טוויסטד - Twisted

לאחר הצלחת הסדרה "שקרניות קטנות ויפות", ודשדושה של אחותה הצולעת "משחק השקרים", רשת ABC Family ממשיכה באותו קו נוער-מסתורין עבור אותו קהל צעיר והורמונלי והפעם - טוויסטד.

דני דסאי, ג'ו ולייסי הם חבורת בי אף אף עוד מינקותם. בגיל 11, דני רוצח את דודתו (הסיבה אינה ידועה) ונשלח למוסד לעבריינים צעירים לחמש שנים הבאות, משאיר את חברותיו הטובות לייסי וג'ו בטראומת חייהן. לייסי מתמודדת על ידי התרחקות מכל דבר שהזכיר לה את דני, כולל ג'ו המסכנה, והופכת לתיכוניסטית פופולארית עם חבר ספורטאי וחברות לשופינג. ג'ו, לעומתה, נשרה די מוקדם מתחרות הפופולאריות, הפכה לתלמידה טובה אבל שקטה, מופנמת ומבודדת חברתית להוציא את פגישות ה"חרישה" לפני מבחנים עם חברה הטוב ללימודים, ריקו, שהוא עצמו עוף מוזר ומבודד.

כעת לאחר שהרצה את עונשו, חוזר דני לאותה עיירה ולאותם אנשים, יחד עם אמו (אביו נפטר בינתיים) ומנסה למצוא צ'אנס בין כל השיפוטיות ומלמולי השנאה הרוחשים סביבו בכל מקום. תחילה דני זוכה חזרה בחברותה ואמונה של ג'ו, לייסי לעומת זאת נשארת קצת מרוחקת ובדיוק כשנדמה שאולי יש לדני המסכן תקווה לחזור להשתלב, נרצחת נערה בביתה, באופן נוח ביותר, לאחר שאותה הנערה סימסה לדני שהיא יודעת למה הוא הרג את דודתו.

מלכת הכיתה, בת השריף וסוציופת

כמובן שנפתחת חקירה, אך כל אצבע במחוז פונה בהאשמה אל דני וזה הזמן אולי לציין שאבא של ג'ו, הבחורה היחידה בעולם שאולי כמעט מאמינה לו, הוא שריף העיירה הדולק בעקבותיו.

הסדרה מתרכזת בשתי זירות. האחת בתעלומת הרצח, שהיא מאוד נקיה ותמימה, תחשבו פחות דה קילינג ויותר...החמישיה הסודית. חוקר את התעלומה, השריף החביב והילדים מתגייסים לחקור בעצמם בדרכים מאוד ילדותיות ודי טיפשיות, מאוד סטייל "שקרניות" ו"משחק השקרים"רק עם משחק מעט יותר טוב, אבל בואו נאמר ששום אמי לא ממתין בקצה המנהרה עבור איש מהם. הזירה השניה היא בפן הפסיכולוגי של אם ובנה המנסים להשתקם בעיירה שפשוט מסרבת להניח להם. דווקא ההתמודדות וההתאקלמות מצויירים יפה פה, ואפילו מרגשים לעתים. את אמא של דני משחקת דניס ריצ'ארדס, למרות שבאמת, "משחקת" זו מילה כל כך גדולה...

התעלומה בנויה בדיוק כמו ב"שקרניות" ו-"משחק השקרים", כל הפרק משכנעים אותך שאיקס הוא הרוצח ורק בששים שניות הסיום, הופכים את הקערה על פיה. אבל אחרי רבי המכר של שרה שפרד (שאגב, הסדרה הזו דווקא לא מבוססת על ספריה, היא רק מחקה אותם), לא נפלתי מההלם. זה מותח, אין ספק. הייתי מתה לדעת למה דני רצח את דודתו. הוא אומר שרק הוא יודע את הסיבה ושלעולם לא יוכל לחלוק אותה עם איש, מה היא יכולה להיות? מתה לגלות, אבל בינתיים העלילה נופלת לכל גומחה קלישאתית תיכונית שבדרך. דני מנסה להתקבל לקבוצת הפוטבול, לייסי עושה מסיבת פיג'מות ויש הצגה בבית הספר שג'ו בתפקיד ראשי, דוחפים מנת יתר של תיכון ותשובות - אין.

לסיכום,

הסדרה קלילה וזורמת אבל לא מביאה איתה שום דבר חדש. מורגש זלזול רב בכל הקשור לבניית דמויות, דיאלוגים ואמינות בכדי שיוכלו להתמקד בתעלומה, שהיא משחק מסתורין חביב לכל היותר.

אם אתה בן נוער, או נער בלבך, אם צלחת את "שקרניות" למרות המשחק ואת "משחק השקרים" למרות העלילה, הסדרה הזו בשבילך!

