תתגבר - Go On

Go On היא סיטקום חדשה מבית NBC שהחלה שידוריה בספטמבר בארה"ב. במרכזה מככב מת'יו פרי (צ'נדלר מ"חברים") בתפקיד שדרן רדיו (ספורט) בשם ריאן קינג שבדיוק איבד את אישתו.
בעוד קינג, מנסה בכל מאודו להדחיק, לשכוח ולחזור לעבודה, דווקא הסביבה מתגייסת לגרום לו להפתח, לחלוק, להתגבר ולהחלים. תחנת הרדיו בה הוא עובד שולחת אותו לקבוצת תמיכה המורכבת ממגוון אנשים משונים אך חביבים ביותר ומנהלת קבוצה יפיפיה עם לא מעט אישיוז משלה.
כמובן שאין פה יותר מדי הפתעות, NBC לנצח תישאר NBC , קינג מגיע לקבוצה בלי שום כוונה להשתתף, רק לעשות וי ולברוח - והנה עד סוף הפרק הוא כבר נפתח ומשתפך וגם סוחב את כל הקבוצה ההזויה יחד איתו.

לי זה הזכיר סרט של דדלי מור מ-1990 שנקרא Crazy People, מור מתאשפז בבית חולי נפש אחרי סוג של התמוטטות עצבים ומכיר חבורת משוגעים חביבים ומוביל אותם בדרך חדשה. גם כאן, יש שילוב של עצב וצחוק. סיפורים מאוד רגישים שלא נוהגים לצחוק עליהם, מקבלים טוויסט בידורי. לא מתאים לכבדים.

אין הפתעות אבל צ'נדלר זה כייף

הסיטקום, לשם שינוי, לא זוועה. קודם כל, אין צחוקים מוקלטים וזו כבר עלייה ברמה. היוצר - סקוט סילברי, היה אחד מהכותבים הראשונים של פרנדז, וגם זה תמיד טוב. אז אמרנו כבר שהפתעות גדולות אין כאן. מה בכל זאת יש?

יש לנו את צ'נדלר בדיוק כמו שאנחנו זוכרים אותו פלוס קמט פה שערה מאפירה שם. אותו חוש קומי, אותה זרימה, אותה כימיה בין השחקנים. הכתיבה לא שנונה מדי או מקורית מדי אבל באמת שהמשחק והקצב הייחודי של הסדרה, מצליחים לפצות על כך.

הסדרה נקנתה לכל ה22 פרקים שלה ולדעתי גם לא תתקנסל כל כך מהר.
אז אם בא לכם משהו קליל, עם ארומה של "חברים" וקמצוץ סנטימנטליות
זו הסדרה בשבילכם

6 מתוך 10

Sullivan & Son - סאליבן ובנו

סיטקום-צחוקים מוקלטים מרשת TBS, החלה שידוריה ממש החודש בארה"ב. סטיב ביירן (שהוא גם יוצר הסדרה) מגלם את סטיב סאליבן, בן לאמא קוריאנית ואבא אירי, עו"ד תאגידים מצליח מניו יורק, מגיע לבקר בביתו שבפיטסבורג לכבוד יום ההולדת של אביו, יחד עם חברתו הנוצצת מחייו בעיר הגדולה. מהר מאוד (ואני מתכוונת מהר מאוד!) סטיב מגלה שהאושר האמיתי שוכן בבר השכונתי של אביו וחברי ילדותו יותר מאשר המשרה הנכספת והקידום הממתינים לו בתפוח הגדול. אביו של סטיב התכוון למכור את הבר ולפרוש לגמלאות, וסטיב רוכש ממנו את הבר ומתחיל לנהל אותו. החברה הנוצצת וההמומה עוזבת את העיר כמעט באותו הרגע ומפנה מקום להידלקותו הנערית והנוסטלגית של סטיב לחובשת המקומית.

נשמע טוב?
זה לא. זה באמת די נורא. בהתחלה האשמתי את תחושת בזבוז הזמן במשחק הנוראי, בטיימינג הקומי הלא קיים, אבל כשעלו כותרות הסיום, נאלצתי להודות באמת הכואבת, שזו גם הכתיבה. ושזה בעצם הכל.

צ'ירז לעניים

דבר ראשון, ההומור מתובלן, לא...מפוצץ בבדיחות גזעניות. כל העלילה גזענית. מה, באמת? האבא אירי אז כמובן שיש לו פאב, והאמא קוריאנית אז מן הסתם היא אשה קטנה וקשוחה שהגיעה ככלה בדואר? המון בדיחות גזעניות, שזה די מובן מאחר וביירן הוא קודם כל סטנדאפיסט, ועוד מעורב אסייתי, והוא חולק את נסיונו בעולם בסדרה הזו. כמו שב'כולם אוהבים את ריימונד' כל הזמן צוחקים על אמהות יהודיות, וכמו שכריס רוק בעצם בנה קריירה מעניין ה"דפקו אותי כי אני שחור". אבל כאן זה לא מרומז ואפילו לא מצחיק בגסותו. זה סתם. קריאות גזעניות לא עטופות בכלום. על שחורים, מקסיקנים, איטלקים, הכל.

דבר שני, ההומור רע. המשחק מזוויע. הבדיחות כל כך צפויות שאפשר לראות אותן עוד בפרסומות שלפני.

דבר שלישי, ואולי הכי חשוב - איו שם אף שחקן עם אופי, מישהו זכיר. למשל בסיטקום 'מלך השכונה' זה גם לא הומור שנון במיוחד, אבל השחקן הראשי הוא חביב, כייפי, מצחיק. סטיב, לפחות פה, בתפקיד שתפר לעצמו, בקושי מעלה חיוך והוא עוד המוצלח שבקאסט.

דבר רביעי  - מאז "חופשי על הבר" לא היתה סיטקום בר מוצלחת, בשנת 1998 ניסתה את מזלה כריסטינה אפלגייט (דאז קלי באנדי מובטלת) בסדרה שנקראה 'ג'ס'. גם סיטקום בר, גם נפל. וזה עוד לפני שהזכרנו את 'צ'לסי' אז אולי...די?

בנוסף, בכל 'פלופ' (כשלון) משתרבב איזה שם אהוב שלא מגיע לו להקשר לסקנדל. בואו נעמוד דקה דומיה לכבד את המוניטין האבוד של הטאלנט האדיר, הכותב, המפיק השחקן וינס ווהן. שמסיבה לא ברורה קשר עצמו בהפקת הסיטקום האומלל הזה.
בשבילו, אני מקווה שהסדרה תמריא. למען שימור רמת הומור בסיסית בתוכניות טלויזיה, אני מקווה שהיא תיפול.

1 מתוך 10 (1 בשבילך, ווהן - תעריך)

Continuum - רצף הזמן

והנה מגיעה אלינו סדרה לחובבי הסיי-פיי (מדע בדיוני) כל הדרך מקנדה, ברשת חמודה שנקראית Showcase. הסדרה אמנם החלה בסוף מאי, והעונה הראשונה מורכבת רק מעשרה פרקים, מה שאומר שבאוגוסט העונה כבר תסתיים, אבל היי, זו קנדה.

קירה קמרון (רייצ'ל ניקולס - אין לי מושג מי זו אבל היא קצת מזכירה את ג'ודי פוסטר רק צעירה ופחות מרירה), היא "פרוטקטור", כלומר שוטרת אבל עם כל מני גאדג'טים כמו סריקות מידע ישירות מהעין, כוח של רובוט וקשר עם המפקדה בכל זמן נתון. יש לה בן חמוד ובעל מוצלח והם חיים בשנת 2077. בעתיד, כך מגלים, נפלו כל הממשלות ומה ששולט בעולם הם תאגידי הענק. חבורת מורדים - לוחמי חופש מסוג כלשהו, רוצים לשחרר את העם מאחיזת התאגידים המפלצתיים, אך הם נתפסים ומועמדים לעונש מוות. ומי יהיה איתם שם בהוצאה להורג? קמרון המחשמלת.

 טרמינייטור פוגש את יום במלכודת פוגש את האשה הביונית

רגע לפני ההוצאה להורג חבורת המורדים מצליחים להפעיל איזושהי מכונת זמן וקמרון נשאבת יחד איתם לזמן אחר, לזמן שלנו. שנת 2012. מטרת המורדים היתה לחזור בזמן שש שנים אחורה ולשנות את העתיד, אבל בטעות הם עפו ששים שנה אחורה, ועכשיו אף אחד לא מרוצה. לא המורדים ובטח לא קמרון.
אז המורדים בורחים וקמרון נשארת לבד. בערך לבד.
כי כאן נכנס לתמונה אלק סדלר (אריק קנודסן), גאון מחשבים צעיר שרק עכשיו המציא את "השבב הנוזלי" שזה התדר שמשודר בעתיד הרחוק (הוא יהיה איש חשוב מאוד בעתיד). אלק, יכול לשמוע, לראות ולדבר עם קמרון דרך הצ'יפ שבראשה, הוא אפילו יכול לראות זכרונות שהיא הקליטה. אז לקמרון יש עוזר קטן וחמוד בתוך הראש שבודק לה, פורץ לה, מתקן לה וסולל לה דרך בזמננו אנו. בינתיים המורדים מתחילים לעשות בלאגן. מתחמשים, רוצחים בלי אבחנה, וקמרון ממהרת לעשות את מה שהיא רגילה לעשות. לתפוס את החבר'ה הרעים. לשם כך היא חוברת עם המשטרה, בעיקר עם שוטר אחד, קרלוס (ויקטור וובסטר) החמוד והרווק להכאיב.
קמרון כעת שסועה. מצד אחד היא רוצה להפטר מחבורת הצדק הרצחנית, מצד שני, אם היא אי פעם רוצה לחזור לזמנה היא, לראות את בנה ובעלה, היא חייבת את עזרתם.
סוג של טרמיניייטור פוגש את האשה הביונית פוגש את יום במלכודת.

סדרות סיי פיי הן עולם מאוד טריקי בעיקר כי מאוד קל ללכת לאיבוד בשטויות המתחזות למדעיות והגזמה עד כדי גיחוך. קיימות מעט מאוד סדרות באמת על רמה בז'אנר, ונכון לעכשיו השוק הגיקי צמא לקצת מסעות בזמן, עיר עתידנית ושוטרת קשוחה ויפיפיה בבגד גוף עם לייזר.

אני אהבתי. זה לא מבריק, אבל זה חמוד. זה לא ג'אנק. הסיפור נחמד, הפרקים זורמים, פשטות החבר'ה הרעים מול החבר'ה הטובים, כמו סוג של משחק מחשב מושקע.

אם אתם חובבי הז'אנר, תורידו. גם אם ההתחלה קצת רחוקה מקצה הגיון, זה נהיה טוב יותר, הפרק השני אף מתעלה על הראשון.

8 מתוך 10 בשביל סיי פיי.

Perception - תפישה

עוד דרמת פשע משטרתית מגיעה אלינו, הפעם מבית TNT, החלה ממש החודש בארה"ב, ב7 ליולי אם לדייק.
וכמו כל הסדרות משטרה שזקוקות לאיזה שטיק, לאיזה מומחה חיצוני, כמו ב"שקר לי", "המנטליסט", "בלתי נשכחת", "מספרים" ואפילו "סייק" למרות שזה יותר קליל קומי, עדיין בנוי על אותו בסיס. המשטרה אבודה בלי אותו גיבור אקצנטרי שיודע לשחזר רגעים, לגלות שקרים, להבחין בדברים, לדבר עם מתים וכו'.

אז ד"ר דניאל פירס (אריק מקדורמאק - וויל מ'וויל וגרייס') הוא פרופסור/מדען לחקר המוח מבריק אבל גם קצת קוקו סליחה, הרבה קוקו באיזשהו קולג'. הד"ר גר במגורי הקמפוס יחד עם תלמיד אפרו אמריקאי מבריק ששומר ודואג לו ממש כמו פיליפינית וזקנה. והשוטרת היפה שמוכנה 'לצאת מהקווים' עבורו למען הצדק - קייט מורטי (רייצ'ל לי קוק - 'יש לה את זה'). מורטי הורדה בדרגה במשטרה כי יש לה אובססיה לפתור מקרים שכבר הועברו לרשות אחרת.

תפישה - כשהמומחה יותר פסיכי מהפושעים

מאוד בדומה ל'מספרים' ו'המנטליסט', הורגשה עבודת העתקה אחד לאחד, כאשר הפרופסור המבריק שלנו רואה אותיות צפות באויר עד שהוא פותר את האנגראמה, מבחין בקטעי קלוז אפ מוגזמים בניואנסים שאיש רגיל לא יבחין בהם, פתאום הקומקום שמתחיל לשרוק, העט שכותבת וכו'. זה אפילו לא טריביוט, זה אפילו לא הומאז' זו ממש גניבה פרופר.

