דרמה משפחתית המשודרת כרגע ביס בעונתה השניה ותחילת עונה שלישית בארה"ב.
הסדרה פארנטהוד אשר מבוססת על סרט מ-1989 הנושא אותו שם, מספרת על משפחת ברוורמן אשר ראשי המשפחה הם זוג בסתיו חייהם, הורים לארבעה ילדים, ועל הילדים שלהם ומתמקדת בכל הדרמות באספקטים המשפחתיים שיש. אמא ובת. אמא ובן, אח ואחות, סבא ונכד ותמשיכו כיד הדמיון הטובה עליכם. הסדרה מנסה להשאר נאמנה למציאות (מבחינת אירועים בחייהם, לאו דווקא מבחינת דיאלוגים), זו אינה אופרת סבון קורעת לב, למרות שמורגש לעתים שהכותבים פשוט מניחים טישו במרכז שולחן הדיונים ואומרים אוקיי מה יגרום להם לבכות היום?
לי הסדרה קצת מזכירה את הסדרה שלושים פלוס שהיתה פעם, שאולי לא מושכת בשניה הראשונה, אבל נפתחת ומתגלה לך לאט לאט על שלל רבדיה ומתחילה להתחבב על הצופים ככל שהדמויות הופכות מימדיות יותר.
אני לא אפרט כל דמות ודמות, כי זה הרבה אנשים, אבל בגדול, רק אספר על ארבעת הילדים שכבר הורים בעצמם.
זו סדרת אמי מכוונת מתחילתה, עמוסת שחקנים מוכרים שזה בפני עצמו גרויסה מצייה. אז אני אספר לפי שם השחקן, כך שמי שלא ראה יהיה לו יותר קל לזכור (ולהבדיל)
לורן גרהאם - (הלא היא לורליי מגילמור גירלז) משחקת את אותו תפקיד פחות או יותר, אמא יחידה, קצת קורקי משוגעת נורא מצחיקה, נורא לאב-בל, אני מתה עליה, אבל היא הוכחה קיימת למשפט הידוע: אפשר אולי להוציא את האשה מסטארז הולו, אבל אי אפשר להוציא את סטארז הולו מהאשה.
פיטר קראוס - (האח הגדול מסיקס פיט אנדר) ושוב, אף הוא לא טרח לשחק משהו אחר. כמו בסיקס פיט, הוא האח הגדול גם כאן, האחראי, השמרן, הצדקני. הוא נשוי למוניקה פוטר, שהיא הג'וליה רוברטס של מסך הכסף ולהם שני ילדים כאשר כמעט מיד מקבלים את הבום שבנם הקטן מאובחן באספרגר (סוג של אוטיזם).
דקס שפרד - אין לי הרבה מה להגיד על השחקן חוץ מזה שהוא נשוי לקריסטן בל הלא היא ורוניקה מארס, זו שאהבה נפשי, גם ראיתי אותו באיזו סדרת סיטקום כושלת שהוא משחק שותף של השחקן הראשי, אף הוא נשאר באותו אופי - האח הקטן הקליל הזורם שחי לו על יאכטה, לא מחפש שום דבר רציני, עובד באולפן הקלטה, מה שכן הוא הקומיק רליף יחד עם לורליי הם מריצים שם קטעים שלא כדאי לפספס. גם עליו נופל בום לא נורמלי, אני אשאיר לכם לגלות לבד.
