מה אם תוכנית הריאליטי “הישרדות” היתה עניין של הישרדות? המנצח היה באמת האחרון ששרד ונשאר בחיים?
סדרה חדשה מבית אן בי סי - "סיביר", עונה על תהייה זו. סדרת אימה, כאילו-ריאליטי, "פאונד פוטאג'" שכזה, סגנון "קלוברפילד", "פעילות על-טבעית" ו"פרוייקט המכשפה מבלייר" פוגשת את "הישרדות" בערבות סיביר האפלות והקטלניות.
 |
הישרדות, אבל על אמת
"סיביר" עוסקת ב- 16 מתמודדים, משתתפי תוכנית ריאליטי ממוצעים, אשר מוטסים לערבות סיביר מלונדון, שם פוגש אותם המנחה, ג'ונתון - סוג של גיא זוארץ האוסטרלי, אשר מספר להם את מה שכבר שמענו וראינו עשרות פעמים רק...עם טוויסט קטן. הכנתם תיק, יאדה יאדה יאדה, לא תקבלו אותו, אתם נשארים פה בלי כלום, שני האחרונים שמגיעים למחנה מודחים מיידית, השורד האחרון יזכה בחצי מליון דולר, נראה אתכם מדליקים אש ובהצלחה.
המטרה - לשרוד עד סוף החורף. זו לא בקשה גדולה מדי, מה זה חורף בכלל ב...סיביר?!
בנוסף, המושבה בה הם יעבירו את זמנם, יאכלו ישנו ובאופן כללי יחיו (אולי) - מוקפת ב- 500 מילין של יערות צפופים ומנותקת כמעט מכל דרך יבשתית, כך שניתן להגיע לשם רק במסוק. המושבה היתה בעבר נקודת מפגש של סוחרי פרוות, אשר היו מגיעים לשם בכדי...לסחור, כנראה.
אז מה הטוויסט, אתם ודאי שואלים.
יום אחד ב-1908, נעלמו כל 14 תושבי המושבה באופן פתאומי, כשהאוכל עדיין מתבשל בקדירה. עד היום לא נמצאו עקבותיהם. לכאן שולחים את מסכני הריאליטי שלנו והם אכן מסכנים.
ג'ונתון פונה למצלמה ומסביר במבט מצועף וגבות מודאגות שבתוכנית הזאת אין משחקים, אין הדחות ואין חוקים. מי שעוזב, זה רק מי שמוותר ומבקש לעזוב. הו, ג'ונתון, התמימות.
כבר במירוץ למושבה (שתי בקתות עץ קטנות), מתחילים להכיר קצת יותר את המועמדים. את הטיפוסים אנחנו מכירים היטב, אלו תמיד אותן תבניות, על זה בונים יוצרי התוכנית, לחפור עמוק לאותו חלקיק קטן במוח שראה ריאליטי, שאוהב ריאליטי אשר יגרום לנו להאמין שזה לא מבויים. אולי באמת אין תסריט ואלו לא שחקנים, מחשבה אשר תעצים את חווית הצפייה.
למשל ג'וני מדרום קרולינה הוא הטיפוס האגואיסט, התחרותי, זה שבא כדי לזכות לא משנה מה.
אסתר היא דוגמנית אוסטרלית, שהגיעה עם אטיטיוד ודרכים לא תמיד נקיות להגיע אל הסוף.
סבינה היא חיילת מחיפה בישראל, ריספט! או שבעצם לא כל כך לפי הצצה ראשונה.
וטומי שהוא פשוט נשמה טובה, פעיל חברתית מבוסטון. בחור זהב. אם זו היתה השרדות הישראלית הייתם קוראים לו "ראוי".
ביקורת
הטוב - באופן מפתיע, יש הרבה טוב.
במקרה הריאליטי, החיקוי עולה על המקור. צופי ריאליטי ודאי יזדהו עם תחושת הריקנות והתהיה האם באמת בזבזתי עכשיו שעתיים מחיי בשביל לצפות בויכוח בנושא מי יבשל את האורז?
אז כאן שומרים על תחושת הריאליטי, אבל לא בהגזמה. לא כל דבר נאמר כדי לקדם את העלילה כמו בתסריטי סדרות "רגילים", אבל גם לא דשים בטפל כמו בריאליטי אמיתי אשר גוורם לרצות לעקור את העיניים ממקומן.
השחקנים הם די אנונימיים ורבים מהם משחקים דמות בשמם שלהם, שזה גם נחמד וגם מוסיף לאמינות.
בכלל אמינות היא קטע מרכזי כאן. אולי זה בגלל שאמריקאים בריאליטי גם ככה משוחקים להפליא שאין שום הבדל, אולי זה מפני שכל משתתף ריאליטי בכל מקום בעולם אומר תמיד תמיד את אותם הדברים המעייפים והנדושים, כי מי לא מכיר את "אני באתי כדי לנצח", ומאותו מאגר שואבים היוצרים שזה שוב, מוסיף לאמינות.
מבחינת האימה, לא היתה המון אימה בפרק הראשון, אבל ממה שהראו לנו, לא רע בכלל. מינורי, אמין, תגובות אמיתיות, יש עתיד.
בכלל, זוהי יוזמה ברוכה - פאונד פוטאג' הוא ז'אנר נפלא שהחל לצבור תאוצה רק בשנים האחרונות, החל ב"פרויקט המכשפה מבלייר", דרך "פעילות על טבעית" וכלה ב"קלוברפילד".
הרע-
NBC עושה את אותה הטעות שהיא תמיד עושה, שיבוץ גרוע. והפעם מול מתחת לכיפה השקופה.
מול 11.5 מליון הצופים של הכיפה, "סיביר" נאלצה להסתפק ב-3 מליון צופים בלבד.
קצת אתפלא אם יחדשו לעונה שניה.
צריך לאהוב ריאליטי בשביל להנות מהסדרה הזו. אם אתה מגלגל עיניים באח הגדול וקובר פנים בידיים מול המירוץ למליון, יהיה קשה לצלוח את "סיביר". זה ירגיש טרחני לעתים ונו כבר איפה הדם.
בגדול, חמוד מאד. לא איכות בשמיים אבל לא צריך סטייק כל יום, לפעמים בא גם פרגית. התחילה כסדרה קלילה, זורמת ומעניינת. נקווה שתמשיך כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובות זה פאן!