עשרים דקות ראשונות של הפרק מהוות הוכחה ניצחת למה צריך להרוג כל הוגה רעיונות לדרמות משטרתיות עם מומחה חיצוני לאלתר.
אבל אז, קורה משהו מעניין. המיש מש הדייסתי של מספרים/מנטליסט פוגש את 'נפלאות התבונה'.
ובדיוק כאן, כשעניין הסכיזו' נכנס זה נהיה קצת יותר מיוחד. איך אפשר שלא לאהוב את משחקי ה"הוא באמת קיים או שהוא מדבר לאוויר" האלו?

לסיכום

למה לא?
נו מה, עוד סדרת מומחה משטרה? לא סבלנו די? הפשעים לא מרתקים. נכון, הם טיפה סבוכים ובאמת זה לא היה גנרל חרדל בחדר אורחים עם פמוט כפי שחשבת, אבל היה לנו את זה כבר. מקרי רצח לא פשוטים? אנחנו חווים סדרות כאלו מהסבנטיז עוד. אז הפשעים אותם פשעים, המשטרה אותה משטרה (מה, למה הבאת אותו הוא פסיכי אנחנו נסתדר לבד - לא אתם לא- כן אנחנו כן - לא אתם לא - טוב צדקת הוא גאון הוא פתר הכל, כותרות סיום), הפתרון נחמד אבל לא מחדש הרבה, מומחה זה מומחה זה מומחה. אותיות צפות באויר ומתמזגות למילה חדשה כבר לא מרשימות אותנו עוד מימי בלי סודות.

למה כן?
מקדורמאק משחק מעולה. הפרופסור המבולבל, הממלמל עם הטיקים, הסודוקו והפאטיש לווקמן וקסטות בעולם של אייפודים, הפארנויות שלו מחברות ענק וטכנולוגיה, הוא אמיתי. אפשר להזדהות עם התסכול שלו - הוא לא מאוהב בעצמו כמו טים רות' ב'שקר לי', הוא לא "משחק אותה", כשהוא עולה על משהו, הוא ישר משתף אותנו, לא מתנשא במבטא בריטי רק כדי להפתיע בסוף עם הפתרון. לא הייתי חושבת ללהק את מקדורמאק למשהו כזה אחרי ויל וגרייס, אבל מישהו עשה את זה, וזו היתה בחירה חכמה. גם טוויסט "נפלאות התבונה", הוא דבר יפה, כן, תמיד המומחים החיצוניים בדרמות פשע היו קצת אקצנטרים, אבל שדמות דמיונית תגיע אליו הביתה להתוודות ברצח? זה חדש. וחדש זה כייף. בעיקר בתחום כל כך טחון. רייצ'ל לי קוק, חמודה. לא מעיקה, לא נשפכת עליו על הפרק הראשון וחולצת שד כדי שנבין את העתיד הרומנטי, אלא מתנהגת כמו רייצ'ל לי קוק. מכובדת חמודה ואהובה. הסדרה זורמת. לא טוחנים לנו את אותו הדבר שוב ושוב כמו לאדיוטים וגם לא מצפים מאיתנו ליותר מדי, אם שכחנו מי העיד בהתחלה, נקבל עזרה קטנה מאריק.

הייתי רואה עוד פרק. בואו נגיד 7 מתוך 10

Baby Daddy - בייבי דאדי

סיטקום מבית ABC, החלה שידוריה בארה"ב בסוף יוני.
בן ווילר (ז'אן לוק בילוד) הוא ברמן בשנות ה20 ומשהו, רווק חמוד שגר עם חברו הטוב - טאקר. הסדרה מתחילה בכך שאחיו הבכור של בן - דני, מצטרף לגור איתם בדירה. ואז לפתע, נשמע צלצול פעמון הדלת, הם פותחים את הדלת לגלות סלקל עם תינוקת בפנים ופתק. תעצרו אותי אם זה מתחיל להשמע לכם מוכר.

לסינריו של "שלושה גברים ותינוקת" מצטרפת ריילי פרין (צ'לסי קיין) חברת ילדות של האחים לבית ווילר, שהיתה פעם בריונית שמנה שהכתה את בן, וכעת היא חתיכה בלונדינית שהתקבלה לבית ספר למשפטים. וכאן מתגלה לנו גם סוג של משולש אהבה, כאשר ריילי מאוהבת בבן, ודני מאוהב בריילי. וטאקר כמובן לא מאוהב באף אחד כי הוא לטיני, וכידוע בסיטקומים משפחתיים, צריך להיות לבן בשביל לחיות חיים שאינם סיידקיק משעשע ובודד. מצטרפת אל הקאסט המנצח - אמא ווילר, אם הבנים שדווקא מפתיעה בבדיחות.

הכותבים איומים, השחקנים טובים!

אז לבן יש תינוקת. אם התינוקת רוצה למסור אותה לאימוץ ורק צריכה את חתימתו של בן, אך בן מתאהב בתינוקת הקטנה אמה, ומחליט לגדל אותה בעצמו. 

אז מה יש לנו? לא הרבה. העלילה שחוקה, צפויה וקלישאתית בדיוק כמו הבדיחות בה והצחוקים המוקלטים.
אבל. וזה אבל גדול. לפעמים, גם אם העלילה מגוחכת וההומור על הפנים, סיטקום יכולה להנצל על ידי חוש קומי מוצלח בשחקנים, כימיה ופאקטור הלייקאביליטי.

והשחקנים האלו, מעבר לטעותם להבחן ולהסכים לשחק בסדרה הנמוכה הזו, הם באמת טובים! הם טובים אחד עם השני, הם טובים בטיימינג, הם פשוט טובים. אולי הם יצליחו להרים את רמת הכתיבה. אולי כל הכותבים ידבקו במגפה מסתורית, ויחליפו אותם. הכל יכול לקרות.

מצד שני, בניגוד ל"נערה החדשה" אין בי החשק העז להוריד מיד את שאר פרקי הסדרה,
אז הציון הרגיל שלי לסדרות של אם-הן-כבר-משודרות-אני-לא-אחליף-ערוץ
6 מתוך 10

Anger Management - סדנאת ניהול כעסים

רשת FX החלה לשדר לקראת סוף יוני את הסיטקום החדשה של צ'רלי שין. שין, אחרי קצת חלב נמרים, נערות ליווי, סקס ואלכוהול בכמויות שכמעט הרג אותו, הושיט יד לסירת ההצלה FX, והנה קיבלנו את צ'רלי. שחקן בייסבול לשעבר, שמרוב כעס, שבר לעצמו את המחבט על הברך ובכך סיים את הקריירה שלו.
כעת הוא מנהל סדנאות לניהול כעסים לכל מני טיפוסים משונים, למרות שאצלו לא הכל סגור עדיין, גם אצלו בבית, גם באופן התנדבותי לאסירים בבית הכלא. יש לו בת אחת, אשה לשעבר עם חבר מעצבן (בריאן אוסטין גרין), יזיזה לעת צרה (סלמה בלייר) וחברה ברמנית מזדקנת.

כבר לא דורס

אין לצ'רלי יותר מדי לחדש לכם. וגם לי אין. צחוקים מוקלטים על כל שניה, הומור צפוי אם אפשר לקרוא לזה הומור, אין סיפור. אבל משיטוט קצר ברשת אני רואה שהסדרה לצופי "שני גברים וחצי" לא היתה כזו אכזבה. צ'רלי שין נראה זקן יותר, עייף יותר, חולה יותר. הקול המונוטוני שלו כבר לא צרוד-סקסי, הוא כבר צרוד-סבאי. זה כבר לא שין במיטה ב"שני גברים" עם כוסית בת 20 וחזה מגולח ומנופח (של שין, לא של הכוסית). הוא כבר נראה תשוש, כבר לא הדורס אלא הדרוס. מצד אחד הוא איבד את כל אפקט החתיך שהיה לו לפני עשר שנים, מצד שני אין לו מספיק טום סלק-איות, סוג של תבונה בעיניים או נוכחות כריזמטית שעשויה דווקא להועיל בתפקיד מנחה סדנא לניהול כעסים או אפילו אבא. אז נשארנו עם צ'יפאנדייל לשעבר שמדדה בין קאמבקים שזורקות לו הרשתות כקוביות סוכר מול סוס עייף.

ייתכן שהסדרה תזכה לחידוש. לא כי היא טובה, אלא כי הצופה האמריקאי רוצה להיות שם כששין יתמוטט סופית.

אז למי שאהב את "שני גברים וחצי" מוזמן להוריד.
צ'רלי - אתה צריך טיפול, לא עוד סיטקום.
אני לא אהבתי ואני נותנת לנסיון קאמבק האומלל הזה 0 מתוך 10. 

saving Hope - להציל את הופ

דרמת בית חולים עם טוויסט של העל-טבעי, סדרה קנדית שמשדרת NBC החל מיוני 12 (מה שאומר שארה"ב עכשיו בשלהי פרק שבע-שמונה).

ד"ר צ'ארלס האריס (מייקל שנקס, סטארגייט?), ראש מחלקת הניתוחים בבית בחולים "הופ ציון" בקנדה, מתארס למנתחת יפת המראה וארוכת הרגליים ד"ר אלכס ריד (אריקה דוראנס - לויס ליין מ'סמולוויל'), מצטרף אליהם לצוות הרופאים, הוא  ד"ר ג'ואל גורן (דניאל גיליס - 'יומני הערפד'), האקס החתיך והדון ז'ואן של אלכס. בערב חתונתם של האריס וריד, הם נקלעים לתאונת דרכים נוראית, האריס יוצא מהמונית, מציל את חייה של הנהגת שגרמה לתאונה, מתמוטט ונכנס לקומה.


כאן נכנס הטוויסט העל-טבעי. ריד השבורה חוזרת לבית החולים, והאריס, מתגלה אלינו כנשמה מחוץ לגוף, דמותו מסתובבת בבית החולים עדיין במקטורן החתונה, איש אינו רואה אותו איש אינו שומע אותו, רק אנחנו, ואולי גם על התענוג המפוקפק הזה היינו מוותרים. אבל אני סתם קופצת קדימה. נחזור לעלילה. אז האריס בקומה (וגם חצי-פטריק סווייזי גוסט שכזה) פוגש באנשים במסדרונות  בית החולים שמתו, ואפילו מצליח לקיים איתם שיחות. חוץ ממשולש הקסם, לויס ליין, הארוס בקומה והאקס המיתולוגי, יש עוד כמה דמויות בבית חולים "הופ ציון" רופאה חמודה טום-בויית ופסיכולוג בית החולים שדלוק עליה, כמו גם המחליפה המעט קרירה של האריס.


ראיתי את הפיילוט, ראיתי עוד איזה חצי פרק ונקלעתי לדילמה. טוויסט על טבעי או לא טוויסט, אני לא אוהבת דרמות בית חולים. לא אהבתי ER לא אהבתי את 'האנטומיה' ואפילו זכורים לי מספר רגעי סבל מ'האוס'. דרמות בית חולים הן לא מצרך נדיר.

מקרים רפואיים מוסיפים רקע חיוור למערכת היחסים העוד יותר אנמית שבין הרופאים

אנשים יפים מדי, מטפלים באנשים גוססים מדי, עם קצב תמותה של המאה ה-17, ואז לפני הסוף המרגש, יש ארבע דקות של מתח. "ד"ר ד"ר, היא נכנסה להלם אפילפטי" "מהר! 2 סי סי של אברפיפין" "תייצבו אותה עם פלאיין ריבופול 4 גרם" וסוף טוב הכל טוב. זה פשוט משמר המפרץ, רק עם חלוקים לבנים. תמיד תהיתי אם אוהבי הז'אנר, נוהגים 'לתקן' את הדמויות. למשל צופים שיושבים על הספה, מצמידים כף יד למצח בתסכול וצועקים אל המסך "לא! מה פתאום איבופריפין 3 מיליגרם? השתגעת? זה יציף אותה באנדורפינים לכיס המרה, היא חייבת 2 גרם ביבליופין כדי לצאת מזה. אידיוט! תקרא לד"ר ווייט, הוא כבר ידע מה לעשות"


מה אני מנסה להגיד? שאני לא אובייקטיבית בדרמות בית חולים. אז בדקתי מה אנשים חכמים ממני חשבו, לפני שאני ממטירה את גשם שנאת בתי החולים שלי על קוראים תמימים לגבי סדרה שאולי אולי לא עשתה שום דבר רע.


