתי אשר גוורם לרצות לעקור את העיניים ממקומן.

השחקנים הם די אנונימיים ורבים מהם משחקים דמות בשמם שלהם, שזה גם נחמד וגם מוסיף לאמינות.
בכלל אמינות היא קטע מרכזי כאן. אולי זה בגלל שאמריקאים בריאליטי גם ככה משוחקים להפליא שאין שום הבדל, אולי זה מפני שכל משתתף ריאליטי בכל מקום בעולם אומר תמיד תמיד את אותם הדברים המעייפים והנדושים, כי מי לא מכיר את "אני באתי כדי לנצח", ומאותו מאגר שואבים היוצרים שזה שוב, מוסיף לאמינות.
מבחינת האימה, לא היתה המון אימה בפרק הראשון, אבל ממה שהראו לנו, לא רע בכלל. מינורי, אמין, תגובות אמיתיות, יש עתיד.
בכלל, זוהי יוזמה ברוכה - פאונד פוטאג' הוא ז'אנר נפלא שהחל לצבור תאוצה רק בשנים האחרונות, החל ב"פרויקט המכשפה מבלייר", דרך "פעילות על טבעית" וכלה ב"קלוברפילד".

הרע-

NBC עושה את אותה הטעות שהיא תמיד עושה, שיבוץ גרוע. והפעם מול מתחת לכיפה השקופה.
מול 11.5 מליון הצופים של הכיפה, "סיביר" נאלצה להסתפק ב-3 מליון צופים בלבד.
קצת אתפלא אם יחדשו לעונה שניה.

צריך לאהוב ריאליטי בשביל להנות מהסדרה הזו. אם אתה מגלגל עיניים באח הגדול וקובר פנים בידיים מול המירוץ למליון, יהיה קשה לצלוח את "סיביר". זה ירגיש טרחני לעתים ונו כבר איפה הדם.


בגדול, חמוד מאד. לא איכות בשמיים אבל לא צריך סטייק כל יום, לפעמים בא גם פרגית. התחילה כסדרה קלילה, זורמת ומעניינת. נקווה שתמשיך כך.

יום שישי, 5 ביולי 2013

Hemlock Grove - המלוק גרוב

המלוק גרוב - תיכון של אנשי זאב, ערפדים, מפלצות ומלאכים

המלוק גרוב היא סדרת מתח-פנטזיה מבית נטפליקס, המבוססת על הספר (הראשון בסדרה?) תחת אותו השם מאת בריאן מקגריבי.


כי להיות טינאייג'ר זה לא קשה מספיק... מדי שלישי, ב- 22:00, yes Oh

 הסיפור מתחיל בעיירה הבדיונית והמנומנמת המלוק גרוב הממוקמת אי שם בפנסילבניה, כאשר אנו פוגשים את רומן גודפרי (ביל סקארסגארד), נצר למשפחה מאוד חשובה בעיירה, תיכוניסט מבודד וגותי הנהנה ממראה דם, סקס, סמים והרס עצמי, כמו גם מבת דודתו ליטא, אולי אפילו קצת-יותר-מדי. לרומן יחסים משונים עם אמו, אותה מגלמת פמקה ג'נסן היפה מאקס מן, הרבה מניפולציות ומשחקי כוחות ביחסים האלו, ובכלל אמא גודפרי נוהגת לשלוט בכל הסובב אותה, כולל ילדיה.
את לבו הרחום והטוב של רומן ניתן לראות דרך יחסו החם ואהבתו הרבה לאחותו הקטנה שלי (ניקול בויוין), ההולכת לאותו התיכון יחד עם אחיה, אף היא לא בדיוק דוגמא לתיכוניסטית ממוצעת.
בשלב הזה, מגיע פיטר רומאנק (לאנדון ליבוירון, טרה נובה) - נער צועני שרמנטי, יחד עם אמו להתגורר בקראוון חבוט באמצע שומקום די מוזנח, פיטר מגיע עם זיק של ציניות, אדישות מגניבה והרבה מאוד ידע, ידע שהוא לא ממהר לחלוק, מורשת של אלפי שנים, סיפורים, סודות ותגליות שעברו מדור לדור. פיטר אומר לאמו שהוא חושב שרומן הוא יופיר (Upyr) כלומר ערפד, כאשר על פיטר עצמו נרמז די מהר כי הוא בעצם איש-זאב.
עכשיו לנושא אחר לגמרי - באותו הלילה נרצחת נערה בעיירה, לפי הנראה לעין בותרה כמו טרף, בנוסף, הסימנים שעל גופה פוסלים את האפשרות שהרוצח יהיה בן אנוש.