ולכל השאר, אני חושבת שאוכל לסכם את הביקורת הזו במילה אחת. Don't

השבוע התחיל ב-יס.

ברוקלין תשע תשע, בני ערובה ושילד - Brooklyn nine-nine, Hostages & S.H.I.E.L.D

"זאת היא עונה כזאת חבוב, זה רק הסתיו, וזה עובר" המלצות על שלוש סדרות מבטיחות שיעבירו לכם את הסתיו בכייף. דרמת מתח, גיבורי קומיקס וקומדיה קלילה לקינוח.

נתחיל דווקא בקומדיה, כי אומרים תמיד לפתוח במשהו מצחיק.

ברוקלין תשע תשע היא קומדיית פשע חביבה בכיכובו של אנדי סאמברג מ"סאטרדיי נייט לייב".

העלילה דיי בנאלית, ג'ייק פראלטה הוא בלש מבריק, מצליח, אהוב על כולם, תמיד צעד אחד לפני כל המחלקה, בעל כמות אדירה של מעצרים והכל נעשה בצורה סאמברגית להפליא,  הווה אומר פאנקי מוזר מצחיק שכזה.

לצידו של סאמברג משחקת מליסה פיומרו (איימי סנטיאגו) השותפה החטובה שעדיין לא ממש נכנעת לקסמיו (?) של סאמברג, אבל יום יבוא...יום יבוא. בפרק הראשון, מגיע קפטן חדש, רציני עם אג'נדה לשנות את פני המקום, ולא מקבל את השטויות של פראלטה כמו קודמיו. קפטן ריי הולט (אנדרו בראואר - מ"האוס", בין השאר) מגיע כניגוד מוחלט לקלילות השטותניקית של פראלטה, וההתנגשויות הקטנות האלו מקשטות את המסך, ומוסיפות הרבה עניין וצבע לסדרה.

קלילה וכייפית

למה זה רע?

זה לא רע, אבל זו קומדיה, וקשה לעשות קומדיה טובה ובאמת קורעת, בעיקר לישראלי הממוצע וחמור הסבר לעומת האמריקאי האל או אל. זה גם קצת בנאלי וקצת מזכיר את הסדרה "סייק" (מבחינת - אני כוכב אני עילוי אבל ליצן ומעצבן את כולם בעודי פותר להם את המקרה מול העיניים), אבל אולי זה בעצם דבר טוב.

למה זה טוב?

כי זה אנדי סאמברג. וזה אומר המון. שחקן קומי אדיר שמגיע פעם בעשור, התזמון, ההבעות, פשוט נפלא, והסדרה סובבת אותו אז כנראה שהוא ירים אותה לרמה הקומית שלו, וגם זה, אומר המון. נכון שהעלילה בנאלית, אבל ההומור הוא מהסוג החדש, מהסוג שבודק גבולות, עד כמה ש FOX הקונפורמיסטית מוכנה לבדוק גבולות. הסדרה קלילה וכייפית, הרעים הם רעים, הטובים תמיד מנצחים, אין הייזנברג ואין אבו נזיר לפתל את העלילה, פשוט עשרים ושלוש דקות של פאן טהור.

ימי שלישי, FOX

בני ערובה

אם אמרנו שב"ברוקלין" יש מן הצפוי מראש, והטוב תמיד מנצח, הרי ש"בני ערובה", דרמת מתח מבית CBS, היא ההפך המוחלט. יוצרי הסדרה אלון ארניה, עמרי גבעון ורותם שמיר, יצרו את הסדרה הזו כגרסה לסדרה ישראלית (בעלת אותו השם?) אשר תחל שידוריה בערוץ 10 ב16.10. גאווה ישראלית, גאווה ישראלית, אבל למה הם מקבלים קודם?

קטנוניות בצד, הפרק הראשון מאוד מבטיח.

טוני קולט (חתונתה של מיוריאל, טרה) היא ד"ר אלן סנדרס, רופאה כירורגית מאוד נחשבת שעומדת לבצע ניתוח בנשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו. היא מתראיינת על כך לטלויזיה ונדמה שזהו אחד הרגעים היותר זוהרים בחייה של סנדרס, אם לשני בני נוער: מורגן, הבת השקטה וג'ייק, כוכב הלקרוס. סנדרס היא גם אשה אוהבת לבריאן (טייט דונובן), מנהל הלקוחות המצליח שעדיין מוצא זמן בלו"ז העמוס, לאמן את קבוצת בנו. וכל המשפחה המושלמת הזו גרה בבית מושלם עם כלב מושלם ועומדים לשבת לארוחת ערב משפחתית מושלמת בדיוק כאשר פולשים להם הביתה קבוצת רעולי פנים עם נשקים ומציעים לדוקטור הטובה הצעה שבאמת, לא כדאי לה לסרב לה, את סוכן ה-FBI האמביוולנטי משחק דילן מקדרמוט. המלצה שלי, אל תראו את הטריילר, אל תקראו על הסדרה לפני. יש שם סודות קטנים גדולים שמתגלים ונפרשים על כל שעל בעדינות ובתזמון מצוין, אלו עלולים להרמס על ידי קריאת שתי שורות ב-IMDB. .