ב'ניוזדיי' אומרים - למרות שזו אמורה להיות סתם סדרה ששומרת משבצת בלוח שידורים עד שתגיע סדרה יקרה ומושקעת יותר, הרי שהדרמה הקנדית הזו היא דווקא לא רעה, "מפוכחת ואינטיליגנטית" הם אומרים ונותנים לה B+


'שיקאגו סאן טיימז' - קוראים לה 'קשה לבלוע את התרופה בכף מלאה בשמאלץ', הם ממשיכים ומתארים את הסדרה כאובר-סנטמנטלית ודביקה.


'סאן פרנסיסקו כרוניקלז' - אומרים 'מיש-מש מוחצן', "תבשיל פושר של רעיונות גנובים מתוכניות אחרות עם דמויות שמדי פעם מזילים חצי דמעה אבל חסרי כל מקוריות ואמינות"


'לוס אנג'לס טיימז' - מזהירים את NBC שהדרמה הרפואית עם הטוויסט אינה הימור בטוח עבור הרשת


ו'ניו יורק דייליז ניוז' אומרים שלהציל את הופ "משחק יותר כחומר מרגיע מאשר ממריץ"


אבל הכי אהבתי את הביקורת של ה'בוסטון הראלדס' שאומרים, ואני רוצה לצטט לכם:
תחת הכותרת המתחכמת "להציל את 'הופ' ידרוש נס רפואי", הם כותבים
"מה אם מישהו ממש טיפש היה מנסה לאחד את 'האנטומיה של גריי' יחד עם "רוח רפאים"? הו, תראו, NBC ענו על השאלה שאף אחד לא רצה לשאול עם 'להציל את הופ'"


אז נתתי לכם טעימה קטנה של ביקורות אחרות, רק כדי לסבר את האוזן. ועכשיו לדעתי האישית.
זו לא סדרה נוראית. לויס ליין חמודה מאוד, האנשים באמת יפים, והחולים באמת די חולים. הבעיה היא שד"ר האריס המהלך בין החיים ומשחק כסוג של מספר, ולוחש לנו בקולו הרדיופוני כל מני תובנות על החיים דרך החיים שמעבר, מפוספס פה ובגדול. ההערות שלו קלישאתיות, שטחיות. הוא לא מביא שום דבר חדש למסך. המקרים הרפואיים משחקים רקע חיוור למערכת יחסים עוד יותר אנמית המתקיימת בין הרופאים.


לסיכום - אם אתם ממש חולי סדרות רפואה, אפשר להוריד. זו לא סדרה קטסטרופלית, אבל להגיד שתצאו ממנה עם משהו אקסטרה, אני לא אוכל להגיד.
3 מתוך 10

באזז סדרתי - יולי 2012

אז הרשתות הגדולות פרשו בפנינו את לוח השידורים המתוכנן לעונת הסתיו, הבאה עלינו לטובה. יש המון סדרות, הרוב לא נשמע מאוד מבטיח, אבל קצת שתדעו מה מצפה לנו, הנה טעימה מהעתיד הלא ממש ורוד ונתחיל ב...

CBS


קומדיה אחת נקראית Friend Me -  על שני חברים הכי טובים שעוברים יחד מאינדיאנה ללוס אנג'לס לעבוד בחברה "גרופון" שכן, היא די כמו הגרופון שאנחנו מכירים. השחקנים הם ניקולאס בראון (המקום היחיד שהוא בערך מוכר לי ממנו זו סדרת הכשל "עשרה דברים שאני שונאת בך" שגם שם הוא היה בתפקיד משני - הידיד-של-האחות-הפחות-מרכזית בסדרה), וכריסטופר מינץ-פלאס (מייקלאבינ' מ"סופרבאד", וכן זה אחלה סרט, אבל אם נודה על האמת - הוא לא היה התורם העיקרי בפקטור ה"אחלאיות" של הסרט) אז העלילה מספרת על שני החברים שהאחד מאוד בקטע של להתערב בחברה המאגניבה הלוס אנג'לסית, המסיבות והבחורות, והשני חננה שרוצה להשאר בבית ולשחק במחשב. אם נשמע שזלזלתי בקאסט, טוב זה די נכון, אבל אם נשמע שזלזלתי ברעיון, אז לא. פשוט לא מאמינה בסיטקומים, מאז 'המפץ הגדול', לא הרבה סיטקומים המריאו ואפילו 'המפץ' החל צניחה חופשית לקראת העונה הנוכחית.

עוד קומדיה נקראת Partners - שותפים (שמועות מספרות על בכורה ב24.9, לא סגור) - שני ארכיטקטים, חברים הכי טובים לואיס וג'ו, מאז ומתמיד עשו הכל יחד והכל משתנה כשג'ו מתארס. ג'ו זה השחקן הראשי מ'מספרים' ולואיס אני אפילו לא מכירה. ניתן לשמוע את הצחוקים המוקלטים והקלישאתיים עד לכאן. הסיבה שאני אתן לזה צ'אנס? סופיה בוש. ברוק דיוויס, האשה והאגדה שהחזיקה את 'מגרש ביתי' באויר בזכות חוש ההומור והיופי המדהים שלה, אולי תצליח 'להרים' גם במשחקה כאן. נחכה ונראה.

'שותפים' - שומעים את הצחוקים המוקלטים עד לכאן

הגענו ל- Elementary. ואני יודעת מה אתם עומדים להגיד. סדרה על שרלוק הולמס בימינו וחיכית שתי קומדיות מזופתות לפני שסיפרת עליה? ובכן, חבריי היקרים, אפתור לכם את הדילמה במשפט אחד.
את ווטסון? (אלמנטרי, מיי דיר ווטסון?) משחקת לוסי לו (המלאכיות של צ'רלי, קיל ביל, אלי מקביל).
אני לא אומרת שלא תקבלו על הסדרה הזו ביקורת, אבל...קאם און...לא צריך לדחוף מתח מיני לכל סינריו אפשרי. מה יהיה הדבר הבא? באטמן ורובין כאשר את רובין תגלם בלייק לייבלי? 

לוסי לו כ'דיר ווטסון'? רילי?

CW


לאור הצלחתו של "החץ הירוק" בסמולוויל, CW החליטו לתת לגיבור העל של DC, הליידיז מאן העשיר ביום והעוטה עור ירוק ואשפת חצים בלילה - סדרה משלו. מה חבל שלא השכילו אותם מפיקים, להבין כי הצלחתו המטאורית של החץ הירוק בסמולוויל היתה הודות לג'סטין הארטלי החתיך ששיחק אותו, ובעבור הסדרה החדשה 'חץ', ליהקו מישהו אחר לחלוטין.
בכל זאת, נאחל בהצלחה ל"חץ" האנונימי ונקווה לטוב.

'חץ' - ספין אוף של סמולוויל

'היפה והחיה' מתחדש, למי שזוכר את סדרת המקור של CBS ב-87' - את היפה הפעם תגלם קריסטין קראוק (לאנה לאנג מסמולוויל) ואת החיה ישחק ג'יי ריאן הניו זילנדי. רגע, ג'יי מי? בדיוק. אבל בהצלחה תמיד אפשר לאחל בעיקר שהסדרת מקור היתה לא רעה בכלל.

'היפה והחיה' - איפה טום וולינג כשצריך?

אז מה היה לנו בינתיים? מה נפל מארנקה של גברת CW עד כה? יש לנו ספין אוף, רימייק אז חסר לנו רק...

פריקוול! שזה למי שלא יודע - העלילה של מה קרה לפני (בניגוד לסיקוול שזה ההמשך, כלומר מה שקרה אחרי).
לסדרה קוראים 'יומני קארי', על חייה של קארי בראדשואו לפני שהפכה ל'סקס והעיר הגדולה'. מגלמת אותה אנה סופיה רוב....בדיוק.  נקודת האור כאן היא שהפריקוול הזה מתרחש בשנתה האחרונה בתיכון, ובCW זה אומר שני דברים
1. סקס (ראה ערך גוסיפ גירל)
2. אנשים יפים באופן יוצא דופן (ראה ערך גוסיפ גירל, סמולוויל, מגרש ביתי, 90210, המעגל הסודי וכמובן - ורוניקה מארס, האל ינקום דמה)

'יומני קארי' - אנשים יפים, תיכון, סקס. סי דאבליו יודעים את הנוסחה

סדרה נוספת מבית CW היא 'כת' (Cult), מאד אהבתי את סיפור העלילה, בואו נקווה לטוב. אז יש סדרת טלויזיה שנקראית 'כת', היא מספרת על כל מני פשעים והיא מאוד מצליחה. ואז מתחילים מקרי פשע שנראה כי הצופים של הסדרה יוצרים במציאות. משחקים שם מאט דיוויס (מיומני הערפדים וגם הארוס של ריס ב"לא רק בלונדינית") כעיתונאי בלוגר, שמאחד כוחות עם ג'סיקה לוקאס (קלוברפילד, 90210) עובדת הפקה בסדרה המצליחה והם יוצאים לחקור. במבט ראשון, לפי בחירת השחקנים, זה לא יהיה כזה אפל ועמוק כמו שנדמה. נאחל בהצלחה.

'כת' - טי באג עוד פעם האיש הרע?

NBC

ל- NBC יש שתי סדרות מבטיחות לדעתי בלוח שידורי הסתיו שלהם,
האחת היא Revolution - 'מהפכה' שתתחיל ב- 17.9.12. בארה"ב, עתיד פוסט-אפוקליפטי, בלי חשמל, תחברו לזה תופעות בלתי מוסברות, תוסיפו את השם ג'יי ג'יי אברהמס (אבודים) ויש לנו משהו ביד. זו סדרה שאני באמת באמת מחכה לה, אברהמס, אני פונה ללב שלך - בבקשה שלא תאכזב כמו 'אלקטרז' הפושרת, והמבוטלת.

'מהפכה' - זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות

הסדרה השניה היא Do No Harm - 'אל תעשה רע' (שבועת היפוקרטס) - מנתח מוח גאוני (סטיבן פאסקל - לא משהו מוכר מדי), הופך בלילה לאלטר-אגו שלו, שהוא כנראה רע ואפל. עלילה נשמעת לכל היותר כד"ר ג'קיל/מר הייד לעניים, אבל יש לי תחושה שעלינו כאן על משהו. שזה הולך להיות באמת מוצלח. בקרוב נדע.

'אל תעשה רע' - מנתח מוח סכיזופרני...עכשיו אן בי סי כבר באמת ניסו הכל

לגבי ביטולי סדרות, לא השתנה הרבה מאז מאי, רק 'בלתי נשכחת' פתאום נשלפה לאחר כבוד מפח הביטול והוחזרה לעונה נוספת. 


נתראה במזגן!

The Newsroom - חדר החדשות

חדר החדשות - פשוט סדרה איכותית. ולא איכותית-משעממת, איכותית, כובשת, מרתקת. זו לא תוכנית לשעת גיהוץ. זו תוכנית לשבת מול הטלויזיה פעור פה ולהקדיש עצמך רק לה.

סדרת דרמה חדשה מבית HBO, החלה שידוריה בארה"ב לקראת סוף יוני.

ג'ף דניאלס משחק עורך ומגיש של תוכנית חדשות הנקראית News Night.

התוכנית עוסקת במאחורי הקלעים של עולם חדר החדשות. ביחסים, בתחקירים ובאנשים.

אם יש משהו שפחות מדבר אליי מאקטואליה ישראלית, זו אקטואליה של ארה"ב. אבל משהו קרא לי לבדוק את הסדרה הזו (שאגב כבר הגיעה ליס לכל מאותגרי ההורדה הרשתית), והמשהו הזה היה שיתוף הפעולה המעניין בין שני הכותבים/במאים, גרג מוטולה שכתב את הפיילוט לסדרה (אשר ביים את הסרט סופרבאד ומספר פרקים של הסדרה "משפחה בהפרעה", הקומדיה הטובה ביותר שאי פעם שודרה) עם יוצר הסדרה – ארון סורקין (התסריטאי של "הרשת החברתית").

הסדרה הטובה ביותר המשודרת כיום בטלויזיה

ואני חייבת לומר – אני מאוהבת! איזו כתיבה משובחת, איזה משחק! לא רק של דניאלס, של כולם סביבו. הצילום מעולה, קצב הדיאלוגים המטורף והתוכחני שמהווה טביעת אצבע לסורקין, פשוט סדרה איכותית. ולא איכותית-משעממת, איכותית, כובשת, מרתקת. זו לא תוכנית לשעת גיהוץ. זו תוכנית לשבת מול הטלויזיה פעור פה ולהקדיש עצמך רק לה.

