Go On היא סיטקום חדשה מבית NBC שהחלה שידוריה בספטמבר בארה"ב. במרכזה מככב מת'יו פרי (צ'נדלר מ"חברים") בתפקיד שדרן רדיו (ספורט) בשם ריאן קינג שבדיוק איבד את אישתו.
בעוד קינג, מנסה בכל מאודו להדחיק, לשכוח ולחזור לעבודה, דווקא הסביבה מתגייסת לגרום לו להפתח, לחלוק, להתגבר ולהחלים. תחנת הרדיו בה הוא עובד שולחת אותו לקבוצת תמיכה המורכבת ממגוון אנשים משונים אך חביבים ביותר ומנהלת קבוצה יפיפיה עם לא מעט אישיוז משלה.
כמובן שאין פה יותר מדי הפתעות, NBC לנצח תישאר NBC , קינג מגיע לקבוצה בלי שום כוונה להשתתף, רק לעשות וי ולברוח - והנה עד סוף הפרק הוא כבר נפתח ומשתפך וגם סוחב את כל הקבוצה ההזויה יחד איתו.
לי זה הזכיר סרט של דדלי מור מ-1990 שנקרא Crazy People, מור מתאשפז בבית חולי נפש אחרי סוג של התמוטטות עצבים ומכיר חבורת משוגעים חביבים ומוביל אותם בדרך חדשה. גם כאן, יש שילוב של עצב וצחוק. סיפורים מאוד רגישים שלא נוהגים לצחוק עליהם, מקבלים טוויסט בידורי. לא מתאים לכבדים.
הסיטקום, לשם שינוי, לא זוועה. קודם כל, אין צחוקים מוקלטים וזו כבר עלייה ברמה. היוצר - סקוט סילברי, היה אחד מהכותבים הראשונים של פרנדז, וגם זה תמיד טוב. אז אמרנו כבר שהפתעות גדולות אין כאן. מה בכל זאת יש?
יש לנו את צ'נדלר בדיוק כמו שאנחנו זוכרים אותו פלוס קמט פה שערה מאפירה שם. אותו חוש קומי, אותה זרימה, אותה כימיה בין השחקנים. הכתיבה לא שנונה מדי או מקורית מדי אבל באמת שהמשחק והקצב הייחודי של הסדרה, מצליחים לפצות על כך.
הסדרה נקנתה לכל ה22 פרקים שלה ולדעתי גם לא תתקנסל כל כך מהר.
אז אם בא לכם משהו קליל, עם ארומה של "חברים" וקמצוץ סנטימנטליות
זו הסדרה בשבילכם
6 מתוך 10
בעוד קינג, מנסה בכל מאודו להדחיק, לשכוח ולחזור לעבודה, דווקא הסביבה מתגייסת לגרום לו להפתח, לחלוק, להתגבר ולהחלים. תחנת הרדיו בה הוא עובד שולחת אותו לקבוצת תמיכה המורכבת ממגוון אנשים משונים אך חביבים ביותר ומנהלת קבוצה יפיפיה עם לא מעט אישיוז משלה.
כמובן שאין פה יותר מדי הפתעות, NBC לנצח תישאר NBC , קינג מגיע לקבוצה בלי שום כוונה להשתתף, רק לעשות וי ולברוח - והנה עד סוף הפרק הוא כבר נפתח ומשתפך וגם סוחב את כל הקבוצה ההזויה יחד איתו.
לי זה הזכיר סרט של דדלי מור מ-1990 שנקרא Crazy People, מור מתאשפז בבית חולי נפש אחרי סוג של התמוטטות עצבים ומכיר חבורת משוגעים חביבים ומוביל אותם בדרך חדשה. גם כאן, יש שילוב של עצב וצחוק. סיפורים מאוד רגישים שלא נוהגים לצחוק עליהם, מקבלים טוויסט בידורי. לא מתאים לכבדים.
 |
| אין הפתעות אבל צ'נדלר זה כייף |
הסיטקום, לשם שינוי, לא זוועה. קודם כל, אין צחוקים מוקלטים וזו כבר עלייה ברמה. היוצר - סקוט סילברי, היה אחד מהכותבים הראשונים של פרנדז, וגם זה תמיד טוב. אז אמרנו כבר שהפתעות גדולות אין כאן. מה בכל זאת יש?
יש לנו את צ'נדלר בדיוק כמו שאנחנו זוכרים אותו פלוס קמט פה שערה מאפירה שם. אותו חוש קומי, אותה זרימה, אותה כימיה בין השחקנים. הכתיבה לא שנונה מדי או מקורית מדי אבל באמת שהמשחק והקצב הייחודי של הסדרה, מצליחים לפצות על כך.
הסדרה נקנתה לכל ה22 פרקים שלה ולדעתי גם לא תתקנסל כל כך מהר.
אז אם בא לכם משהו קליל, עם ארומה של "חברים" וקמצוץ סנטימנטליות
זו הסדרה בשבילכם
6 מתוך 10