?אז מי פה בעצם הבאד גיא

למה זה רע?

המבקרים לא עפו עליה, הדיאלוגים היום יומיים מעט שחוקים והמשחק הלא סופר-אמין של הבת, אבל אלו דברים שעוד עשויים להשתנות בהמשך.

למה זה טוב?

כי זה מותח. דילמות קורעות לב זה מעניין, התפוררות המשפחה המושלמת אל נגד עינינו. היפוך היוצרות, מי הטוב פה ומי הרע? דעתנו משתנה על כל פיסת מידע נוספת הניתנת לנו בקמצנות של מזון לדגים באקווריום קטן.

ימי שני, CBS

סוכני S.H.I.E.L.D, שיתוף פעולה בין ABC, מיוטנט אנמי (חברת ההפקה של ג'וס וידון - שכתב וביים את "הנוקמים")  ו-מארוול, מגיעה סדרה שנקודת התחלתה היא בעצם סיומו של הסרט "הנוקמים" ואיירון מן 3. אז מסתבר שהסוכן פיל קולסון עדיין חי, ואפילו משחק אותו, אותו השחקן - קלארק גרג, אשר מקים צוות מובחר של אנשי S.H.I.E.L.D -

(strategic homeland enforcement logistics division) אשר תפקידם למצוא עוד אנשים בעלי כוחות מיוחדים באשר הם, לבדוק אותם, לעקוב אחריהם ופחות או יותר להשאיר את האילוזיה של סדר והממשלה יודעת מה היא עושה. הצוות מורכב מ- מלינדה מיי (מינג נה וונג) - מומחית נשקים וטייסת בחסד.

גראנט וורד (ברט דאלטון), סוכן חשאי מומחה לחומרי נפץ ולא ממש מסתדר עם אנשים.

פיץ-סימונס - ה"קיו" של השילד, ג'מה סימונס וליאו פיץ הם המוח המדעי הצעיר והמבריק אבל הלא-סותם את הפה שאחראים לכל הגאדג'טים, חידושים, מחקר ובעצם כל דבר שמצדיק מעבדה.

אליהם מצטרפת בפיילוט - סקיי (קלואי בנט), שעד עתה פעלה לבדה כהאקרית מעולה ובכלל מוח חריף למדי, כנגד שילד אך היא מתחילה להבין שיש בחוץ דברים מפחידים יותר מהארגון המדובר, ומסתקרנת.

Marvel? check! Special effects? check! Gadgets? check! what's not to like?

למה זה רע?

המשחק של בנט די מעצבן, היא כמעט הורסת את קטע ההאקרית המגניבה עם כל האובר אקטינג, אבל רק כמעט.

למה זה טוב?

זה קומיקס. גיבורי על, כוחות מיוחדים, אנשים יפים, גאדג'טים, ג'וס וידון, אפקטים, מה יש לא לאהוב?

ימי שלישי, ABC

סיביר - Siberia

מה אם תוכנית הריאליטי “הישרדות” היתה עניין של הישרדות? המנצח היה באמת האחרון ששרד ונשאר בחיים?

סדרה חדשה מבית אן בי סי - "סיביר", עונה על תהייה זו. סדרת אימה, כאילו-ריאליטי, "פאונד פוטאג'" שכזה, סגנון "קלוברפילד", "פעילות על-טבעית" ו"פרוייקט המכשפה מבלייר" פוגשת את "הישרדות" בערבות סיביר האפלות והקטלניות.

הישרדות, אבל על אמת

"סיביר" עוסקת ב- 16 מתמודדים, משתתפי תוכנית ריאליטי ממוצעים, אשר מוטסים לערבות סיביר מלונדון, שם פוגש אותם המנחה, ג'ונתון - סוג של גיא זוארץ האוסטרלי, אשר מספר להם את מה שכבר שמענו וראינו עשרות פעמים רק...עם טוויסט קטן. הכנתם תיק, יאדה יאדה יאדה, לא תקבלו אותו, אתם נשארים פה בלי כלום, שני האחרונים שמגיעים למחנה מודחים מיידית, השורד האחרון יזכה בחצי מליון דולר, נראה אתכם מדליקים אש ובהצלחה.

המטרה - לשרוד עד סוף החורף. זו לא בקשה גדולה מדי, מה זה חורף בכלל ב...סיביר?!