דווקא אמריקה, במקום לחטוף מיד את סורקין, לשמן אותו בהצעות החתמה לעוד עשר העונות הבאות, לא מגיבה בהתלהבות שציפו. התגובות די פושרות. כל מני קריאות של:

"זה לא אותנטי", ממתי אכפת לאמריקאים מאותנטי? שחדר חדשות לא נראה כך, שאין להם זמן, שהאנשים המאיישים אינם דומים לאופי המאיישים האמיתיים, "הדיאלוגים מהירים מדי ארוכים מדי, יוצרים דמויות לא עגולות ואמינות" נכון, הדיאלוגים מטורפים, אינפורמטיבים מדי, הם אפילו לעתים מזכירים נאום תוכחה ולא שיח, אוקיי. זה כמו להגיד לקדישמן, חלאס עם הכבשים. זה ארון סורקין במלוא גדולתו, הוא גאון הדיאלוגים, עשר הדקות הראשונות של הרשת החברתית, של הדייט? פסגת השלמות. איזו איכות, כמה צבע, כמה אופי, כל כך מרתק. סורקין בניגוד לכותבים השמנמנים והעצלים של הטלויזיה כיום, לא מלטפים את הצופה בהבטחות שווא. בדיחות שכבר שמעת, מצבים שכבר ראית, תוצאות שכבר צפית מראש. הוא לא מחפש לפנק. סורקין מאתגר. מרגיז. מלטף את פרוות החתול לכיוון ההפוך. הוא מכוון לתחושת האי נוחות שלך, הוא רוצה בה. וזה אמריקה לא סובלת. 

הרעיון שיורדים עליהם ומנסים לאתגר אותם בו זמנית. שמנסים להוציא אותם אדיוטים, ולא מהבדיחות העצמיות שהם בדרך כלל מרשים. לי זה אפילו הזכיר פה ושם את "המשרד" הבריטי - בייחוד סיפור האהבה הנרקם בין המפיקים שם, מעודן, יפה, רגיש. אני חושבת שסורקין אם היה בריטי, היו מפסלים שיש בדמותו במרכז לונדון. היו מתים עליו. ביקורת עצמית? ביקורת חברתית? והכל בשנינות? זה הרי אצלם בהמנון הלאומי. חבל, כי הוא באמת מבוזבז על האמריקאים. אוי ואבוי להם אם יבטלו גם את הסדרה הזו.

גילוי נאות - כתבתי את הביקורת המתלהבת הזו, אחרי שראיתי את הפרק הראשון. החלטתי לא לפרסם לפני שאראה את הפרק השני, אולי טעיתי? אולי הם לא הצליחו לשחזר את הקסם? אך ככל שהעונה נמשכת אני פשוט נשבית בקסמה יותר ויותר. בעיני, הסדרה הטובה ביותר המשודרת כיום בטלויזיה. ממתינה לה בקוצר רוח, 60 דקות שבועיות של עונג צרוף.

אל תתנו לביקורת האמריקאית לבלבל אתכם.

חובה לראות!

10 מתוך 10.

Bunheads - קוקו בלרינה

אמי שרמן פלאדינו, יוצרת הסדרה שגם יצרה את 'בנות גילמור' סיפרה באיזה ראיון ל'הוליווד ריפורטר' (בנוגע להשוואה בין הסדרות) ש'באנהדס' הרבה יותר קרובה אל המציאות שלה שכן אף היא עצמה - היתה רקדנית. אולי. אבל שתי דקות לתוך הפיילוט כבר ניתן להבין שהדבר הכי בולט בבאנהדס, זה הדמיון האדיר לבנות גילמור. זו פשוט אותה הסדרה.

באנהדס - שזה בתרגום ישיר - קוקו בלרינה, או אבו עגילה, סדרה חדשה מבית ABC נכנסת למשבצת הפריים טיים כבר מהחודש לימי שני.

 לרגעים נדמה - כאשר בישופ מדברת עם פוסטר שלא סיפרו להן שהסדרה הקודמת בוטלה 

העלילה מספרת על מישל סימס (סאטון פוסטר, שאני לא ממש מכירה, מגיעה אלינו אל המסך הקטן בעיקר מעולם התאטרון) שהיא רקדנית "שואו גירל" שכזו בווגאס, עם הבגדי גוף והנוצות והנצנצים שמחפשת משהו קצת יותר מכובד לעשות עם כשרון הריקוד שלה, כאשר ברקע יש לה מחזר - האבל פלאוורס (אלן ראק החביב שאנחנו מכירים עוד מה-80' כקמרון, החבר הלחוץ עם האוטו של אבא ב"דפקתי ברז למורה", מאז ככל שהוא מאפיר הוא רק נהיה יותר ויותר לייקאבל). האבל (הדמות) גם הוא חביב ביותר. הוא מנומס, ג'נטלמן מושלם, כל מטרתו היא לבלות זמן איכות עם סימס שממשיכה לדחות אותו ולהמציא תירוצים.

אז ערב אחד, אחרי דחייה אכזרית באודישן חשוב, מישל סוף סוף נכנעת לקסמו של האבל, לזר הפרחים וקופסאת התכשיט הקטיפתית ויוצאת איתו לדרינק קטן. מישל, המיואשת מחייה העמוסים, מוגאס המנוכרת ומהאורות הנוצצים, נופלת שבי בתיאוריו הפסטורלים של האבל על ביתו אי שם, בעיירה קטנה ורדומה בשם "פרדייז",  על הים התכול הנשקף מחלון חדר השינה, השקט והשלווה שרק מחכים לה אם תסכים להנשא לו. האבל מבטיח לדאוג לה, לטפל בה ולתמוך בה, ואלו בדיוק מילות הקסם שמישל השיכורה והמבולבלת היתה צריכה לשמוע כדי לאסוף את הדברים ולטוס לפרדייז של האבל, עם הים, עם האנשים עם כל השלווה המקומית הזו שהוא מדבר עליה.

ובאמת מישל באה איתו לפרדייז, ופוגשת כל מני אנשים בחייו, כולל אמא שלו פאני (קלי בישופ המדהימה המוכרת לנו מבנות גילמור) שמנהלת סטודיו לבלט לנערות צעירות, ומה שקורה להם אחר כך וכו' וכו'.
אמי שרמן פלאדינו, יוצרת הסדרה שגם יצרה את בנות גילמור אמרה באיזה ראיון ל'הוליווד ריפורטר' שבאנהדס הרבה יותר קרוב אל המציאות שלה שכן אף היא היתה רקדנית. אולי. אבל שתי דקות לתוך הפיילוט כבר להבין שהדבר הכי בולט בבאנהדס, זה הדמיון האדיר לבנות גילמור. זו פשוט אותה הסדרה. אולי לא עלילתית, אבל הדיאלוגים המהירים, הדרמומדיה, לרגעים נדמה - כאשר בישופ מדברת עם פוסטר שלא סיפרו להן שהסדרה הקודמת בוטלה. אז פוסטר היא אכן חיקוי (מאוד מוצלח! אבל חיקוי) של לורליי. ברונטית עם רגליים עד השמיים, מתחכמת וחכמה, אהובה על כולם ואם לא - מתחבבת בשניות, פרדייז היא אחת לאחת - סליפי הולו, העיירה המנומנמת עם התושבים המגוחכים והדיאלוגים ההזויים, ואפילו יש את הצעירות הבלט עם בעיות גיל ההתבגרות עבור חיקוי-לורליי בכדי למלא את חסרונה של רורי. אפילו הסאונד טראק בטיול בפרדייז הוא בסגנון הלהלהלהלה של גילמור גירלז. אז מקורית היא לא. אבל באמת שאני לא מאשימה אותה, אם זה עובד אז למה לתקן, נכון? וחוצמזה יש עכשיו דור שלם שלא ידע את פרעה שהולכות לעוף על הסדרה הזו, אז באמת...למה לא.

מה הבוטום ליין? הרי השחקנים - עשר. היוצרת - אנחנו כבר מכירים אותה, עילוי. היא אורגת סיפורים מקסימים, מיני עלילות מרגשות ומשעשעות כאחד והכל על רקע עיירה מנומנמת נאמבר טו.
ממליצה לנסות לפחות את הפיילוט, כמוני. לי באופן אישי, זה בעיקר גרם להתגעגע לסדרה המקורית. אבל גם זה חביב פלוס. 7.5 מתוך 10.

באזז סדרתי מאי

בין ביקורת לביקורת אני רוצה גם לעדכן מה כבר לא רלוונטי, מה עומד לקרות, מה קרה ומה קורה כרגע בעולם הסדרות העשיר. אז פעם בחודש, נעשה פוסט באזז סדרתי קצת לסבר את האוזן, לסדר את הראש, לסגור עניינים וקלישאות נוספות כיד הדמיון הטובה עליכם.

חודש מאי, מעבר לקטע האביבי ושבועות ויום ירושלים, הוא גם החודש בו הרשתות האמריקאיות יוצאות בגאווה למרפסות בהינף ידיים ומספרות להמונים הצובאים על דלתם על לוח השידורים המתוכנן שלהן לקיץ. אני לא מאוד אוהבת לכתוב על סדרה לפני שאני רואה אותה, כי יש מעט מאוד שניתן להבין מתקציר ושחקנים. אז אני רק אתן דגימה קטנטונת.

למשל ABC משוויצה בסדרה החדשה "באנהאדס" (שזה הקוקו המלופף שרקדניות בלט אוספות על הקרקפת) על נערת שעשועים מוגאס שעוברת לעיירה קטנה עם בעלה ומתחילה חיים חדשים כמורה בבית ספר למחול של חמותה. נשמע...eh במקרה הטוב. אבל אז מגלים שחמותה זו השחקנית קלי בישופ (אמלי גילמור, בנות גילמור) וזה פתאום נשמע שווה הצצה. אז אנחנו נאלץ לחכות ליוני בשביל הבלרינה המיועדת.

בקיץ הזה תלבשי לבן...
או לפחות מגפי בוקרים ו-וסט עם גדילים, כי דאלאס חוזרת אלינו ב13 ליוני ברשת TNT! שנים אחרי מה שקרה בעלילה המקורית, בובי, ג'יי אר וכל ה"זקנים" יכבדו אותנו בנוכחותם בפיילוט ונראה מה קורה משם. צפו ביקורת.

מי החזיר את ג'יי אר?

NBC מסתירה בשרוול את כוכב ה"חברים" האחרון שעוד לא קיבל סיטקום, הלא הוא צ'נדלר בינג (חוץ מהסדרה ההזויה שהיתה לו אז שאף אחד לא הבין). הסדרה תחל באוגוסט ותיקרא "גו און" - "נו, תמשיך" על שדרן ספורט מבואס שמצטרף לקבוצת תמיכה לאחר אובדן שחווה בחייו. יש למה לחכות? קשה לומר. ההיסטוריה מספרת לנו ש"חברים" ו"סיינפלד" קורים רק פעם בחיים, ולהתחיל להפריד כוחות כמעט אף פעם לא עובד. אבל נראה.

בית קברות לסדרות

את שם צ'לסי? כבר לא...

זה מירוץ עכברים מטורף אאוט דר והרבה סדרות עד שכבר הצליחו לחדור את מגן הפיילוט הכמעט בלתי אפשרי, מוצאות עצמן עושות הכל כדי לנסות להוכיח את עצמן. לחלקן זה עובד ("נקמה" תמשיך, הארט אוף דיקסי תמשיך, אימה אמריקאית ועוד ) אבל לחלקן הסוף כבר הגיע. איני מבכה על רוב הביטולים שגיליתי עליהם החודש, אבל כן תוהה למה עברו את מבחן הפיילוט מלכתחילה.
להלן הסדרות שמסתיימות/בוטלו לנו השנה, למי שמעוניין להזכר, לחלוק כבוד אחרון - יש גם לינקים המובילים לביקורות.

• אלקטרז..............הסתיים אחרי עונה אחת במרץ. לא יכולה לומר שלא צפינו את זה
• אלן גרגורי.......... הסתיים כמעט לפני שהתחיל עוד בדצמבר.
• את שם, צ'לסי?.....בסוף מרץ, קצת צפוי אבל באמת חבל.
• ער......................24 למאי פרק אחרון
• המוצא.................11 למאי פרק אחרון, שוב לא הפתעת המאה.
• ביצ'יות מבית טוב...6 למאי פרק אחרון (אז בשביל מה יס קנו אותה?)
• שונאת את בתי הטינאייג'רית.....החזיקה עד מרץ, גם זה כבוד.
• תהיה גבר!............יוני זה נגמר, חבל.
• החשוד העיקרי......עוד בינואר הסתיים.
• רינגר...............נגמר באפריל, וזה הביטול הכי כואב לי. סדרה מעולה.
• המעגל הסודי.......או. סוף סוף אפסיק לקבל מכתבי נאצה במייל על איזו סדרה מצויינת זו ואיך רצחתי אותה בביקורת. הנה היא בוטלה. 
• בלתי נשכחת.....מאי. כנראה קצת נשכחת לא? (עדכון 30.6.12, סי.בי.אס החליטה להחזיר מביטול את בלתי נשכחת, ותודה לאורן על הידיעה!)
• וורק איט.....שקיבל אצלי 0, בוטל אחר שני פרקים בלבד. 

