מוארת, דרמה חדשה מבית HBO, התחילה שידוריה באוקטובר, סה"כ 10 פרקים לעונה, לא ברור אם תמשיך לעונה שניה עדיין.
איימי ג'ליקו (לורה דרן, יוצרת הסדרה יחד עם מייק וייט, את דרן כשחקנית אתם מכירים מפארק היורה), היא מנהלת מחלקה באיזו חברת קוסמטיקה/תרופות בסביבות גיל ה-40 ששכבה עם הבוס שלה ומועברת למחלקה אחרת. איימי היא אישה די שרוטה, קצת דפוקה וקצת ביזארית ובעצם, אנושית מאוד. אנו פוגשים את איימי ברגע קשה ביותר, באמצע התמוטטות עצבים, עם מסקרה נוזלת, מבט מוטרף וצווחות מהולות בכי לבוס שלה באמצע המשרד. היא מחליטה לקחת את עצמה בידיים ונוסעת להוואי לסדנאות סטייל איי אם, יו אר, כל הקטע של להשלים עם מי שאתה להתמודד עם האכזבות, עם הכעסים, הרבה מדיטציה, טיפולים, ספרים - בקיצור סדנת בריאות נפש שכזו. היא חוזרת נחושה לא לקחת כלום כמובן מאליו, להשלים עם העולם, לסלוח, לבקש סליחה ובעצם...להתחיל מחדש.
אבל בעולם שלנו זה לא כזה פשוט.
יש משהו מאוד נוגע ללב בסדרה כזו. ולא מתוך שימוש מוגזם בקיטש וריגוש, אלא פשוט...להראות את העולם כפי שהוא. היו בה רגעים שהזכירו לי את הסרט "אושר". ההתפכחות הזו מן האשליה של עולם ורוד, רגעים חולפים של עצב, שתיקות ארוכות מדי, זו סדרה אנטי הוליוודית. יש בה הרבה מן האמת.
אבל....מאותה סיבה שהיא איכותית, היא גם לא עד כדי כך מושכת.
בחיינו הסוערים והצפופים של לתפוס פרק בין עבודה לילדים למשפחה ללימודים לחברים ולשינה, גם הסיפוק שאנו מצפים לו הוא מיידי. ולשבת מול סדרה סטייל "אושר" שזה יותר כבד, יותר אווירתי יותר דורש ריכוז מאשר נאמר..."נקמה", לא תמיד מסתדר לנו..
הסדרה הזו היא לא גאונית, אבל יש בה איכויות. היא יותר מיועדת לבני ה40 פלוס מאשר הטינאיג'רים שהם קהל היעד הנחשק ברוב הסדרות כיום.
אני ממליצה להוריד לפחות את הפיילוט, לשבת עם כוס תה ושמיכה ולתת צ'אנס. תראו אם זה מדבר אליכם. מה שבטוח, זה לא יהיה זמן מבוזבז.
7 מתוך 10.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובות זה פאן!