בנוסף, המושבה בה הם יעבירו את זמנם, יאכלו ישנו ובאופן כללי יחיו (אולי) -  מוקפת ב- 500 מילין של יערות צפופים ומנותקת כמעט מכל דרך יבשתית, כך שניתן להגיע לשם רק במסוק. המושבה היתה בעבר נקודת מפגש של סוחרי פרוות, אשר היו מגיעים לשם בכדי...לסחור, כנראה.

אז מה הטוויסט, אתם ודאי שואלים.

יום אחד ב-1908, נעלמו כל 14 תושבי המושבה באופן פתאומי, כשהאוכל עדיין מתבשל בקדירה. עד היום לא נמצאו עקבותיהם. לכאן שולחים את מסכני הריאליטי שלנו והם אכן מסכנים.

ג'ונתון פונה למצלמה ומסביר במבט מצועף וגבות מודאגות שבתוכנית הזאת אין משחקים, אין הדחות ואין חוקים. מי שעוזב, זה רק מי שמוותר ומבקש לעזוב. הו, ג'ונתון, התמימות.

כבר במירוץ למושבה (שתי בקתות עץ קטנות), מתחילים להכיר קצת יותר את המועמדים. את הטיפוסים אנחנו מכירים היטב, אלו תמיד אותן תבניות, על זה בונים יוצרי התוכנית, לחפור עמוק לאותו חלקיק קטן במוח שראה ריאליטי, שאוהב ריאליטי אשר יגרום לנו להאמין שזה לא מבויים. אולי באמת אין תסריט ואלו לא שחקנים, מחשבה אשר תעצים את חווית הצפייה.

למשל ג'וני מדרום קרולינה הוא הטיפוס האגואיסט, התחרותי, זה שבא כדי לזכות לא משנה מה.

אסתר היא דוגמנית אוסטרלית, שהגיעה עם אטיטיוד ודרכים לא תמיד נקיות להגיע אל הסוף.

סבינה היא חיילת מחיפה בישראל, ריספט! או שבעצם לא כל כך לפי הצצה ראשונה.

וטומי שהוא פשוט נשמה טובה, פעיל חברתית מבוסטון. בחור זהב. אם זו היתה השרדות הישראלית הייתם קוראים לו "ראוי".

ביקורת

הטוב - באופן מפתיע, יש הרבה טוב.

במקרה הריאליטי, החיקוי עולה על המקור. צופי ריאליטי ודאי יזדהו עם תחושת הריקנות והתהיה האם באמת בזבזתי עכשיו שעתיים מחיי בשביל לצפות בויכוח בנושא מי יבשל את האורז?

אז כאן שומרים על תחושת הריאליטי, אבל לא בהגזמה. לא כל דבר נאמר כדי לקדם את העלילה כמו בתסריטי סדרות "רגילים", אבל גם לא דשים בטפל כמו בריאליטי אמיתי אשר גוורם לרצות לעקור את העיניים ממקומן.

השחקנים הם די אנונימיים ורבים מהם משחקים דמות בשמם שלהם, שזה גם נחמד וגם מוסיף לאמינות.

בכלל אמינות היא קטע מרכזי כאן. אולי זה בגלל שאמריקאים בריאליטי גם ככה משוחקים להפליא שאין שום הבדל, אולי זה מפני שכל משתתף ריאליטי בכל מקום בעולם אומר תמיד תמיד את אותם הדברים המעייפים והנדושים, כי מי לא מכיר את "אני באתי כדי לנצח", ומאותו מאגר שואבים היוצרים שזה שוב, מוסיף לאמינות.

מבחינת האימה, לא היתה המון אימה בפרק הראשון, אבל ממה שהראו לנו, לא רע בכלל. מינורי, אמין, תגובות אמיתיות, יש עתיד.

בכלל, זוהי יוזמה ברוכה - פאונד פוטאג' הוא ז'אנר נפלא שהחל לצבור תאוצה רק בשנים האחרונות, החל ב"פרויקט המכשפה מבלייר", דרך "פעילות על טבעית" וכלה ב"קלוברפילד".

הרע-

NBC עושה את אותה הטעות שהיא תמיד עושה, שיבוץ גרוע. והפעם מול מתחת לכיפה השקופה.

מול 11.5 מליון הצופים של הכיפה, "סיביר" נאלצה להסתפק ב-3 מליון צופים בלבד.

קצת אתפלא אם יחדשו לעונה שניה.

צריך לאהוב ריאליטי בשביל להנות מהסדרה הזו. אם אתה מגלגל עיניים באח הגדול וקובר פנים בידיים מול המירוץ למליון, יהיה קשה לצלוח את "סיביר". זה ירגיש טרחני לעתים ונו כבר איפה הדם.

בגדול, חמוד מאד. לא איכות בשמיים אבל לא צריך סטייק כל יום, לפעמים בא גם פרגית. התחילה כסדרה קלילה, זורמת ומעניינת. נקווה שתמשיך כך.