מה חוזר אלינו ולמתי להתכוונן עם הפופקורן?

דם אמיתי - חוזרת בעונה חמישית (ואחרונה?)

• שקרניות יפות וקטנות.......5 ליוני 
• דם אמיתי.......................10 ליוני 
• דקסטר..........................30 לספטמבר
• הומלנד..........................30 לספטמבר

יש עוד הרבה זמזומים ברשתות ופרומואים שימתינו לבאזז סדרתי יוני, זו היתה רק דוגמית קטנה לכבוד מאי.

מקווה שנהנתם,

תגובות/שאלות/דעות/משאלות מתקבלות בברכה 

The Client List - רשימת הקליינטים

כאשר ריילי הופכת רשמית אם חד הורית, והאיום הכספי הופך עוד יותר ממשי, היא חוזרת , מדשדשת, בעל כורחה למכון ומבקשת כמה קליינטים "מיוחדים" מהרשימה, נו, כאלה שנותנים טיפים יפים. כאלה שצריך לשלוח יד מתחת לסדין. 

סדרה חדשה מבית Lifetime, בכיכובה של ג'ניפר לאב היואיט, מבוססת על סרט הטלויזיה בעל אותו שם ואותה שחקנית ראשית, החלה לפני חודש (אפריל) בארה"ב - עונה ראשונה בת 10 פרקים וכבר הוזמנה עונה שניה בת 13 פרקים.


ריילי פארקס (היואיט) היא אם לשני ילדים חמודים בגילאי גן-יסודי ונשואה לקייל פארקס, שכנראה היה איזה ביג שוט בספורט, משם פנה לעסקי הבנייה ונפצע, ועכשיו מובטל בבית, אכול אשמה ושנאה עצמית. ריילי היא אשה טובה, אמא מסורה, בעלת גישה חיובית לחיים ואהובה על ידי כל.

כשהמצב הכלכלי מתדרדר, והבנק מתחיל להתקשר, ריילי, מוצאת עבודה בעיר שכנה במכון עיסוי אצל אשה שחורה חייכנית ומקסימה ג'ורג'יה קאמינגס (לורטה דיוויין). ריילי היא באמת מעסה ישרה והגונה שיודעת אבנים חמות, עיסוי רקמות והקלה על דלקות ברכיים, אבל היא די מהר מגלה שמעסות הגונות לא עושות את הכסף הגדול במכון הזה. ובשביל טיפים צריך לעשות קצת "אקסטרה". כשקליינט מנסה לתפוס לריילי את הישבן, היא בורחת משם זועמת על שלא ידעה ומה פתאום ולא מתאים והולכת הביתה. בבית היא מגלה את שוק חייה. קייל עזב אותה. בלי פתק, בלי רמז, בלי כלום. קם, ארז ונעלם. השאיר את ריילי לבד עם הילדים, לבד עם המשכנתא, ו...לבד.

סדרת נשים מובהקת. אפילו שהתיאור נשמע קצת מעז, קצת סקסי, קצת מעבר...אז הוא לא 

אז עכשיו שריילי רשמית אם חד הורית, והאיום הכספי הפך עוד יותר ממשי, היא חוזרת מדשדשת בעל כורחה למכון ומבקשת כמה קליינטים "מיוחדים" מהרשימה, נו, כאלה שנותנים טיפים יפים. כאלה שצריך לשלוח יד מתחת לסדין. כמובן הכל בשו שו ואף אחד לא יודע. אז על זה הסדרה.

טיפה על האנשים שמלווים את ריילי אחרי האסון שפקד את חייה.
אוון פארקס (קולין אגלספילד), אחיו הצעיר של הבעל הנוטש קייל. אוון הוא רווק, עובד בניין, חתיך, רגיש, אובבייסלי מאוהב מעל הראש בריילי מזה זמן מה, הגון, חולה על האחיינים שלו ו..אמרתי כבר חתיך? הוא לא מבין למה אחיו עשה מה שעשה ורוצה לעזור לריילי ולילדים כמה שאפשר.

לינט מונטגומרי (סיביל שפרד), אמא של ריילי. היתה נשואה חמש פעמים, נוצריה טובה, מנהלת סלון יופי, מנסה לעודד את ריילי לעלות שוב על הסוס.

לייסי (רבקה פילד), חברתה הטובה ביותר של ריילי. קצת קלת דעת אבל נאמנה.

דבר ראשון, זו סדרת נשים מובהקת. אפילו שהתיאור נשמע קצת מעז, קצת סקסי, קצת מעבר...אז הוא לא. הסדרה הזו יכולה להיות משודרת במסכי ענק בכנסיה. הכל כל כך מצונזר ונקי, לייףטיים יכול היה להיות ניקולודיאון. ניו יורק טיימז אמרו על כך - "...."רשימת הקליינטים" גורמת אפילו לדג מת כמו "Hung" (מצוייד) להראות לוהט."


בנוסף, הסדרה לא ממש נוגעת במציאות, וגם זה כייף. יש את הנושא הנורא של בעל נוטש, אבל חיי העיסוי מעולם לא נראו טוב יותר. דבר ראשון, הם לעולם לא באמת פירטו מה הטיפול ה"אקסטרה" כולל, (ב"פוסט גאזט פיטסבורג", רוב אוון שואל "לאן קייל עזב? הוא ניהל רומן?יש לו משפחה שניה בחיים כפולים וסודיים? כל פרשיות המסתורין מחוירות לעומת השאלה האמיתית - מה ריילי עושה אקסטרה?..." 


הקליינטים שמגיעים כולם צעירים חתיכים מסוקסים שריריים טובי לב וביישנים. ריילי גם עוזרת בכך שהיא מקשיבה ללקוחות שלה, כפסיכולוגית ומייעצת להם כיצד להייטיב את חייהם. הבנות האחרות בספא, מלבד אחת, כולן מקסימות וחמודות ומתאהבות מיידית בריילי.

אני מודה שאהבתי את הסדרה. ידעתי שאוהב אותה כי אני מכירה בלית ברירה את היואיט עוד מימי פרצוף הכלבלב המאוהב של ביילי ב"שולחן לחמישה" דרך איזו סדרה כושלת שהיא עוברת לניו יורק כסדרת המשך ל"שולחן" דרך "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" ועד הפרוייקט האחרון שלה "גוסט ויספרר" - הלוחשת לרוחות. לא כי חיפשתי אותה, אלא כי היא תמיד היתה שם, לא כי אני חושבת שהיא מריל סטריפ, אבל היא לא רעה. אין לה יותר מדי הבעות אבל איכשהו היא מצליחה לרגש, אפילו אם היא לא באמת מעבירה את תחושת האין אונים שמישהי במצבה, אם חד הורית במכון עיסוי היתה מרגישה. הסדרה בעיקרה עוסקת בעוצמה נשית. כמו באחד הספרים שאופרה אוהבת להשאיר את חותם ההמלצה שלה עליו. גירל פאוור, שאפתנות, אף אחד לא ידרוך עליי...וזה נחמד. לא גאוני, לא שובר גבולות, לא מקורי מדי בטח ובטח שלא מפתיע, אבל זו סדרה קלילה וכייפית שגרמה לי לצפות בחמישה פרקים, כמעט ברצף. בריאן לורי מ"וריאטי" אמר דבר יפה בביקורת ואני נוטה להסכים:

"...."רשימת הקליינטים" אינה "דאון טאון אבי", אבל היא גם לא מנסה להיות. היא אמורה להיות זבל חביב ומהבחינה הזו - הצליח לה"


בהשראת מילותיו של לורי, אני נותנת לסדרה 8 מתוך 10. בעולם שלה, בסטנדרטים שלה כ"זבל חביב" היא כמעט ממכרת. שווה נסיון!

Scandal - סקנדל

עוד סדרה טובה של חקירה/פענוח בסלסלה בגובה מטר ליד הקופה. 2 ב-10. אין כאן הפתעות. אין כאן טוויסטים מטורפים. אתם רואים מה עומד לקרות רבע שעה לפני שזה קורה. אז האם "סקנדל" הביאו משהו חדש לעולם הסדרות מתח? לא. 

סקנדל היא סדרת מתח-עורכי דין-פוליטית שהחלה שידוריה באפריל הזה ברשת ABC בארה"ב.

אוליביה פופ, היא דמות המבוססת בחופשיות על ג'ודי סמית', עוזרת התקשורת של ג'ורג' בוש.
אז אוליביה פופ (שחקנית הקולנוע קארי וושינגטון) היא אשה חזקה, חריפה,בעלת חוש צדק, נאמנות והתמדה, יודעת מה היא רוצה ומה שהיא רוצה זה להגן על נפגעי הסקנדלים בארץ החופשיים. פופ עזבה את הבית הלבן בכדי לפתוח משרד עורכי דין, עם צוות מובחר וקטן שמגדיר עצמו כ"גלדיאטורים בחליפות" שאינם ישנים, אוכלים או חיים וכל משאלתם היא להעריץ את האדמה שפופ דורכת עליה, לפתור קייסים ולעשות כדברה.

גלדיאטורים בחליפות? אתם עורכי דין!

הפרק הראשון מתחיל בפגישה בבר, בין אחד עורכי הדין מהצוות של פופ ובחורה נחמדה שפופ החליטה לקבלה לעבודה. אם עוד לא הובן שפופ היא אלילה, הרי שהקלוז אפ המוגזם על פניה הנרגשות שלא לומר עיניה הדומעות של הבחורה ששפר מזלה לחלוק חלל משרד עם פופ האגדית, יעשה את העבודה.

פעם ראשונה שאנו פוגשים את פופ על המסך, היא בלווית סטיבן פינץ' (הנרי איאן קוזיק, הסקוטי המקסים שמשחק גם את דזמונד היום "פני?? פני???זאת לא פני" מ"אבודים") ופופ משחררת תינוקת של השגריר הרוסי ממאפיה מפחידה בכך שהיא מסכנת את חייה מאיימת עליהם ומשלמת להם רק מחצית דמי הכופר שביקשו. אז למי שלא הבין כמה היא באד אס - עכשיו זה מתחיל להקלט.

אז אל פופ וקבוצתה מגיעים כל מני מסכנים מיני-סלבס שלא יודעים לאן לפנות וסומכים על הדיסקרטיות, האמינות והיוקרה שפופ מציעה להם.
הפרק הראשון מתפתח יפה כאשר אפילו נשיא ארה"ב נכנס לתמונה, ודברים מתחילים להסתבך. כל פרק מתעסק בשערוריה אחרת ובדרכה המופלאה וללא חת של פופ וצוותה לתקן את עוולות העולם. ואני משתמשת בביטוי "עוולות העולם" בחופשיות רבה מדי. כי סך הכל, הם חברת עורכי דין, גג - יועצי תדמית מפוארים. בפרק הראשון לפחות, ללכת לדבר עם אליבי? או למצוא צילום ממצלמת כספומט? זה מגניב, אבל לא חדשני ובלתי נתפס.

בנוסף, פעם סיפרתי לכם על מייקל קלארק דנקן שחג סביב שרמן ב"המוצא" ומספר לכל מי שמוכן על איזה מגניב שרמן, באותה נשימה ציינתי שאני ממש אלרגית לזה. שזה בזיון, העלבת אינטיליגנציית הצופה. אז כאן, שרמן הוא אוליביה פופ, ומייקל קלארק דנקן הוא...כל מי שבסדרה, כולל אוליביה. "אוליביה אף פעם לא טועה" "אוליביה לא חושבת שככה וככה" "אוליביה גאון" "אוליביה מצפה שתעשי את זה".
תסמכו על הצופים שלכם, לפחות קצת! תסמכו על השחקנים שלכם, שהדיאלוגים, העלילה, הדמות תחשוף את זה בעצמה. ג'יימס בונד לא נהיה "קול" כי מפרפרים סביבו סייד קיקס שלוחשים כל הזמן "איזה מגניב ג'יימס בונד" "ג'יימס בונד שותה מנוער לא מעורבב" "ג'יימס בונד תמיד משיג כוסיות". לא, אנחנו רואים את זה, קולטים, מרגישים. אם השחקן טוב דיו, אם התסריט מוצלח - לא צריך לחשנים מפרפרים. זוכרים כשגיליתם שהאן סולו הוא גבר גבר? הייתם צריכים מישהו שיגיד לכם את זה?
אז בעיני זה רק מוריד מדרגת הסדרה וגם מהפאר של אוליביה פופ. חוץ מהאלרגיה הקשה שיש לי לאקספוזיציה הסייד קיקית, וגיחוך שבורח לי מדי פעם מהרצינות התהומית בה הם מעידים על עצמם שהם "גלדיאטורים בחליפות" אין לי בעיה עם הסדרה.