רעיונות, מישהו?




הבעייתיות בה נתקלת סדרה כזו, בראש ובראשונה - הצפה בשוק. כעת הגיע תורה של נטפליקס לנסות להכות בברזל בעודו חם, רק שמרוב מכות ממקומות אחרים, בין דם אמיתי, דמדומים, יומני הערפד וכו' -  כבר בקושי נשאר ברזל להכות בו.
זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות חלילה, מה שכן - חשוב להיות טוב. ממש טוב, מעל כולם טוב - שונה מאחרים, מיוחד ואיכותי.
בעיה נוספת היא המבקרים האמריקאים, אשר ברובם קטלו את הפיילוט. מבקר "וראייטי" טען שהסדרה לא מיוחדת, לא נבדלת מהאחרות ונועדה, גג, למעריצי הז'אנר. ב"טלגרף" התבדחו שבטח אפילו לסופר עצמו, שעזר ליצור את הסדרה, אין מושג לאן העלילה חותרת. "סאן פרנסיסקו כרוניקל" פשוט עלב במשחקה של פמקה ג'נסן וקרא לו "איום ונורא".
פמקה באמת משחקת קצת מוזר, הרבה אובר אקטינג ובנוסף היא גם אימצה מן מבטא משונה. בראיון לקרייב אונליין היא נשאלת אם (ומדוע?) היא עושה בסדרה מבטא בריטי, והיא עונה שניסתה להשמע כמו הכוכבות של שנות השלושים. נו שוין (במבטא בריטי-כוכבי).


הרע
בגדול המשחק לא מעולה, להוציא את לאנדון ליבוירון ודוגרי סקוט (המשחק את נורמן גודפרי, דוד של רומן) ששניהם גם אמינים ואפילו מתחבבים על הצופה די מהר. העלילה זורמת לאיטה, ולא חסרים קטעי גלגול עיניים למי שקצת מכיר ואוהב אימה. גם כאן, דחסו הכל מכל: מפלצות, ערפדים, אנשי זאב ומה לא. חלק מהדיאולוגים מאד משונים, בעיקר בין דמויות המשנה. פאוזות ארוכות שנועדו להדגיש את הנאמר, גורמות לכל הסיטואציה להראות מעושה ובאובר אקטינג.


הטוב
האוירה נפלאה. אותה אוירה מיוחדת, שונה, מצמררת, פלורסנט-מהבהבים-במסדרון-בית הספר, טירה עתיקה מול קראוון תקוע, משהו פוסט אפוקליפטי, סטייל דוני דארקו אבל בסיקסטיז. מאוד השקיעו באוירה, במוזיקה ובאפקטים (למי ששרד את הפיילוט והמשיך).
הידידות הקסומה הנרקמת בין רומן ופיטר, הפגיעות והבלבול הטינאייג'רי שמפציעים מדי פעם בין כל הסמים, אלכוהול, סקס, הפיכה למפלצות וכו'. בניית הדמויות נעשית לאט אבל בצורה מעניינת וטובה.


לסיכום,
לא רע ולא טוב. ונילי. זה לא דם אמיתי ולא יומני הערפד, אין כל שניה דם וניבים או פרווה מוכתמת, הפנטזיה מתקיימת לצד העלילה, מתלווה לצד הדמויות, היא תמיד שם, בין הצללים, שזורה יפה באירועים אבל לא תופסת פוקוס כל הזמן - שזה מצויין, מצד שני, יש לצלוח הרבה דיאלוגים משונים ושחקני תאטרון שנה שניה כדי להגיע לבשר.
ממליצה בחום להגיע לסוף הפרק השני לפני שמרימים ידיים.





