יום ראשון, 22 ביולי 2012

Perception - תפישה

עוד דרמת פשע משטרתית מגיעה אלינו, הפעם מבית TNT, החלה ממש החודש בארה"ב, ב7 ליולי אם לדייק.
וכמו כל הסדרות משטרה שזקוקות לאיזה שטיק, לאיזה מומחה חיצוני, כמו ב"שקר לי", "המנטליסט", "בלתי נשכחת", "מספרים" ואפילו "סייק" למרות שזה יותר קליל קומי, עדיין בנוי על אותו בסיס. המשטרה אבודה בלי אותו גיבור אקצנטרי שיודע לשחזר רגעים, לגלות שקרים, להבחין בדברים, לדבר עם מתים וכו'.

אז ד"ר דניאל פירס (אריק מקדורמאק - וויל מ'וויל וגרייס') הוא פרופסור/מדען לחקר המוח מבריק אבל גם קצת קוקו סליחה, הרבה קוקו באיזשהו קולג'. הד"ר גר במגורי הקמפוס יחד עם תלמיד אפרו אמריקאי מבריק ששומר ודואג לו ממש כמו פיליפינית וזקנה. והשוטרת היפה שמוכנה 'לצאת מהקווים' עבורו למען הצדק - קייט מורטי (רייצ'ל לי קוק - 'יש לה את זה'). מורטי הורדה בדרגה במשטרה כי יש לה אובססיה לפתור מקרים שכבר הועברו לרשות אחרת.

תפישה - כשהמומחה יותר פסיכי מהפושעים


מאוד בדומה ל'מספרים' ו'המנטליסט', הורגשה עבודת העתקה אחד לאחד, כאשר הפרופסור המבריק שלנו רואה אותיות צפות באויר עד שהוא פותר את האנגראמה, מבחין בקטעי קלוז אפ מוגזמים בניואנסים שאיש רגיל לא יבחין בהם, פתאום הקומקום שמתחיל לשרוק, העט שכותבת וכו'. זה אפילו לא טריביוט, זה אפילו לא הומאז' זו ממש גניבה פרופר.

עשרים דקות ראשונות של הפרק מהוות הוכחה ניצחת למה צריך להרוג כל הוגה רעיונות לדרמות משטרתיות עם מומחה חיצוני לאלתר.
אבל אז, קורה משהו מעניין. המיש מש הדייסתי של מספרים/מנטליסט פוגש את 'נפלאות התבונה'.
ובדיוק כאן, כשעניין הסכיזו' נכנס זה נהיה קצת יותר מיוחד. איך אפשר שלא לאהוב את משחקי ה"הוא באמת קיים או שהוא מדבר לאוויר" האלו?

לסיכום

למה לא?
נו מה, עוד סדרת מומחה משטרה? לא סבלנו די? הפשעים לא מרתקים. נכון, הם טיפה סבוכים ובאמת זה לא היה גנרל חרדל בחדר אורחים עם פמוט כפי שחשבת, אבל היה לנו את זה כבר. מקרי רצח לא פשוטים? אנחנו חווים סדרות כאלו מהסבנטיז עוד. אז הפשעים אותם פשעים, המשטרה אותה משטרה (מה, למה הבאת אותו הוא פסיכי אנחנו נסתדר לבד - לא אתם לא- כן אנחנו כן - לא אתם לא - טוב צדקת הוא גאון הוא פתר הכל, כותרות סיום), הפתרון נחמד אבל לא מחדש הרבה, מומחה זה מומחה זה מומחה. אותיות צפות באויר ומתמזגות למילה חדשה כבר לא מרשימות אותנו עוד מימי בלי סודות.

למה כן?
מקדורמאק משחק מעולה. הפרופסור המבולבל, הממלמל עם הטיקים, הסודוקו והפאטיש לווקמן וקסטות בעולם של אייפודים, הפארנויות שלו מחברות ענק וטכנולוגיה, הוא אמיתי. אפשר להזדהות עם התסכול שלו - הוא לא מאוהב בעצמו כמו טים רות' ב'שקר לי', הוא לא "משחק אותה", כשהוא עולה על משהו, הוא ישר משתף אותנו, לא מתנשא במבטא בריטי רק כדי להפתיע בסוף עם הפתרון. לא הייתי חושבת ללהק את מקדורמאק למשהו כזה אחרי ויל וגרייס, אבל מישהו עשה את זה, וזו היתה בחירה חכמה. גם טוויסט "נפלאות התבונה", הוא דבר יפה, כן, תמיד המומחים החיצוניים בדרמות פשע היו קצת אקצנטרים, אבל שדמות דמיונית תגיע אליו הביתה להתוודות ברצח? זה חדש. וחדש זה כייף. בעיקר בתחום כל כך טחון. רייצ'ל לי קוק, חמודה. לא מעיקה, לא נשפכת עליו על הפרק הראשון וחולצת שד כדי שנבין את העתיד הרומנטי, אלא מתנהגת כמו רייצ'ל לי קוק. מכובדת חמודה ואהובה. הסדרה זורמת. לא טוחנים לנו את אותו הדבר שוב ושוב כמו לאדיוטים וגם לא מצפים מאיתנו ליותר מדי, אם שכחנו מי העיד בהתחלה, נקבל עזרה קטנה מאריק.

הייתי רואה עוד פרק. בואו נגיד 7 מתוך 10

תגובה 1:

  1. אני מגיבה אנונימי אבל את יודעת מי אני :). סיימתי את כל הסדרה בשבוע. אני אישית מאוד נהניתי אבל לא ראיתי את הסדרות משטרה הפארא-נורמליות האחרות. כל עפם אחרי פרק נרדמתי. מה שעושה את הסדרה אלה הדמויות. בעיקר הדמות של דניאל שמצליחה להפוך סכיזופרניה לכמעט חיננית. רייצ'ל לי קוק עדיין נראית בת 15. לפעמים 12. והשיער שלה מעפן חחחח. הזכיר לי קצת את ורוניקה מארס. שקו העלילה פחות קריטי אבל הדמויות מוצלחות

    השבמחק

תגובות זה פאן!