המשחק בסדר, בחירת השחקנים סבבה, דיאלוגים אוקיי והעלילה באמת מעניינת.
זו סדרה טובה. השאלה מה אתם מחפשים. כי היא לא בולטת, היא לא יוצאת דופן. היא עוד סדרה טובה של חקירה/פענוח בתוך הסלסלה הענקית בגובה מטר ליד הקופה. 2 ב-10. אין כאן הפתעות. אין כאן טוויסטים מטורפים. אתם רואים מה עומד לקרות רבע שעה לפני שזה קורה. אז האם "סקנדל" הביאו משהו חדש לעולם הסדרות מתח? לא.
האם בכל זאת שווה לראות? אפשר. למה לא, זו לא סדרה רעה.
ובגלל שהיא באמת פושרת, לא חמה ולא קרה אני נותנת לה 5 מתוך 10.

Game of Thrones - משחקי הכס

יש מלחמות, תשוקה, עירום, גילוי עריות, רצח, עינויים, דרמות, טרגדיות איומות, הומור, גמד מגניב, הוצאות להורג, מכשפות, דרויאידים ודרקונים, מה עוד צריך בנאדם?

משחקי הכס זו סדרת פנטזיה תקופתית אם יש דבר כזה, כרגע עונה שניה בארה"ב וגם בארץ ב-יס

מבית HBO, מבוססת על סדרת ספרים של ג'ורג' אר אר מרטינז.

למרות שזו סדרה שאני אוהבת, מאוד מפחיד אותי לכתוב עליה, כי באמת קטונתי לספר לכם את העלילה הכל כך מורכבת בעלת כל כך הרבה משתתפים, שאני עצמי חצי פרק מבלה בשאלות "אז מי זה?" אבל זה קטע. זה קטע שגיקים אוהבים (ואני אומרת גיקים בחיבה), כמו שאהבו את ג'ורג' לוקאס על שהמציא זנים חדשים ומשונים בשמות כמו "אי-ווק" ו"דהשייד" ומה לא במלחמת הכוכבים, עם היסטוריה מאיפה הגיעו, ועם מי נלחמו, ועם שפות משלהם, ו...גם כאן זה מסובך. יש מפות דמיוניות עם שושלות מלוכה והיסטוריה והכל, ממש מיתולוגיה דמיונית מגניבה.

החורף מגיע, חבר'ס

אז בהסבר המאוד פשטני שלי (וגם לא הכי מדויק) :

יש מלך. במקום שנקרא "מעלה המלך" שזה שם שעוזר. המלך הזה הוא ממשפחת באראתיון והוא התחתן עם בת לאניסטר. תזכרו את השמות האלה כי הם יחזרו, והרבה. הלאניסטר הזו היא בלונדינית והיא מעצבנת, ויש להם בן, יורש עצר שאפילו יותר מעצבן ממנה, וזה לא קל. יד ימינו של המלך מת (לאו דווקא בדרכים כשרות) והמלך, רוברט באראתיון (רואים כבר השתמשתי בשמו שוב) חסר עוזר נאמן בחיים, פונה לחברו הטוב - נד סטארק (שון בין המופלא - שמשחק גם ב-שר הטבעות), מ-ממלכת הצפון, ומבקש ממנו להיות יד ימינו החדשה.
סטארק אומר סבבה (אני מדלגת פה על הרבה כדי לא להרוס) אבל אני נוסע לבד עם שתיים מהבנות שלי (אחת מיועדת לנסיך המעצבן ואחת סתם כי אני אוהב) ואחר כך נראה. משאיר את אשתו, הבן הגדול, והבן הממש ממש קטן בממלכת הצפון הקרה שמאוד מאוד צפונית ומאוד מאוד קרה (רק שתבינו כמה - המוטו השושלתי של הסטארקים זה "החורף מגיע" - ווינטר איז קאמינג).

אז סטארק מגיע ולא כייף שם במעלה המלך. יש בעיות. כי סטארק חכם. וסטארק מגלה דברים שהמלך לא יודע, שאולי קורים מאחורי גבו, ובלי קשר, אולי יש פה ושם כמה אנשים או אפילו משפחות, שושלות שלמות שלא ממש חושבות שרוברט ראוי לאכלס את כס המלוכה ושאולי נגזל מהם הכס...טוב תעצרו אותי כאן.

יש מלחמות, תשוקה, עירום, גילוי עריות, רצח, עינויים, דרמות, טרגדיות איומות, הומור, גמד מגניב, הוצאות להורג, מכשפות, דרויאידים ודרקונים, מה עוד צריך בנאדם?

מי שנשמע לו מעניין, מאוד ממליצה לצפות. מי שנשמע לו מעניין, לא קרא את הספרים אבל רוצה לגלות עוד, מוזמן לקבל מידע הרבה יותר מדויק ומהימן פה לראות את עצי המשפחה, ההסטוריה, המוטואים המשפחתיים, הסכסוכים, רק אזהרה - זה עשוי להרוס לך את הצפייה.

אהבתי מאוד, אמנם מבולבלת ועדיין לא סגורה מי נגד מי, אבל האנשים, הדיאלוגים, המשחק, ההפתעות בעלילה, ההשקעה בהפקה...החצוצרות המלכותיות/צבאיות בסאונדטרק... זו סדרת חובה.
לגמרי 9 מתוך 10.
ראיתי. התבלבלתי. נהנתי.

The Borgias - הבורג'יאס

דבר אחד בטוח. אף אחד ברומא לא אוהב, ומעטים באמת מכבדים את הפיראט הספרדי שתפס את מקום האפיפיור בדרך לא דרך. אבל כעת כשהוא שם, הוא לא מתכוון לוותר.

הבורג'יאס החלה באפריל עונה שניה בארה"ב, מוקרנת ב- showtime לאחר שעונה ראשונה ארכה תשעה פרקים בלבד, ולדעתי גם נרכשה ושודרה ע"י הוט.

מדובר בסדרה המבוססת על סיפור היסטורי אמיתי, על משפחת מהגרים ספרדים שהגיעו לאיטליה וכבשו את רומא, הותיקן ובעצם קצת את כל אירופה כאשר אב המשפחה (ג'רמי איירונס) זוכה בדרכים עקלקלות ונלוזות בתואר הנכסף - האפיפיור.
קו העלילה הוא, לפחות בינתיים, לעניות דעתי, לא שונה משיר הלימבו "how low can you go".

ממשפחת גנבים קטנים, מוציאים אותם מינימום מוסליני, והם לא

אז יש את בנו הבכור צ'זרה בורג'יאס (פראנסווה ארנו), שכמו אביו, בחר את בגדי הכמורה, וכמו אביו, לא ממש חזק בעניין האתיקה, יושר, צדק או התנהגות אנושית בסיסית. כמובן הכל בקטן, כי באמת אין נוכל כמו אביו, האפיפיור שמנהל לו אורגיות על ימין ועל שמאל ובוגד באלה שהוא בוגד איתן וגונב ומשקר ומסתיר ומה לא. אבל צ'זרה הוא העוגן האנושית במשפחה הקיקיונית הזו. הוא באמת בחר מקצוע לא בשבילו כדי להרשים את אביו, הוא יודע לאהוב, לכבד, להוקיר. והוא חכם. בערך. יותר חכם מחואן.


חואן בורג'יאס (דיוויד אוקס), הבן היותר צעיר שדווקא בחר ללכת בדרך החרב, לוחם. חואן מצליח להיות כל כך נלוז, שצ'זרה נראה צדיק אל מולו. חואן הוא פשוט כבשה שחורה. כלום לא הולך לו. אפילו כלוחם הוא לא איי איי איי. שכל אין שם, אופי של ממש - לוקה בחסר, זה רק מתדרדר לאורך העונה הראשונה, בעונה השניה כבר נשבר ממנו לגמרי.


לוקרציה בורג'יאס (הולידיי גריינג'ר), הבת הענוגה היפה והבאמת ישרה במשפחה. בבת עינו של צ'זרה שדואג להגן עליה מכל משמר (ולפלרטט? מה נסגר עם המתח המיני?), לא שזה עוזר כי ליבה העדין נשבר כל פרק שני. היא אמורה להיות בת 14 בערך, שזה לא אמין בכלל, אבל היא ילדה טובה. גם לא גאון הדור, אבל מי כן בגיל 14?
אז האפיפיור כמו כל בית מלוכה, עסוק באיך ועם מי לכרות בריתות, ממי להתגונן, והחשוב מכל, איך לשמור על אחוריו הקדושים שייוותרו בכס הקטיפה הזה.

העניין הוא, שלמרות שהמשפחה והיחסים שם מעניינים ומשונים, כל האסטרטגיה הצבאית שם...לא הכי קשורה ואפילו קצת אנמית. אולי ההפקה לא מספיק עשירה פה, אבל משהו...בסצנות הסמי-קרב, בלוקיישנים אחרים שהם לא בית האפיפיור, לוקה בחסר. הם גם לא מספיק משקיעים בתוכניות המדיניות כדי לעורר עניין. האפיפיור שוכב עם המאהבת במיטה וממלמל לעצמו מה הוא יעשה למלך צרפת, ואז למחרת מראים את מלך צרפת, זה לא בדיוק מהלכי קרב מבריקים.
עוד ביקורת שיש לי על הדמויות היא שהבורג'יאס, הם לא באמת נראים כאלה אכזריים. אין להם הרבה מהלכים עוצרי נשימה, מקסימום צקצוקי לשון. אז לפעמים נדמה שעושים אובר דרמה מכלום. ממשפחת גנבים קטנים, מוציאים אותם מינימום מוסליני, והם לא.

דבר אחד בטוח. אף אחד ברומא לא אוהב, ומעטים באמת מכבדים את הפיראט הספרדי שתפס את מקום האפיפיור בדרך לא דרך. אבל כעת כשהוא שם, הוא לא מתכוון לוותר.

הבגדים מקסימים, הדיאלוגים מסתוריים וממגנטים, המשחק מעולה, של כולם. העלילה...בסדר.

עונה ראשונה התעסקה יותר בפינוק, בתענוגות והתלהבות מהמעמד החדשני, עונה שניה לעומתה קצת מתחילה לצייר את הבורג'יאס כיותר אנושיים. האפיפיור אפילו זרק משהו לגבי לתת חזרה לעם? רחמנא ליצלן.

מאוד אהבתי את העונה הראשונה, השניה פחות. עדיין מקבלת בכייף את ה8 מתוך 10.

Awake - ער

מקסים. הרעיון. הביצוע. מבריק. החידה הזו, ההמצאה אשר על המסך כאילו שולחת יד לא נראית מעבר למסך ושואלת אותך מה אתה היית בוחר? מה המציאות האמיתית? יש מציאות כאן בכלל?

אלוהים אולי מרחם על ילדי הגן אבל סדרות בלשי משטרה וחקירות רצח הוא פשוט מעריץ. אחרת אין שום הסבר הגיוני לרייטינג הגבוה, לסוגים הכל כך מגוונים ורבים שבסופם תמיד אותו הסיפור. יש דיטקטיב. יש רצח. יש חקירה. וזה לא משנה אם הבלש הוא מאגדות ילדים, או זוכר הכל, או בעל כוחות על, העיקר שיש גופה ויש חקירה. אז כן, ניתן לקרוא בין השורות שאני לא מסמפטת סדרות משטרתיות. אבל, פה ושם...יש הפתעות לטובה (ואיך לא יהיו כשמגישים חצי מליון הצעות לסדרות משטרה ברשתות הטלויזיה אחת לשעה?)

אז ההפתעה שלנו לטובה הפעם, היא "ער" או Awake. מבית NBC התחילה במרץ בארה"ב (כרגע משודר פרק 10 מתוך 13).

מה הקטע של "Awake"?