יום חמישי, 27 ביוני 2013

חניבעל - Hannibal

חניבעל ב-יס, פרק ראשון שודר ב- 20/6. הסדרה מספרת על חניבעל לקטר, הדמות הבדיונית הנודעת לשמצה מ"שתיקת הכבשים", הפסיכיאטר. הרוצח סדרתי. הקניבל. הפעם בלי הופקינס, בלי קלאריס ובלי הכבשים. מה אתם אומרים, יצליח להם?



חניבעל לקטר הינו דמות בדיונית בספרי האימה של הסופר והתסריטאי תומאס האריס.  פסיכיאטר מבריק שהוא גם רוצח סדרתי הנהנה לאכול את איבריהם הפנימיים של קורבנותיו. רובנו מכירים את ד"ר לקטר בעיקר דרך גילומו של אנתוני הופקינס הכריזמטי בעל מבטו התכול והמקפיא בסרט "שתיקת הכבשים" שיצא לאקרנים ב1991, עם הכבד והקיאנטי המצוין וקלאריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר האגדית) שעדיין שומעת אותן צורחות בלילה "נכון קלאריס?" אז אחרי "שתיקת הכבשים" שקצר כמה אוסקרים על הדרך, הרבה מעריצים וכמה משפטים קליטים, יצא ב-2001 סרט ההמשך "חניבעל" של רידלי סקוט עם ג'וליאן מור, ב- 2002 יצא עיבוד שני לספר "דרקון אדום" עם אדוארד נורטון בתור וויל גרהאם (העיבוד הראשון היה ב- 86'  - לא בדיוק נחל הצלחה גדולה בקופות) וב- 2007 יצא "חניבעל - מקור הרוע" שעסק באיך בעצם לקטר התחיל. והגענו ל- 2013, לרשת NBC ולעיבודו של הספר "דרקון אדום" לסדרה טלויזיונית בשם "חניבעל".



יש בי פינה חמה בלב ליוצר הסדרה, בריאן פולר, עוד מלפני כעשור כאשר יצר את הסדרה "מתים במשרה חלקית", סדרה שמתה לאחר עונה אחת אבל הצטיינה והבריקה בחייה הקצרצרים. פולר גם כתב לעונה הראשונה של "גיבורים", שהיתה לדעת רבים מן הצופים העונה הטובה ביותר, בקיצור יש על מי לסמוך אז החלטתי לבדוק הכצעקתה או כרציחתה או כאכילת איבריה הפנימיים עם יין טוב.


וויל גרהאם (יו דאנסי) הוא פרופיילר של ה- FBI ואפילו ממש מצטיין בזה, זאת בזכות יכולתו הבלתי רגילה להזדהות עם רוצחים חולי נפש, סוציופתים עד רמת דיוק מדהימה של יודע מה הרוצח אכל ומה לבש והכי חשוב - למה, איפה מי ואיך רצח. כפי שניתן לדמיין, זו עבודה קשה ומתישה והתפקיד דרש קצת יותר מדי מגרהאם שגם ככה על גבול המופרע וסובל מסיוטי לילה, יום ומה שבינהם. אז וויל הולך להרצות באקדמיה של ה- FBI כמובן בתחום הפרופיילר..יות? וככה יעזבו אותו ואת השריטה שלו בשקט. אבל הס. הבט. מי זה מתקרב שם? זהו ג'ק קרופורד, סוכן ה-FBI (לורנס פישבורן, איי.קיי.איי "גלולה אדומה או כחולה?") וכמו בכל פיילוט פשע בעולם - הוא חייב אך ורק את גרהאם. גרהאם היחיד שיצליח לפתור את התיק, ימצא את הרוצח הסדרתי, אמריקה אבודה בלעדיו, אין כמו גרהאם, גרהאם שולתת!
אז גרהאם לא רוצה אבל מסכים ובעודו עובד על פיצוח הקייס, הסוכן קרופורד מביא לוויל עזר כנגדו. פסיכיאטר. רוצח סדרתי. קניבל. אולי אתם מכירים את השם. ד"ר חניבעל לקטר. את לקטר מגלם מאדס מיקלסן, שחקן דני שזכור לנו בעיקר כאיש הרע מג'יימס בונד בסרט "קזינו רויאל", ואז הם נפגשים. וויל גרהאם VS חניבעל לקטר. סייקו לסייקו.
וזאת בעצם ההתחלה.