אריקה כריסטנסן - השארתי אותה לסוף כי אני קצת מתביישת להזכיר לכם מאיפה היא מוכרת. אני רוצה לעשות כאילו אני מכירה אותה כ-הבת של המושל בטראפיק זו שנגררת לסמים, אבל לא, אני זיהיתי אותה בטראפיק כי ראיתי אותה בסרט שנקרא סווים פאן, שזה סרט אימה-מתח סוג ד' על סטוקרית בתיכון, כאשר הדבר הכי מפחיד בסרט הזה - זה שהרגע הודתי שצפיתי בו. בכל מקרה, היא משחקת עורכת דין מכובדת עם ילדה בכיתה א' שבעלה נשאר לגדל אותה בבית ובכך מוותר על הקריירה שלו כקבלן פרטי, למה הם החליטו לעשות ככה, לא יודעת, לא מתה על הדמות היא קצת מעצבנת, אבל זה טוב, זה אומר שזו סדרה מציאותית. בנוסף, אני לא רוצה לספיילר לכם את זה, אבל היא אחת הדמויות הכי זנוחות בסדרה. בקושי קורה איתה משהו בשתי העונות הראשונות, ממש כאילו הכותבים נזכרו בעצמם בסווים פאן והתפדחו לכתוב לה שורות דרמטיות.
הסדרה היא טובה. באמת. היא לגמרי לנשים (אני אשמח ללחוץ את יד הגבר שצופה בה...בעצם לא) צריך שקט, צריך להכנס אליה, לשבת על הספה עם כוס קפה טוב ואולי ערימת כביסה לקיפול ובאמת להכנס למוד האיטי ולמרקמים בין האנשים, אל תרוצו אחרי הילד בסלון ותצפו לראות פתאום פיצוץ מכונית על המרקע, זה לא יקרה.
זה כן אובר סנטימנטלי, כי כמו שאמרתי איך שהבינו שזה לנשים אמרו יאללה נפתח את הברזים. בסוף כל פרק, בד"כ מראים את המשפחה המורחבת צוחקת ומשחקת פוטבול בחצר, או מקשקשת גביעים בארוחת ערב עם פנים קורנות וחיוכים...לא בטוחה למה, כנראה להזכיר לנו שזו רק סדרה. שלמרות הקשיים שהם עוברים במהלך הפרק, כולם עדיין נורא אוהבים קרובים ומחוזקים.
Awwwww
8 מתוך 10, מוזמנות להוריד, אל תגידו שלא הזהרתי אתכן שזה כבד.
הסדרה פארנטהוד אשר מבוססת על סרט מ-1989 הנושא אותו שם, מספרת על משפחת ברוורמן אשר ראשי המשפחה הם זוג בסתיו חייהם, הורים לארבעה ילדים, ועל הילדים שלהם ומתמקדת בכל הדרמות באספקטים המשפחתיים שיש. אמא ובת. אמא ובן, אח ואחות, סבא ונכד ותמשיכו כיד הדמיון הטובה עליכם. הסדרה מנסה להשאר נאמנה למציאות (מבחינת אירועים בחייהם, לאו דווקא מבחינת דיאלוגים), זו אינה אופרת סבון קורעת לב, למרות שמורגש לעתים שהכותבים פשוט מניחים טישו במרכז שולחן הדיונים ואומרים אוקיי מה יגרום להם לבכות היום?
לי הסדרה קצת מזכירה את הסדרה שלושים פלוס שהיתה פעם, שאולי לא מושכת בשניה הראשונה, אבל נפתחת ומתגלה לך לאט לאט על שלל רבדיה ומתחילה להתחבב על הצופים ככל שהדמויות הופכות מימדיות יותר.
אני לא אפרט כל דמות ודמות, כי זה הרבה אנשים, אבל בגדול, רק אספר על ארבעת הילדים שכבר הורים בעצמם.
זו סדרת אמי מכוונת מתחילתה, עמוסת שחקנים מוכרים שזה בפני עצמו גרויסה מצייה. אז אני אספר לפי שם השחקן, כך שמי שלא ראה יהיה לו יותר קל לזכור (ולהבדיל)
לורן גרהאם - (הלא היא לורליי מגילמור גירלז) משחקת את אותו תפקיד פחות או יותר, אמא יחידה, קצת קורקי משוגעת נורא מצחיקה, נורא לאב-בל, אני מתה עליה, אבל היא הוכחה קיימת למשפט הידוע: אפשר אולי להוציא את האשה מסטארז הולו, אבל אי אפשר להוציא את סטארז הולו מהאשה.