תמיד לחוד. תמיד בשכול. אבל לפחות בחיים

נכון הוא דיטקטיב, אבל זה מאסט, לא? מייקל בריטן (ג'ייסון אייזקס - אני לא אגיד לכם מאיפה הוא כי זה כייף לזהות לבד, אבל הרמז הוא שהוא בריטי ותנסו לדמיין אותו עם שיער ארוך ובהיר), הוא דיטקטיב לאחר טרגדיה נוראית שקרתה למשפחתו. היתה תאונת דרכים. והוא איבד את אשתו. הוא שבור לגמרי ונותר לגדל את בנו בבית אפלולי ומדכא כשהקשר בינהם נחלש ודוהה. קורע לב. באמת.

אבל בעצם, זה לא מה שקרה בכלל.

כי ביום אחר, בריטן מתעורר לדיטקטיביות שלו, לאחר טרגדיה נוראית שקרתה למשפחתו. היתה תאונת דרכים. והוא איבד את בנו. הוא שבור לגמרי, נותר עם אשתו בבית אפלולי ומדכא כשהקשר בינהם נחלש ודוהה. עוד יותר קורע לב. עוד יותר באמת.

אז מה פה האמת? מה החלום? מה באמת קרה?

לבריטן יש פסיכולוגית שאומרת שהעולם השני זה הכל בדמיון.
הפסיכולוג בעולם השני אומר, שהפסיכולוגית היא בכלל פרי דמיונו.
שניהם אומרים לו דבר אחד. תתעורר!

אבל בריטן, כלוא בעולם ההזוי בין מציאות לדמיון, עולם מעוות, קשה ועגום, אך זו דרכו היחידה באמת לבלות זמן עם שני בני משפחתו. תמיד לחוד. תמיד בשכול. אבל לפחות בחיים.
מקסים. הרעיון. הביצוע. מבריק. החידה הזו, ההמצאה אשר על המסך כאילו שולחת יד לא נראית מעבר למסך ושואלת אותך מה אתה היית בוחר? מה המציאות האמיתית? יש מציאות כאן בכלל?
וכן, בינתיים הוא דיטקטיב בשני העולמות, וכל עולם עוזר לו לפתור את הפשע שבעולם השני, אוקיי. בשבילי זה קצת מיותר. כבר יש לכם רעיון חדשני ומיוחד ודרמתי ביד. רק בשביל לא לאבד את הצופה הגברי, אתם מוכרים את עצמכם כסדרת תעלומות זולה? בשביל מה?

אני נותנת לסדרה 7 מתוך 10
מאוד ממליצה לראות פרק אחד, כי זה אחר, לא ראיתם את התפיסה הזו עדיין על המסך הקטן.

Don't Trust the B---- in Apartment 23 -הביצ' מדירה 23

הסדרה מצחיקה ושנונה ואחרת, שלא מחפשת להסביר את עצמה, שלא כושלת באובר פאדחנות. היא לא נותנת לצופה להרגיש כמו דביל. היא מרעננת.

הביצ' מדירה 23, או בתרגום סימולטני "אל תסמכי על הכלבה בדירה 23". כן כן, איך לא, עוד קומדיית מצבים בניו יורק סיטי. התחילה באפריל הזה, ברשת ABC.

טוב, אז בדומה ל"מרוששות", יש לנו כאן רומייטס בעיר התפוח הגדול, כי זה עבד לפרנדז וזה עבד לסיינפלד אז למה לא לטחון את הפואנטה עד דק? שתי בחורות שותפות לדירה שמתחילות כאויבות ומסיימות חברות.
למה זה יותר טוב ממרוששות?

1. כי כל דבר יותר טוב מרוששות. להביט בטחב יותר טוב ממרוששות.
2. אין צחוקים מוקלטים (ביג פלוס!)
3. הרבה פחות צפוי נדוש ומעיק
4. דוסון.

דוסון, אתם שואלים? אז כן. ג'יימס ואן דר ביק, הלא הוא דוסון מסדרת הנעורים "דוסון קריק" משחק כאן תפקיד קומי מצויין, מלא הומור עצמי (את עצמו). אולי הוא לא "קורע" מפיל, אבל הוא טוב. באמת באמת טוב. טוב בסגנון שמאוד נדיר למצוא בקומדיות. הוא יודע להצחיק פשוט כי הוא משאיר את האגו בחוץ ונותן את עצמו אבל בלי להתחנף לצופה. וזה כייף וזה מרענן, ושני אגודלים למעלה לדוסון על כך.

כלבה עם לב זהב וסיידקיק מצויין

קצת על העלילה? למה לא...
אז ג'ון קולברן (דרימה ווקר) היא בלונדינית מתוקה ושאפתנית שבגיל 27 עוברת לעיר הגדולה עם עבודה ב...קרן הון סיכון או משהו בורסאי וול סטריטי כזה, דירה מדהימה וארוס שהוא דוקטור/מדען המאוהב בה מעל הראש. הכל נראה מסתדר לג'ון בחיים עד שבאותו היום בו הגיעה לעיר, היא מאבדת את העבודה הקסומה והדירה הנפלאה. היא מוצאת דירה כשותפה יחד עם קלואי (קריסטן ריטר) שהיא כמובן  הכלבה, וזו הדירה 23.
וקלואי היא אכן ביצ' לא קטנה. היא משקרת ומערימה וגונבת וכל מה שאפשר, אבל הכל בתנאי שאנחנו זוכרים שעמוק בפנים יש לה לב טוב (אחרת אין סדרה נכון?) קלואי היא גם חברה של דוסון הסידקיקי המצויין, ויחד הם שועלי ניו יורק ותיקים ומפוכחים שדופקים את כולם, ליטרלי.

מילה על הביצ' החביבה קלואי, או יותר על השחקנית קריסטן ריטר.

בעצם כמה מלים. היא שחקנית לא רעה בכלל, בעלת מראה מיוחד, את ריטר אנחנו כבר מכירים לפחות משלושה מקומות. חברה של רורי בקולג' ב"בנות גילמור", החברה המסוממת של ג'סי מ"שובר שורות" ואם מאמצים את הזכרון, גם חברתה-הלא-ממש-חברתה, בתו של ראש העיר ב"ורוניקה מארס" עונה שניה אם אני לא טועה. ריטר היא באמת מיוחדת, יש בה משהו אניגמטי, אפל, דרמטי. היא תוססת ומושכת אבל גם מסוכנת להתקרב אליה. כמו ניו יורק עצמה. לא מאמינה שהרגע אמרתי את זה.
הסדרה מצחיקה ושנונה ואחרת, שלא מחפשת להסביר את עצמה, שלא כושלת באובר פאדחנות. היא לא נותנת לצופה להרגיש כמו דביל. היא מרעננת.

אני נותנת לסדרה הזו 8 מתוך 10, וממליצה לכם להוריד...עם טיפ קטן - הפרק השני יותר מוצלח מהראשון. זה נכון שבראשון כבר קולטים את ה"וייב" של הסדרה, אבל הפרק השני באמת מצחיק יותר. הפרק השני הוא זה ששכנע אותי להמשיך לעקוב.

The Finder - המאתר

הסדרה מעניינת. אולי לא במובן המרתק-הפסקתי-לנשום-משכתי בשיער מההלם, אבל מעניינת. בסגנון "אה וואלה? זה היה המשרת בסוף? נייס..."

"המאתר", מבוסס על סדרת שני הספרים "המאתר" של ריצ'ארד גרינר, זו סדרה של יוצר "בונז" (עצמות) הארט האנסון. ולפי מה שהבנתי זה ספין אוף של בונז. פרק 9 עונה ראשונה, כרגע בארה"ב, Fox כמובן...
אז על מה זה?

ג'ף סטולץ משחק את רב סרן וולטר שרמן. שרמן הוא גיבור מלחמה בעירק זכה בכל העיטורים והצל"שים הכי נחשבים, ושוחרר מהצבא לאחר פגיעה מאוד רצינית במוחו ש.... וייט פור איט...
....דפקה אותו כך שכעת הוא "חייב" לחפש ולמצוא דברים וגם מצטיין בזה אקסטרא על המידה. מי אמר שלא כדאי לשבור את הראש?
לצד שרמן, מייקל קלארק דנקן (העצום בעל הקול הנמוך והשם הכי לבן בעולם מ"גרין מייל") משחק את ליאו נוקס. ליאו מנהל בר שנקרא "קצה העולם" שם גר יחד עם שרמן ואיזו פושעת בת עשרה צועניה שאימץ (לא באמת אימץ, רק נתן לה מקום לישון ולעבוד שלא תחזור לכלא) ורוצה להחזיר לדרך הישר (כפי ששרמן עשה עבורו פעם, *גוש בגרון, דמעה, מטפחות*). היחידה שלא מתעלקת על הבר הזה היא מרסדס מאהון השוודית הפצצה שמשחקת את איזבל זמבדה, סגנית מרשל? לא יודעת, לא התעמקתי אבל אני יודעת שגם היא חזק בלתפוס את הרעים ולעצור אותם, רק שהיא מקשיבה לחוקים.  העיקר יש כוסית, עם אקדח להשתעשע במתח מיני צפוי ונדוש עם שרמן שלנו שבעצמו לא מכוער מדי.

אני רק נראה שטחי...

על כל עבודת חיפוש בלשית ששוכרים את שרמן, אנחנו מקבלים פרק - נוקס ושרמן מתחלקים בכסף, וככה כולנו מרוצים. יש גם דארק סייד שזה הצועניה שבעצם לא כזאת על דרך הישר, וגם פציעת הראש של שרמן שמפחדים מה יקרה לו אם אי פעם לא "ימצא" את אשר חיפש.
טוב אז גם כאן יש יתרונות וחסרונות.

יתרונות - הסדרה קלילה, חמודה, זורמת, מעניינת (אולי לא במובן המרתק-הפסקתי-לנשום-משכתי בשיער מההלם, אבל מעניינת. בסגנון "אה וואלה? זה היה המשרת בסוף? נייס") השחקנים חמודים, אין תלונות על כישורי המשחק, העלילה...

חסרונות - נו באמת? "המוצא שחייב למצוא אחרת יתאשפז"? נגמרו הרעיונות בעולם? גם הדיאלוגים לוקים בחסר. הם כאילו פונים לקהל יעד או מאד צעיר או אנאלפבת. זה בסדר להשאיר טיפה מקום למחשבה. עוד דבר שאני אלרגית אליו - אבל פיזית ממש. מתנפחת, גירודים חנק זה סיפור שלא מסוגל לספר את עצמו. אני יודעת שיצא לכם להתקל בזה בעבר, אז זה יקרה לכם שוב כאן. במקום לתת לדמות להראות לנו מי היא, לתת לנו דרך העלילה לעמוד על טיבה על פי מעשיה, מבטיה, מילותיה...לא. זה לקהל עם שכל. לקהל של "המוצא" יש את מייקל קלארק דנקן שמסתובב בתפקיד האקספוזיציה. הוא יספר לדמות אגבית ובלתי מתעניינת בעליל ש"שרמן גאון בלגלות רמזים" או ש"שרמן לעולם לא יאכל מלפפון זה מזכיר לו את המלחמה" או "שרמן לא מאמין בשדים" ושרמן, כמה עצוב, פשוט יעמוד שם ויחייך. אני לא אוהבת שעושים את זה. זה לא אמיתי. זה לא רילייטבל. אתה צריך להיות מאוד חשוב ורם מעלה כדי לתת לאחרים לדבר בשמך. לא מקגיוור סוג ב' שאף אחד לא מכיר.

קצת קצת מזכיר לי את "שקר לי" בקטע של מתת אל, כישורים יוצאי דופן אבל שחייבים להאכיל את הצופה בכפית איך הוא הגיע לזה ולמה. אבל ב"שקר לי" טים רות' משחק את השפוף מסכן מכוער וממלמל דברי גאונות שאתה די מאמין לו שהוא כנראה מיוחד. שרמן הוא קצת...חתיך-כלבויניק של קומדיות אייטיז. אולי טעות של הקאסטינג? הוא חמוד אבל לא נראה שועל מלחמה. אתם רואים אותו ובא לכם להגיד "וואו כל הכבוד שמצאת את המטוס עם הסחורה הגנובה, אבל אם יש לך שניה אתה מוכן רגע להציץ יש לי נזילה בכיור במטבח וגם המפתח קצת נתקע בדלת שמסובבים?"
סך הכל?
חמוד. אין מה לרוץ להוריד אבל אופציונלי.

5 מתוך 10

Alcatraz - אלקטרז

אברהמס אוהב לשבות את הצופים. לא את תשומת לבם, אלא ממש אותם עצמם. הוא מושך אותם בנושא מעניין, במרדף, בפושע ואז כשאין לאן לברוח - דוחף קטעים מהעבר, קטעים מעתיד, עושה סלט יווני וכשכבר צריך לחזור לעלילה למענה התכנסנו כבר נגמר הפרק.