יש לסדרה הזו כמה אישיוז עוד טרם התחילה. דבר ראשון, הטיימינג המשונה של NBC בהצגת סדרת סוכן FBI רודף אחר רוצח סדרתי, כאשר רשת FOX מנגד כבר חידשה עונה שניה לסדרה The Following, שלושה ניחושים במה זו עוסקת...
דבר שני, אתם לא "סתם" מעבדים ספר לסדרה. אתם מעבדים את חניבעל לקטר, שכל כך מזוהה וחקוק אצלנו בראש כאנתוני הופקינס.
אנשים מצפים לרמה מסויימת. אנשים ראו את הסרטים, ובאמת הביקורות הקוטלות בארה"ב לא איחרו להגיע. בוסטון גלוב קרא לסדרה "קריפית ורייקנית", לאס וגאס וויקלי "מעייפת ואיטית" וכתב הניו יורק טיימז הוסיף *"יומרנית" וגם רמז שהייתם צריכים להביא את הופקינס.
אני מודה. אהבתי.
כן, אולי היא קצת יומרנית, אבל מותר לה. היא נשענת על ספר רב מכר, סדרת סרטים מצליחה, דמות שכולם מכירים ואוהבים לשנוא, אז שתתיימר קצת, למה לא?
המשחק - תענוג. דאנסי משחק תפקיד לא קל, ומעביר את תחושות הדיסוננס והקושי החברתי שלו מאוד חלק, יפה ואמין. מיקלסן מעניין אפילו מבחינת חזות וכמובן דרך המשחק, יש בו משהו שמעביר את תחושת ה- "לא בטוחה מה הקטע שלך אבל לא הייתי מתקרבת" או כמו שאני מכנה את זה, ה- WTF Vibe.

הסיפור עצמו, התעלומות, הרוצחים הסדרתיים...זה תחום שכל כך נטחן כבר בכל סדרה אמריקאית אפשרית, עניין הרוצחים הסדרתיים שפשוט כל כך מתים להתפס שחשוב להם להשאיר רמז עוקב בכל זירת רצח ואם השוטרים עדיין סתומים מדי כדי לתפוס אותם אז הם מתחילים לשלוח מכתבים לתחנה או תמונות או פאזל שאם מחברים ייתן כתובת ובעצם עושים כל דבר מלבד להכנס כפות לתחנה ולומר מיהו, ואז הגיבורים בכחול תופסים אותו ו"הו הו הא הא איזו גאונות, איך פיצחתם את המקרה!" וזה נורא חוזר על עצמו. קשה להפתיע אותנו עם סיפורי רוצחים סדרתיים, כבר ראינו הכל. מצד שני לא תמיד צריך ממש לחדש, מספיקה זוית אחרת, דרך סיפור שונה. בואו נגיד שפה זה נסבל פלוס.

קטעי החלומות/מחשבות של גרהאם עשויים בצורה מעניינת. קצת שונה. אפילו מגניבה.

זו סדרה שבא לראות עוד. אולי היא איטית אבל הסודות הכי טובים נגלים לאט.

ב- יס או החל מה- 20.6



הויקינגים - Vikings

בין הסדרות החדשות שיס מגישה לנו לקיץ שכבר כאן, ישנה סדרה קנדית-אירית חדשה הנקראית "הויקינגים".
עונה ראשונה כבר הסתיימה בחו"ל וכבר חתמו על עונה שניה.