פיטר קראוס - (האח הגדול מסיקס פיט אנדר) ושוב, אף הוא לא טרח לשחק משהו אחר. כמו בסיקס פיט, הוא האח הגדול גם כאן, האחראי, השמרן, הצדקני. הוא נשוי למוניקה פוטר, שהיא הג'וליה רוברטס של מסך הכסף ולהם שני ילדים כאשר כמעט מיד מקבלים את הבום שבנם הקטן מאובחן באספרגר (סוג של אוטיזם).
דקס שפרד - אין לי הרבה מה להגיד על השחקן חוץ מזה שהוא נשוי לקריסטן בל הלא היא ורוניקה מארס, זו שאהבה נפשי, גם ראיתי אותו באיזו סדרת סיטקום כושלת שהוא משחק שותף של השחקן הראשי, אף הוא נשאר באותו אופי - האח הקטן הקליל הזורם שחי לו על יאכטה, לא מחפש שום דבר רציני, עובד באולפן הקלטה, מה שכן הוא הקומיק רליף יחד עם לורליי הם מריצים שם קטעים שלא כדאי לפספס. גם עליו נופל בום לא נורמלי, אני אשאיר לכם לגלות לבד.
אריקה כריסטנסן - השארתי אותה לסוף כי אני קצת מתביישת להזכיר לכם מאיפה היא מוכרת. אני רוצה לעשות כאילו אני מכירה אותה כ-הבת של המושל בטראפיק זו שנגררת לסמים, אבל לא, אני זיהיתי אותה בטראפיק כי ראיתי אותה בסרט שנקרא סווים פאן, שזה סרט אימה-מתח סוג ד' על סטוקרית בתיכון, כאשר הדבר הכי מפחיד בסרט הזה - זה שהרגע הודתי שצפיתי בו. בכל מקרה, היא משחקת עורכת דין מכובדת עם ילדה בכיתה א' שבעלה נשאר לגדל אותה בבית ובכך מוותר על הקריירה שלו כקבלן פרטי, למה הם החליטו לעשות ככה, לא יודעת, לא מתה על הדמות היא קצת מעצבנת, אבל זה טוב, זה אומר שזו סדרה מציאותית. בנוסף, אני לא רוצה לספיילר לכם את זה, אבל היא אחת הדמויות הכי זנוחות בסדרה. בקושי קורה איתה משהו בשתי העונות הראשונות, ממש כאילו הכותבים נזכרו בעצמם בסווים פאן והתפדחו לכתוב לה שורות דרמטיות.
הסדרה היא טובה. באמת. היא לגמרי לנשים (אני אשמח ללחוץ את יד הגבר שצופה בה...בעצם לא) צריך שקט, צריך להכנס אליה, לשבת על הספה עם כוס קפה טוב ואולי ערימת כביסה לקיפול ובאמת להכנס למוד האיטי ולמרקמים בין האנשים, אל תרוצו אחרי הילד בסלון ותצפו לראות פתאום פיצוץ מכונית על המרקע, זה לא יקרה.
זה כן אובר סנטימנטלי, כי כמו שאמרתי איך שהבינו שזה לנשים אמרו יאללה נפתח את הברזים. בסוף כל פרק, בד"כ מראים את המשפחה המורחבת צוחקת ומשחקת פוטבול בחצר, או מקשקשת גביעים בארוחת ערב עם פנים קורנות וחיוכים...לא בטוחה למה, כנראה להזכיר לנו שזו רק סדרה. שלמרות הקשיים שהם עוברים במהלך הפרק, כולם עדיין נורא אוהבים קרובים ומחוזקים.
Awwwww
8 מתוך 10, מוזמנות להוריד, אל תגידו שלא הזהרתי אתכן שזה כבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובות זה פאן!