ג'יי ג'יי אברהמס. אותו הוגה מבריק מאחורי ה"פרינג'" ו"אבודים", כעת משמש כמפיק לסדרה "אלקטרז", משודרת כרגע בארה"ב - רשת Fox
הרעיון לכשעצמו, גאוני. ביום שסגרו את כלא אלקטרז, כל האסירים שהיו צריכים לעבור - נעלמו באורח מסתורי. ועכשיו הם פתאום חוזרים. חמישים שנה אחרי. לפתע מציצים אחד אחד בסאן פרנסיסקו. בלי להזדקן ביום. נכון מגניב?

רעיון מגניב, קאסטינג בקאנטים

אז שרה ג'ונס היפה משחקת את הבלשית רבקה מדסן, כבר יש לי עם זה בעיה. נו מה, היא נראית כמו בלשית? היא נראית כמו ברבי, תמימה פעורת עיניים עם הבלונד החמוד שלה. הייתי קונה אם היא משחקת בעלת מאפיה קטנה, או גננת או אפילו תלמידה/מורה בגלי. בלשית? נופ. נמשיך. אז רבקה מדסן מגלה איזה משהו שלא מסתדר לה בנוגע לאדם אותו הם רודפים (אחד הנעלמים משנת 63) והיא פונה אל חורחה גרסיה, השם הכי לטינו בעולם, והוא בכלל נולד בנברסקה.
אתם מכירים אותו, זה הארלי החביב והאוביס מ"אבודים" כאן משחק את ד"ר דיאגו סוטו, פרופסור שכתב ספר על אלקטרז, ובכלל מבין גדול בנושא. אז כמובן שהוא הופך לשותף של מדסן. ושוב אני שואלת, למה? למה נראה לכם שזה אמין לראות את הארלי בשטח, במרדפים? מילא תדחפו לו מקטרת ובלייזר עם טלאי מרפקים, שמדסן תוכל לבוא להתייעץ פעם ב...בבר השכונתי החביב, אבל ממש שותף?

ושניהם מוצאים את דרכם אל סם ניל המשחק את אמרסון האוזר, שכבר מכיר את תופעת האלקטרזים הצצים וכבר רודף אותם זה זמן מה. הוא יודע מי הם הוא יודע מה הם והוא כולא אותם בלי לשאול יותר מדי שאלות. אמרסון כנראה שייך לאיזושהי זרוע מבצעית טופ סיקרט. והוא מגייס אליו את מליבו ברבי והארלי הכבד לעזור לו לתפוס את אותם האנשים.
מעבר לזה, גם הסגנון האברמסי משתפך על הסדרה הזו באופן גס וגלוי. אברהמס אוהב לשבות את הצופים. לא את תשומת לבם, אלא ממש אותם עצמם. הוא מושך אותם בנושא מעניין, במרדף, בפושע ואז כשאין לאן לברוח - דוחף קטעים מהעבר, קטעים מעתיד, עושה סלט יווני וכשכבר צריך לחזור לעלילה למענה התכנסנו כבר נגמר הפרק. זה היה חמוד ב"אבודים", לא, תיקון - זה היה מעצבן מאוד ב"אבודים" אבל הזמן משכיח.

יתרונות - נושא? בין המגניבים שיש, משחק? ברור שמצוין. איך שהפרק בנוי? למעט העצבים שלי, בנוי מקסים ומותח.
חסרונות - השחקנים הראשיים לא ממש מתאימים לאקשן משטרתי קיק אס, הלינגו המשטרתי נראה שטחי ומקושקש, ובכלל נדמה שזו היתה שטות לדחוף את המשטרה לידי ג'יי ג'יי.
המסקנה שלי - אין לי כוח לעוד "אבודים". למי שיש - תורידו פרק, תתרשמו.

6 מתוך 10

מקדישה את הביקורת הזו למימי יקירתי.
ומאחלת חג פסח שמח לכולם.
נתראה אחרי החג 

GCB - ביצ'יות מבית טוב

זה לא באמת על עקרות בית משועממות ומשחקי המניפולציה שלהן. זה על עקרות בית נוצריות משועממות ומשחקי המניפולציה שלהן

טוב נתחיל מהחלק המעניין. לסדרה קראו בהתחלה GCB כקיצור ל - Good Christian Bitches, ואחרי שהצליחו לעצבן את כל קבוצות הנוצריות הכלבות, שינו ל- Good Christian Belles, ה"בלז" במובן יפיפיות דרומיות שכן העלילה מתרחשת בדאלאס. GCB היא סדרה חדשה מבית ABC עכשיו מוקרן בארה"ב פרק חמישי לעונה ראשונה.

הסדרה עוסקת באמנדה ווהן (לזלי ביבס), אשה מהממת - שחוזרת לבית ילדותה בדאלאס יחד עם ילדיה לאחר שבעלה נפטר בנסיבות מאוד מפוקפקות, עם בחורה אחרת ורכוש גנוב באוטו...אמנדה שהיתה בעבר הביצ' של התיכון, חוזרת לשכונת נעוריה, היכן שכל חברותיה בהן התעללה בתיכון גרות, נשואות, עקרות בית, שזופות באופן מוגזם, מרירות, נוטרות לה טינה ומחפשות נקם.

לפחות היא כוסית...

אז את הפרטים היבשים סיפקתי לכם. עכשיו אני בעצם משתהה בלתת לכם ביקורת עליה. והנה הסיבה שלי.

אני יכולה פשוט להגיד את דעתי. זו סדרה גרועה. לאמנדה אין טיפה של כריזמה או כשרון או ייחוד להחזיק זמן מסך, אפילו שהיא יפיפיה עם רגליים שלא נגמרות, החברות הנקמניות סובלות עוד יותר מנסיון הנקמה המסכן שלהן. כל הבעלים שלהן מריירים אחר אמנדה, כל התוכניות שלהן מתפוצצות בפרצוף, אז מה הפואנטה בעצם? בעד מי אנחנו? הבריונית שחזרה כי היא עכשיו "למדה את הלקח" (ואגב היא באמת חוזרת נחמדה וכנה ביותר, היא בחורה טובה, משעממת כמו דיקט, אבל טובת כוונות), או בעד המסכנות שסבלו ממנה כל התקופה הזו וכעת ממשיכות לסבול?

אחרי שצפיתי בפרק הראשון, הייתי בטוחה שאני רואה את המילה "ביטול" על המצח של נשות הפלסטיק המציצות לעברי מן המסך. אבל מסתבר, שכל הקטע הנוצרי, ממש משפיע על הסדרה הזו. מילת ה-C (במקרה הזה קריסטיאנס) משנה פה את כל מהלך המשחק. 

כי אתם מבינים, זה לא באמת על עקרות בית משועממות ומשחקי המניפולציה שלהן. זה על עקרות בית נוצריות משועממות ומשחקי המניפולציה שלהן. וכמו בכל רצח עם, מלחמה גדולה, עינויים וטרור - המילה כנסיה, משנה הכל. לפני שלושים שנה, היתה סדרה אמריקאית שנקראה "הארפר וואלי" והיא עסקה בעניין דומה. שכונה דרומית נחמדה שמרנית ושקטה, ברגע שמגיעה מישהי קצת אחרת כולם גועשים ואז היא חושפת בפניהם את השקרים, הצביעות, חיי החטא הבלתי נתפסים העומדים מאחורי מסיכת השמרנות הזו. אפילו היה שיר כזה, לדולי פרטון. אז שלושים שנה אחרי, לא הרבה השתנה. אנשים עדיין אוהבים לגחך ו"להכניס" לשמרנים. זה בסדר, אין לי דעה לכאן או לכאן בנושא, אבל אם זו כל הפואנטה? שנאת החינם של "וואי תראו, בעלה בכלל הומו והם זוג בולט בקהילה ופעיל בימי א' בכנסיה" אין לי מה להנות מזה. זה עצוב. המסיכות, המאמצים להחביא, להסתיר, החיוך הצבוע והדאגה הקונסיסטנטית של תכף יעלו עליי....לא מקנאה בהם.

מה שאני מנסה להגיד זה שאולי אם הייתי נוצריה או אפילו אנטי נוצרים זה היה יותר מדבר אליי. אבל פה בישראל...כמה נוצרים אני כבר מכירה? שלא לומר מתעבת בסתר לב? לא נראה לי שיביאו את הסדרה לארץ, כי זה לא הכי קשור. אבל מתפקידי ליידע לא?

מיותר ביותר, לא שנון, עלילה תקועה...לוותר

0 מתוך 10

The Killing - דה קילינג

בוקר בסיאטל הגשומה. היום יום מיוחד בעבור הבלשית שרה לינדן. היום לינדן (מירל אינוס) פורשת סופית מעולם החקירות הקר במשטרת סיאטל ועוברת עם ארוסה, גבר נחמד ואוהב, יחד עם בן הטיפשעשרה שלה מנישואים קודמים לסונומה, קליפורניה השמשית. שם תוכל להתחרדן לה בשמש, לקרוא רומנים זולים לצד הבריכה ולטייל על שפת הים. היום עוזבים. הכל כבר ארוז, מוכן. לינדן רק צריכה לעבור במטה להגיד אדיוס לחבר'ה בכחול וקיפלנו. רק קייס אחרון ודי. איזו נערה נעדרת. ואז - סונומה. מצוותים אותה לבחור חדש, סטיבן הולדר (ג'ואל קינמן), הצעיר והמעצבן לפתור את המקרה. המקרה מתחיל להתפתח ולינדן מבקשת מארוסה, המבין והמקסים לטוס בלעדיה. היא תגיע טיסה אחריו. זה רק המקרה הזה ובאמת שהנה הוא כבר נפתר...

טיסה 541 לסונומה, עכשיו יוצאת ..לינדן?....לינדן? מישהו ראה אולי את שרה לינדן?

אבל מקרה הנעדרת הופך למקרה רצח. קלקלתי? לא חושבת, קוראים לזה "ההרג", ניתן להסיק שזה לא על סריגה, נכון? ולינדן כבר לא תגיע טיסה אחרי לסונומה. גם לא בלילה שאחרי...וגם לא בלילה שאחריו.

העלילה נפרשת לפנינו רובד אחר רובד. מצטרפים למשחק גם חבר מועצה שרץ לראשות העיר, דארן ריצ'מונד (בילי קמפבל - מ-4400). משפחת לארסן, משפחתה ההמומה של הקורבן. לוטננט מייקל אוטס, האחראי על לינדן והולדר שלעתים נראה שיותר מפריע מאשר עוזר.

דה קילינג, מבוססת על הסדרה הדנית - "הפשע" והתחילה השבוע את העונה השניה מרשות AMC, אותם אלו אשר העניקו לנו את מד מן ושובר שורות.
ובדומה לשובר שורות, לוקח זמן להכנס אליה. היא מאד אמיתית. כל פרק הינו יום בחיי הדמויות. לינדן היא בלשית אמיתית. לא רעמת בלונד עקבים וליפסטיק. היא ג'ינג'ית חיוורת, עם קוקו נמוך, מעיל דובון ואטיטיוד. היא לא מתוקונת וחייכנית, אין לה עם מי לפלרטט ואת הקהל הטינאייג'רי להקסים. יש עבודה לבצע. דר איז א קילר און דה לוס.
אין כאן אובר דרמה, יריות במרדפי מכוניות ופצצות. ועדיין היא מותחת, סוחפת ונכנסת פנימה. לא סתם נכנסת פנימה. עם כל התפניות המפתיעות ומשחקי החשד, המעריצים אף מתחילים להתעצבן. בייחוד לאור איך שנגמרה העונה הראשונה.
במגזין האונליין - "סטודנט לייף" מופיעה הכותרת "דה קילינג מגיעה לעצבן אותנו שוב?"
ב"קנזס סיטי סטאר" שואלים "אחרי שעיצבנה צופים, האם תצליח דה קילינג לתפוס שוב את מקומה?"

הסדרה עשויה מצויין. הצילום, האוירה, המשחק, הדמויות השחקנים...העלילה טובה, רק עניין התעלומה ודרכי פתרונה לעתים קצת סטרצ' אבל עדיין  - חובה לנסות.

אני חייבת שוב להזהיר. זה לא "שקרניות" ולא "נקמה". זה כבד יותר. מבוגר יותר. אווירתי הרבה יותר. אי אפשר לקום לענות לטלפון - לחזור ולהבין מה קרה. צריך להשקיע, אבל לעניות דעתי? שווה את זה.

10 מתוך 10