נשאלת השאלה, כדאי או לא כדאי?

נתחיל בעלילה. הסיפור עוסק בויקינג ראגנאר המסוקס והקשוח (אותו מגלם טראויס פימל, שחקן ודוגמן עבר אוסטרלי)בתקופת ימי הביניים בסקנדינביה. ראגנאר חי חיים פשוטים באיזה חור נטוש עם בנו הקטן ואשתו היפה והאמיצה (קת'רין ויניק, שחקנית קנדית). הוא עובד בעבור שליט הכפר, הארלדסון (גבריאל ברן) שהוא לא בדיוק שליט נאור או ממש ישר, לפחות במבט ראשון, ראגנאר עובד עבורו יחד עם אחיו רולו (קלייב סטנדן, "קאמלוט", "רובין הוד") בלחקור ולבזוז בגבולות השכנים, אנגליה וצרפת. הוא אפילו מאוד טוב בזה. אבל לראגנאר יש חלום.
חלום לחקור את המערב. (מודה, אצלי במפה זה אומר סתם להתקע בגרינלנד, שהיא הדנה מה"אח הגדול" של היבשות. מדכאת, קרה ומשעממת ברמות) אבל לא! מסתבר שמדובר בחלק הצפוני של אנגליה. לא שואלת שאלות. חזרה לחלום הראגנארוטי, במילותיהם של הפט שופ בויז - לך מערבה! כדי להגשים חלום שכזה, צריך אומץ, צריך ביצים, צריך...אוניה, וצריך רשות. רשות מהשליט הדגול הארלדסון שמעולם לא הפליג מערבה ולא מתכוון להתחיל עכשיו בכדי לעקוב אחר גחמותיו של איזה בוזז משועמם.


ראגנאר - האיש והחלום
את השאר אני אשאיר לכם לגלות לבד, אני כן אספר לכם שהיוצר הוא מייקל הירסט, אותו אחד שיצר את "שושלת טיודור" מה שמבטיח לנו גם הפעם סדרה אפית, עמוסת סקס, אלימות, דרמה, סקס אמרתי?

הרע: הסדרה היא פשוטה. אין פה יותר מדי שטיקים ומורגש כבר מהפרק הראשון שוואט יו סי איז וואט יו גט, אפשר להבין מה הולך לקרות הרבה לפני שזה קורה, הדיאלוגים לא נשמעים ריאליסטים והמבטאים מזעזעים. או שהשחקנים לא שומעים את עצמם בגלל הלוקיישנים הרועשים באירלנד, או שזה להוסיף קמצוץ הומור בסדרה רצינית שכזו. סלט הניבים, בין האוסטרלי לקנדית לבריטים והאמריקאי, נראה כי לאף אחד שם אין מושג ירוק איך נשמעים סקנדינבים אז הם פשוט יורים בחשיכה. למיטיבי הקשב, ניתן לזהות שם בין המבטאים, רוסי, גרמני, פולני ומשהו ממאדים, אה והכל באותה המשפחה. גם בעולם הצילום יש קצת מקום לשיפור. ברור שהקלוז-אפים האלו על פני הדמויות, נועדו להגביר את אפקט הדרמה, אבל זה כבר כמעט מוגזם ומעט מריח כמו חובבי הזום אין של הסדרה סמולוויל, מנוחתה עדן.

הטוב: זה כייף. זה אסקפיזם במיטבו. מה יכול להיות יותר רחוק מאשר ויקינגים קשוחים והחרבות שלהם, הפרוות, סירות העץ החמודות וספלי הבירה העבותים? משחק טוב (סך הכל, בהתעלמות בוטה מהמבטא), נעימות רקע, תפאורה ותלבושות שמושכים אותך פנימה. עוד נקודה לזכות, קתרין ויניק (זוכרים? הלוחמת האמיצה שמשחקת את אישתו) יש בה משהו. היא מעניינת. וכמובן גבריאל ברן שזו סיבה מספיק טובה אז בואו, כן.

אני ממליצה. נו, גם ככה עונת משחקי הכס הסתיימה.